4.4.2018
הגם שקיבל תוקף של פסק-דין, אין בהסדר גישור יותר מאשר יש בו
המסקנה או התובנה העולה מכותרת המאמר ניתן ללמוד מפסק דינה של כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט, בבימ"ש השלום בתל אביב, שיצא לאחרונה (18/02/18) מתחת ידה בתיק –
ת.א. (ת"א) 5288-10-16 חן משיח נ' אור ביטון, שעניינו תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים, האחד כנגד רעהו, בקשר עם הסכם מכר דירה והסדר גישור שנכרת, בעקבות תביעה, שהוגשה קודם לכן על ידי התובע נגד הנתבע.
סיפור עובדות המקרה בתמצית
התובע התקשר עם הנתבע בהסכם לרכישת דירה (להלן: "הסכם המכר"), אשר הנתבע עמד להתחיל את בנייתה.
כשנתיים וחצי מאוחר יותר הגיש התובע, רוכש הדירה, תביעה נגד הנתבע, הקבלן, בשתי עילות: אי התאמת הדירה למפרט (ובין היתר העובדה שנבנתה רק כדירת 4 חדרים במקום 5, וחדר אמבטיה ושירותים אחד במקום שניים), ובגין איחור במסירת החזקה בדירה לתובע (להלן: "התביעה הראשונה"). בתביעתו ביקש התובע לחייב את הנתבע לקיים את הסכם המכר שנכרת ביניהם, להורות לתובע למסור את החזקה בדירה כשהיא בנויה בהתאם להסכם המכר ותקינה בהתאם לחו"ד מומחה שיעמוד על הליקויים ויקבע את עלות תיקונם וכמו כן, לחייב את הנתבע לשלם לתובע פיצויים בגין הפרת ההסכם ואחור במסירת הדירה.
הנתבע טען בכתב הגנתו כי לא היה כל אחור במסירת הדירה, וכי לא קיימים ליקויים בדירה וכל שינוי מהתשריט המקורי נובע משינויים שאת ביצועם דרש התובע, שאף לא שילם את מלוא חובו עבור הדירה, ובנוסף לכך, יש לחייב את התובע בפיצוי המוסכם בהתאם להסכם המכר.
בַּד בְּבַד, אביו של התובע הגיש תביעה כספית נגד אביו של הנתבע וחברת נאות אורנים, שבה פעל אבי התובע, לניכיון שיקים לבקשת אבי הנתבע ובערבותו.
לאחר הגשת התביעות ההדדיות הסכימו כל הצדדים ליישב את שתי התביעות שביניהם באמצעות הליך גישור. הליך הגישור צלח והצדדים חתמו על הסדר גישור.
במסגרת הסדר הגישור הוסכם כי התובע ישלם לנתבע סך 40,000 ₪ ב- 8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים ובתמורה ימסור הנתבע את החזקה בדירה לתובע תוך 45 יום מאישור הסכם הגישור ע"י בית המשפט.
בתביעת אביו של הנתבע הוסכם שאבי הנתבע ישלם פיצוי בסך 40,000 ₪ ב- 8 תשלומים חודשיים שווים ורצופים ואביו של התובע יחזיר לו את ההמחאות המקוריות.
כן נקבע עוד בהסדר הגישור:
4. צד שיפר הסכם זה ישלם לצד השני פיצוי מוסכם בסך של 60,000 ₪.
5. מוסכם בזאת, כי אף שביטון (הנתבע) משלם את הסכומים כאמור בהסדר גישור זה הרי
שהחובה לשלמם היית מוטלת על חברת נאות אורנים בע"מ ואדם נוסף בשם אלי ביבי.
"6. מובהר כי חתימתם על הסדר גישור זה הצדדים מאשרים כי כל צד מוותר על כל טענה
נוספת כנגד הצד השני. הסכם זה ממצה את כל טענות הצדדים האחד כנגד השני, ולא
תהיה לאף צד כל טענה נוספת אלא עפ"י הסכם זה בלבד".
הסכם הגישור אושר בפסק-דין של בית המשפט בתביעה הראשונה ובתביעת האב.
ואמנם, סכומי הפיצוי שהוסכמו בהסדר הגישור שולמו ע"י התובע לנתבע ואילו הנתבע מסר לתובע את הדירה, מעט באחור מהמוסכם, אלא שהדירה נמסרה תחת משכנתא שנרשמה על כל החלקה לטובת הבנק.
התובע מיהר והגיש את התביעה הנידונה בתיק דנן, בטענה, שבאי הסרת המשכנתא מעל הדירה מפר הנתבע את הסכם המכר, מה גם, שהוא אף לא תיקן את הליקויים בדירה למרות פניות של התובע לנתבע. מאחר והסדר הגישור הופר, טוען התובע שמגיע לו סכום הפיצוי בהתאם להסכם המכר בגובה של 10% ממחיר הדירה ועוד סכום פיצוי בהתאם לסעיף 4 הנ"ל בהסדר הגישור.
הנתבע הגיש כתב הגנה וכן תביעה שכנגד. עיקר טענותיו הן שהצדדים הגיעו להסכם גישור הממצה במלואן את זכויות הצדדים האחד כלפי רעהו, כאמור בסעיף 6 הימנו, ואין להם עוד כל זכות תביעה, האחד כנגד משנהו, אלא עפ"י הסכם הגישור.
עוד טוען הנתבע, כי הוא מילא אחר התחייבויותיו בהתאם להסכם הגישור, ולענייננו – מסירת החזקה בדירה, וכי הסרת המשכנתא לא הייתה אחת מהתחייבויותיו על פי הסכם הגישור. לפיכך, לטענתו, התביעה נעדרת עילה.
פסק הדין
קובעת השופטת המלומדת כדלקמן:
הסכם הגישור חל על הטענות בתביעות נשוא הגישור, וכן על טענות שהתובעים בתביעות נשוא הגישור יכלו להעלות בעת הגשת התביעות ביחס לעילות התביעה. בעת הגשת התביעה הראשונה, טרם נמסרה הדירה לתובע, וממילא לא עלה הנושא של הסרת המשכנתא. נושא זה לא היווה חלק מעילת התביעה, והוא לא נדון ולא הוסדר בגישור. לפיכך, עילות תביעה שלא התגבשו בעת הגשת התביעה הראשונה אינם נחסמות בגין הסכם הגישור.
הסדר הגישור לא קבע שהצדדים לא יוכלו להגיש תביעות גם בגין עילות תביעה שטרם התגבשו בעת הגשת התביעות נשוא הסדר הגישור. דומה, כי גם השכל הישר מוביל למסקנה שהתובע אינו מושתק מלהעלות עילות תביעה שטרם נולדו בעת הגשת התביעות נשוא הסדר הגישור, שהרי אם תאמר אחרת, רשאי הנתבע לא להסיר לעולם את המשכנתא מהדירה בהתאם להסכם המכר, מכיוון שהיא עדיין לא הייתה קיימת, ולכאורה, הוא רשאי שלא לרשום לעולם את זכויות התובע בדירה בלשכת רישום המקרקעין, למרות שבהסכם המכר התחייב לעשות כן. לשיטתו של הנתבע, הוא רשאי להשאיר את התובע לעולמי עד עם מכר פגום, שאינו רשום על שמו בלשכת רשום המקרקעין, וכאשר על הנכס שרכש התובע ושילם את מלוא תמורתו רובץ שיעבוד בגין חובות של הנתבע כלפי הבנק.
המסקנה היא, שהתובע, אכן כן רשאי להגיש תביעה מכוח הסכם המכר גם לאחר הסדר הגישור, אף אם הסדר הגישור קוים על ידי הנתבע במלואו (וכפי שיפורט להלן, לא כך היא), בעילות תביעה שטרם התגבשו בעת הגשת התביעות נשוא הסדר הגישור. בהתאם להסדר הגישור היה על הנתבע להעביר את החזקה בדירה לתובע. "העברת החזקה" הייתה ונותרה כמשמעותה בהסכם המכר, ולפיה על הנתבע היה למסור את החזקה בדירה כאשר היא נקייה ממשכנתא ומכל זכות צד ג' כלשהי.
המסקנה המתחייבת איפוא היא, שאין לומר בנסיבות אלה, שעם מסירת הדירה, פיזית, לתובע, הושלמה העברת החזקה כפי שהנתבע התחייב לה בהסכם המכר ובהסדר הגישור. ומשום כך זכאי התובע לסעדים הנתבעים על ידו: חיוב הנתבע בהסרת המשכנתא מהדירה (או החרגה של הדירה מהמשכנתא), וכן זכאי הוא לפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם המכר, מאחר, וכאמור, עילת תביעה זו לא עמדה לו בעת הגשת התביעה הראשונה, הגישור לא חסם עילות תביעה שטרם נולדו, ולא נקבע בהסדר הגישור כי הוא חל גם על עילות תביעה חיצוניות לתביעות נשוא הגישור וכולל כאלה שטרם נולדו.
התביעה מתקבלת, אם כן, במלואה.
לסיכום
למרות הצהרות מעט מתרברבות מפי אי אילו מגשרים, שהגישור כבר בגר מספיק בשביל להתפתח מתוך העשייה והפעילות של המגשרים ומעתה יש צורך שהגישור יהיה עצמאי ויתנתק מעולם המשפט, אנו נוכחים פעם נוספת כיצד הגישור צומח דווקא באולמות בתי המשפט ויונק מפסיקות השופטים הן את המהות והן את המסגרות שבתוכן הוא מתגבש.
מפסק דין זה נלמדת הלכה נוספת לפיה הסדר הגישור יכול לחלוש רק על הנושאים שהיו על המדוכה בעת עריכת ההסדר. וגם אם הוסכם בין הצדדים כי "חתימתם על הסדר גישור זה הצדדים מאשרים כי כל צד מוותר על כל טענה נוספת כנגד הצד השני. הסכם זה ממצה את כל טענות הצדדים האחד כנגד השני, ולא תהיה לאף צד כל טענה נוספת אלא עפ"י הסכם זה בלבד", הסכמה זו יכולה להתייחס רק לנושאי הסכסוך שנידונו במהלך הגישור.
כאשר מאותן הנסיבות, של אותו סכסוך, התעוררה סוגיה לגמרי חדשה, שלא נידונה כלל בגישור ולא נובעת מטענות הצדדים שעלו על שולחן הגישור, אלא שלמעשה נוצר סכסוך אחר וחדש לחלוטין מהסיטואציה שהייתה ברקע הסכסוך המקורי ("עילות תביעה שהן חיצוניות לתביעות נשוא הגישור"), הסדר הגישור לא יהיה בו כדי למנוע את הבאתה שוב לערכאות או לצורך בגישור חדש בנושא הסכסוך החדש.
כך, למשל אם נגרם נזק גופני לאדם שנותח בבית חולים, ובגין נזק זה התקיים הליך גישור בין אותו אדם לבין בית החולים, שבו הוא נותח והצדדים הגיעו לידי הסכמה כוללת, במסגרת הסדר גישור, בקשר לפיצוי הכספי ואף לגבי הטיפולים להם יזכה התובע כתוצאה מהנזק הגופני שנגרם לו. אולם אם בעתיד יתברר שאדם זה נדבק בנגיף שתקף אותו בשל רשלנותו של מי מצוות בית החולים בעת שהותו שם לאחר הניתוח, הרי הסדר הגישור, שבו נאמר שההסדר ממצה את כל טענות הצדדים האחד כנגד השני, ולא תהיה לאף צד כל טענה נוספת אלא עפ"י הסכם זה בלבד, לא יקים הסדר גישור זה השתק לתביעה שיגיש אותו אדם כנגד בית החולים בשל הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהידבקותו באותו נגיף, עקב רשלנות מוכחת של מי מאנשי צוות בית החולים.
יהיה זה בניגוד לכל היגיון בריא שהסכם הגישור יימנע הגשת תביעה גם בגין עילת תביעה שטרם נולדה וטרם התגבשה בעת הגשת התביעות נשוא הסכם הגישור.