החזר אגרה בהוצאה לפועל בעקבות הסדרי גישור

החזר אגרה בהוצאה לפועל בעקבות הסדרי גישור

הקדמה

ברגיל נשאלות שאלות, מתנהלים דיונים ונכתבים מאמרים ע"י מגשרים ועבורם, באשר לנפקות ההסכמה, שלעיתים מוצאת את מקומה בהסדרי גישור המגיעים מביהמ"ש, לבקש מביהמ"ש את החזר מחצית האגרה ששולמה[1].

בקשה שכזו מסתמכת על הוראת תקנה 6(ב) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, שקובעת:

"(ב)  הסתיים הליך לפני שהסתיימה ישיבת קדם המשפט השלישית, ונתקיים אחד מאלה, ינוכה מהאגרה ששולמה, כערכה במועד התשלום, סכום כנקוב בפרט 34 או 35 בתוספת, לפי העניין, כערכו במועד התשלום ויתרת האגרה ששולמה תוחזר, בתוספת הפרשי הצמדה על היתרה כאמור בתקנה 17:

(1)   ההליך בוטל או נמחק בידי מגישו;

(2)   ההליך הסתיים בפשרה;

(3)   הסכסוך הנדון הועבר להכרעה בבוררות;

(4)   הסכסוך הנדון הועבר להליך של גישור ונסתיים בהסדר גישור".

לא נתקלנו, עד כה, במאמר שמתמודד עם שאלת החזר האגרה בעקבות הסדר גישור, שהושג בין הצדדים לאחר שנפתחו הליכי הוצאה לפועל, וזה עניינו של מאמר זה.

החוק והפסיקה

המקור לסמכות רשם ההוצל"פ להורות על השבת האגרה ששולמה בתיק הוצאה לפועל מצוי בתקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל (אגרות, שכר והוצאות ) התשכ"ח – 1968 (להלן: "התקנות") שעל פיה:

"רשם ההוצאה לפועל רשאי להורות על החזרת אגרות ששולמו בטעות או מחמת יתר או מסיבה אחרת".

המבקשים את השבת האגרה, לאחר שהושג הסדר גישור בתיקי הוצאה לפועל, מסתמכים על עילת ההשבה הנעוצה בהגדרת "סיבה אחרת."

על הרציונל שעומד מאחורי החיוב באגרה (אגרת בימ"ש או אגרת הוצל"פ) עמד כב' השופט משה סובול בפסה"ד רע"צ (רשות ערעור על החלטת רשם הוצאה לפועל) בימ"ש השלום בת"א 18365-01-13 הבנק הבי"ל הראשון בע"מ נ' מדינת ישראל:

"אגרה משולמת כתשלום חובה מתוך זיקה לשירות, שמבקש הפרט מהרשות השלטונית. שיעור האגרה אינו מותנה בערך השירות שעבורו משולמת האגרה. חיובה של האגרה מתגבש עם פתיחת התיק ללא קשר לתוצאותיו. בהתאם, שיעור האגרה אינו מטפס מעלה מקום שננקטו הליכים רבים בתיק ההוצל"פ. עולה, כי אחד מהשיקולים, שיש לבדוק הוא האם פתיחת התיק היתה בגדר "איום" או הליך סרק, או האם נפתח ניפתח בתום לב".

כאמור, המסגרת המשפטית לדיון נקבעה בתקנה 9א לתקנות הוצל"פ- אגרה:

"9א. רשם ההוצאה לפועל, רשאי להורות על החזרת אגרות ששולמו בטעות או מחמת שומת יתר או מסיבה אחרת."

"הרשם רשאי להורות על החזר אגרה", כלומר, לרשם ניתן שיקול דעת רחב, שבידו להפעילו במגוון אפשרויות, כאשר יהא זה ראוי וצודק. במסגרת שיקול הדעת, רשאי הרשם להורות על החזר האגרה במלואה או בחלקה. שיקול הדעת של הרשם נתון לביקורת ערכאת הערעור, כפי שעוד נראה להלן.

הטעם לבקשת החזר האגרה הוא "סיבה אחרת". לשון התקנה עמומה ואינה מפורטת,  ולכן על רשמי ההוצל"פ לצקת תוכן להוראת החוק. לעניין זה נאמר בספרו של המלומד דוד בר-אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", כי הדיבור הזה יפורש בכל מקרה על פי הנסיבות הראויות, ויש לראות בו תבנית משפטית, שיש למלא בה תוכן מתאים על פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה.

"סיבה אחרת: מחוקק המשנה קבע כאן סעיף סל, שיש בו שיקול דעת רחב להחליט על החזר אגרות …. נקבע כאן בסיס נוח להחזר האגרה , כאשר מתקיים טעם ראוי לכך, מתוך מגוון רחב של טעמים סבירים אפשריים….

..אי אפשר לקבוע מראש נוסחה פרטנית, שתהיה טובה להשבת האגרה בכל מקרה, ואנו עוסקים באמות מידה כלליות ובסיסיות שאמורות להתמלא בתוכן מתאים לפי העניין המיוחד והנושא המסוים."

לדעתו של המלומד דוד בר אופיר, אין לקבל את הטענה, בדבר החשיבות, שיש לייחס להשבת האגרה, כתמריץ עבור בעלי דין, שלא לנהל הליכים מיותרים או להגיע להסדרי גישור. מסקירת הפסיקה עולה כי הפרמטרים אשר לרוב נבחנים הינם: פרק הזמן שהתיק נוהל (מפתיחתו ועד סגירתו); האם ננקטו פעולות בתיק ומהן; היקף השירות שניתן אל מול האגרה ששולמה; סיבת הביטול: האם עקב מחדל, האם הסיבה תלויה במבקש, וכמובן, כל מקרה לגופו ונסיבותיו הוא .

הרציונל והפרשנות המתחייבת ממנו לדיבר "סיבה אחרת"

לצורך  הדיון בנושא של החזר אגרת הוצל"פ בעקבות השגת הסדר גישור, נראה לנו כמתחייב לאזכר את דבריו של רשם ההוצאה לפועל בחדרה איתי כרמי  בתיק הוצל"פ 12-12852-12-4:

"בית המשפט העליון עמד על המוסד המשפטי של האגרה באמרו, כי יש לראות בו "תשלום חובה" בעל זיקה לשירות מסוים, שהשלטון נותן לפרט. אין מקום לדרישה,  שיתקיים קשר סיבתי בין התשלום לבין השירות. התשלום יכול שיהא כפוי על המשלם ויכול שיהא מרצון. עם זאת… שיעורה של האגרה אינו מותנה בערך השירות,  שבגינו היא ניתנת ואינו נקבע בהכרח על בסיס מסחרי.

כידוע האגרה עשוי שתשרת אינטרסים ציבוריים נוספים זולת אספקתו של המשאב למשלם, ולשיעורה יכול שיהיה תפקיד בקידומם של אינטרסים אלה. בהקשר זה חשוב לציין כי "הרציונל העומד בבסיס הדרישה לתשלום אגרות בדרך כלל, ואגרות ההוצאה לפועל בפרט, הינו הצורך להבטיח באמצעותן כיסוי תקציבי להוצאות הרבות הכרוכות בהליכי ההוצאה לפועל… הפעלתו של מנגנון ההוצאה לפועל כרוכה בעלויות רבות"

תקנה 9א לתקנות כוללת שלוש חלופות להורות על השבת אגרה: האחת, אגרה ששולמה בטעות; השנייה, אגרה ששולמה מחמת שומת יתר; והשלישית,  מסיבה אחרת. בית המשפט עמד על משמעות החלופה השלישית בכותבו "הדיבור 'סיבה אחרת' צריך להתפרש בלא זיקה לשתי החלופות שלפניו, ואין בכוחן להגביל את משמעותו. דיבור זה יפורש בכל מקרה על פי הנסיבות הראויות, ויש לראות בו תבנית משפטית, שבאה להתמלא בתוכן מתאים, על פי נסיבותיו העובדתיות של כל מקרה. סמכותו של ראש ההוצאה לפועל לבחון את המערכת העובדתית שבאה לפניו, ולקבוע אם היא נכללת בגדרה של 'סיבה אחרת' (כאמור בתקנה 9א); ואם כן – עליו לקבוע מה יהיה שיעור ההחזר. משעה שהחליט על החזר האגרה אין הוא חייב להורות על החזר מלא, והוא רשאי להחליט, לפי הנסיבות שלפניו, מה יהיה שיעורו[2]" .

שאלה של מדיניות משפטית

נוכחנו מקריאת הדברים שלעיל, כי הפסיקה ביכרה את הגישה הגמישה והדגישה,  כי כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו. אבל על השיקול האמיתי, שצריך לעמוד מאחורי החלטת הרשם להורות על החזר האגרה, כאשר הצדדים הגיעו להסדר גישור בתיק הוצל"פ הצביעה כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי בבית משפט השלום בכפר סבא, בבואה להכריע בשלושה תיקים במאוחד  )רע"צ 1259-04-15 בן דוד נ' שבע ירוק בע"מ ואח, רע"צ 1317-04-15 בן דוד נ' יפת ו- רע"צ 1297-04-15 לבנה ברמה בע"מ נ' עוזירי), כאשר כל שלוש הבקשות למתן רשות ערעור המנויות לעיל  עסקו ב 3 החלטות של רשמי ההוצאה לפועל, בהן נדחו בקשות המבקשים להחזר אגרה, ששולמה בעת פתיחת תיקי ההוצאה לפועל לאחר שהצדדים הגיעו להסדר גישור כולל.

הורתם של שלשת תיקי ההוצאה לפועל הללו היתה במערכת עסקית שהתנהלה בין הצדדים שבמסגרתה ביקשו המבקשים לממש שיקים שנמסרו לידיהם וחוללו. בכ"א מהתיקים הוגשו התנגדויות שהועברו לדיון בבית משפט שלום. במקביל, פנו הצדדים להליך גישור, שנוהל בהתייחס לסכסוך כולו ואשר הניב התדיינויות בבתי משפט השלום בכ"ס, וירושלים וכן בביהמ"ש המחוזי בירושלים. הצדדים הצליחו להגיע להסדר במסגרת הליך הגישור, שסיים את כלל המחלוקות ביניהם ושקיבל תוקף של פסק דין ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים, שהורה על השבת האגרה.

משפנו בעלי הדין לרשם ההוצאה לפועל בבקשה לסגירת כ"א מהתיקים ועתרו להשבת האגרה, החליט הרשם להורות על סגירת תיקי ההוצאה לפועל, אבל דחה את בקשות החזר האגרה בקביעתו, שאין נסיבות המקרה מצדיקות להיעתר להן. המשיבה בתיק, מדינת ישראל, התנגדה לבקשות.

השופטת המלומדת בחנה את פסיקות בתי המשפט ממנה בנושא זה, ומסתבר, כי הפוסקים נחלקים בין שתי גישות לעניין החזר אגרה בהליך הוצל"פ בו הגיעו הצדדים להסכם בהליך גישור לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ. השוני בין שתי הגישות נעוץ בעיקר בדגש, שהפוסקים השונים נותנים לחשיבות בהשגת הסדרי גישור לצרכי השבת האגרה.

בפסה"ד רע"א 18518-03-10 גד חברה להפצה בע"מ נ' הבנק הבינלאומי י-ם ואח (11.5.10) , וכן בהחלטות שונות, הורו רשמי ההוצאה לפועל, כי אין להשיב כלל את האגרה בעקבות הסדר גישור, שהרי המשיבה (מדינת ישראל) כלל אינה צד להליכים בין הצדדים ואינה חייבת לתרום לתהליך גביית החוב או הסדרתו. לגישת המשיבה, המדינה, עילת "הסיבה האחרת" שמורה למקרים חריגים תוך מתן פרשנות מצמצמת ביותר. לפי גישת זו, אין להורות על החזרת האגרה במקרה שבו מסתיימים ההליכים בהסדרי פשרה, שכן החיוב נקבע בתחילת ההליך והאגרה הינה למעשה חלק מחוב פסוק ואין המדינה צריכה להירתם לתהליך גביית החוב או הסדרתו באמצעות החזר האגרה.

גישה הפוכה נמצא בפסה"ד ב בר"ע (ת"א) 2347/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אחים אלה את גלובוס גרופ בע"מ, שם נפסק, כי  שיקולי מדיניות משפטית ראויה מחייבים קבלתה של פרשנות מרחיבה המכירה בסיום הליכים בהוצל"פ בהסכם גישור, כ"סיבה אחרת" המצדיקה השבת אגרה. המבקשים אף הסתמכו על מדיניות משפטית זו לעידוד הליכי גישור.

גישה זו מכירה במדיניות המשפטית הרווחת בשנים האחרונות ולפיה למערכת המשפט עניין ביישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט. מדיניות זו תומכת בהשבת האגרה, כולה או חלקה, לצדדים המסיימים הליך בהסכם גישור. ההנחה היא כי צד היודע, שהסכמתו להליך גישור, בטרם מיצה את כל זכויותיו הדיוניות, תביא להשבת האגרה או להפחתתה, יתומרץ לבחור בהליכי גישור, וזאת במקום המשך ההליכים.

חלק ממצדדי גישת ההשבה מבקשים ללמוד השוואה מההסדר החוקי הנהוג בתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 ולאו דווקא גזרה שווה. שהרי עקרון השבת האגרה, כולה או חלקה, במקרה של סיום ההליך בהסכם גישור מוסדר בתקנה 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות), ואינו מצוי בתקנה 9א לתקנות ההוצאה לפועל.

ניכר, כי הפרשנות הננקטת בגישה זו היא פרשנות מרחיבה במידה רלבנטית המתחייבת משיקולי מדיניות משפטית. מקום, שהצדדים אימצו מטרה ששיטת המשפט מעודדת לסיום מחלוקות בהסדר, יעניק להם גם את ההטבה של החזר האגרה. ניתן לומר, כי הואיל ובשיקול דעת עסקינן ובהינתן פרשנות תכליתית שמאמצת מדיניות משפטית ראויה , סיום הליכי הוצל"פ בהסכם גישור ייכלל בגדר "סיבה אחרת".

קיים ויכוח בין הפוסקים, האם יש לעודד רק הסדרי גישור או שמא יש לכלול גם הכרעות במסגרת בוררות, לאחר פתיחת הליכי הוצל"פ:

על ההבדל בין הכרעה שהסתיימה בבוררות או בגישור לבין פשרה, עמדה עוד כב' שופטת ביהמ"ש העליון דליה דורנר בפסה"ד ע"א 6176/99 מודעות עד חצות – פרסום במטרה תחילה בע"מ נ' מדינת ישראל ואח':

" מקום בו הסתיים ההליך השיפוטי בפנייה לבוררות או לפישור, ובית-המשפט העביר את  מלוא הטיפול בתיק אל גורמים מחוץ לכתליו, רשאי הוא לפטור את התובע מתשלום האגרה במלואה. לעומת זאת,  אם הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אולם בית-המשפט נאלץ עדיין להוציא זמנו על בחינת ההסכם לצורך  מתן תוקף של פסק-דין, זכאי התובע לפטור רק ממחצית סכום האגרה".

ביטוי נוסף לפרשנות הרחבה הנעוצה בשיקולי מדיניות, נוגעת לאבחנה האמורה בין הסכם פשרה לבין הסדר גישור. בעניין זה , כפי שנאמר בר"ע (ת"א) 2546/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אבולעפיה, שבו ניתנה פרשנות מרחיבה על פיה אין לקיים אבחנה בין ההסדרים השונים וכי יש לתת לאינטרס של מערכת ההוצאה לפועל לעודד הליכים לסיום הגבייה בהסכמה ובדרכי שלום בעדיפות מרבית, ולפיכך אין מקום לפרשנות המֶשמרת אבחנה בין הסכם פשרה לבין הסדר גישור.

סיכום

בכדי לסכם את נושא הדיון שלנו – החזר אגרה בתיקי הוצאה לפועל,  שבהם הצדדים הגיעו ליד הסדר גישור והביאו לסגירתם של תיקים אלה, נוכל להיעזר בדבריה של כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי, מבימ"ש השלום בכפר סבא בתיק המשולש שהבאנו לעיל:

" כאמור תקנה 9א נוקטת בעילת סל של השבה, שהוגדרה  כ "סיבה אחרת", והשאלה היא אם כן, האם הסכם גישור כשלעצמו מהווה "סיבה אחרת" המצדיקה השבת האגרה לזוכה בהוצאה לפועל.

ראינו, שהתקנה קובעת עילות השבה סטטוטוריות של טעות או תשלום ביתר. שתי העילות הנ"ל מצדיקות השבה מלאה למניעת תשלום חובה, מקום שלא היה על הזוכה לשלמו מלכתחילה. לכן (לעומת זאת), במקרה שבו הופעל מנגנון ההוצאה לפועל בעצם פתיחת התיק וניהולו, כמו גם הותרתו על כנו לצורך הגבייה, אין לטעמי מקום להורות על השבה מלאה של האגרה.

יחד עם זאת, מקום שהצדדים אימצו מטרה, ששיטת המשפט מעודדת לסיום מחלוקות בהסדר, ניתן לומר, כי הואיל ובשיקול דעת עסקינן ובהינתן פרשנות תכליתית, שמאמצת מדיניות משפטית ראויה, סיום הליכי ההוצל"פ בהסכם גישור ייכלל בגדר "סיבה אחרת" לפי תקנה 9א לתקנות- המצדיקה השבת האגרה בחלקה.

אני סבורה, שבנסיבות שבפני, בהן ההליכים הסתיימו בעודם בעיבם ובטרם נינקטו הליכי ביצוע של ממש, בהסדר גישור ,יש לבכר את גישת ההשבה החלקית.

כמצוין לעיל, אין להתעלם מטענות המשיבה 4 (המדינה) הנכונות, כי האגרה משולמת כתשלום חובה בעד שירות ההוצל"פ, שמוענק למי שנוקט בהליכים אלו, גובה האגרה הוא פונקציה של גובה החוב.

כמו כן, אחת ממטרותיה של האגרה היא מניעת פתיחתם של הליכים מיותרים, שאם לא כן פתיחת תיק הוצל"פ כזרז לתשלום חוב תהא שימוש סרק בערכאות המשפט.

אך כאמור, המדיניות המשפטית הרווחת תומכת ומעודדת יישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט, באשר יישוב סכסוכים באופן זה מקל על העומס הקשה המוטל על המערכת וחוסך זמן שיפוטי יקר. רכיב מרכזי במדיניות זו הוא השבת האגרה, כולה או חלקה, לצדדים המסיימים הליך בהסכם גישור.

לפיכך וכאמור, איזון ראוי בין האינטרסים של כלל הצדדים מול האינטרס הציבורי של ישוב הסכסוך באמצעות הליך גישור מביאני למסקנה כי, כעיקרון, יש להכיר בו כעילה להשבת אגרת ההוצאה לפועל תלוית נסיבות" 

תוצאת פסק הדין בשלושת התיקים המאוחדים

בכדי לענות על סקרנותו של הקורא, אנו מביאים גם את תוצאת הדיון בתיקים הללו:

"במקרים שלפני (אומרת השופטת המלומדת), ראינו, כי התיקים נסגרו כולם לאחר כשנתיים ממועד פתיחתם ללא נקיטת הליך ביצועי מעבר להגשת התנגדות. הליך הגישור נוהל ע"י הצדדים במטרה להסדיר את כל המחלוקות ביניהם הן במערכת בתי המשפט והן בלשכת ההוצאה לפועל. במסגרת התיק שהתנהל בביהמ"ש המחוזי בי-ם זכו לפטור מלא של אגרת ביהמ"ש, ולכן, נראה, כי האיזון הראוי בנסיבות הנ"ל מצדיק השבת 75% מהאגרה ששולמה בכ"א מהתיקים המנויים לעיל. בכך לא תצא המשיבה 4 חסרה –מחד, שכן הוצאות הליכי ההוצל"פ תכוסינה, ומאידך, תישמר המדיניות המשפטית בדבר הפניית סכסוכים לפתרונות אלטרנטיביים לצורך סיומם בהסדר.

לאור האמור אני מקבלת את הערעורים בחלקם".

[1]  על החזר אגרה בתביעות קטנות ראה מאמר תחת כותרת זו ב-    http://www.giora-aloni.co.il/?cat=12

[2]  ע"מ שלא להלאות את הקורא הערת שוליים זו תפרט את מקצת הפסיקה הענפה, שהדיבור "מסיבה אחרת" גרר אחריו:

בחינת הפסיקה בסוגיה שלפניי מעלה כי בתי המשפט הורו על החזר חלקי או מלא של אגרה, במקרה בו נסגר התיק לאחר שבוטל פסק הדין (בר"ע (חי') 1437/04 אחמד מרעי נ' מועצה מקומית משהד (16.6.2004), מפי כב' השופט א' כהן); במקרה בו הצדדים פנו להליך גישור ובעקבותיו התיק נסגר (בר"ע (ת"א) 2546/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אבולעפיה אחמד (26.1.2009), מפי כב' השופטת י' שטופמן וראו גם בר"ע (ת"א) 2347/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אחים אלה את גלובוס גרופ בע"מ (26.1.2009), אף הוא מפי כב' השופטת י' שטופמן); במקרה בו נסגר התיק חודשים ספורים לאחר שנפתח, משום שהתברר לזוכה כי נגד החברה החייבת ניתן צו פירוק (רע"צ (ת"א) 18365-01-13 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל (19.2.2013), מפי כב' השופט מ' סובל); במקרה בו נסגר התיק כחודשיים לאחר פתיחתו מן הטעם שניתן צו כינוס נכסים נגד החייבים במסגרת הליכי פשיטת רגל (רע"צ (ת"א) 12522-10-12 בנק אוצר החייל ירושלים נ' מדינת ישראל (18.12.2012), מפי כב' השופט מ' סובל); ובמקרה בו הגיעו הצדדים, במסגרת תיק ההוצאה לפועל, להסדר פשרה (רע"צ (הרצ') 41038-05-12 מנדו עסקים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (17.6.2012), מפי כב' השופטת א' מני גור). בהקשר זה של הסדר פשרה ראו לציין כי אין תמימות דעים ו"כבר נפסק כי הסכם פשרה כשלעצמו שנכרת במהלך הליכי הוצאה לפועל איננו מהווה עילה להחזר אגרה. כן נקבע כי המדינה אינה צד למחלוקת בין הצדדים ואין היא חייבת לתרום לתהליך גבית החוב ולקידום הסדר פשרה באמצעות החזר האגרה שקיבלה עם פתיחת התיק" (רע"צ (ת"א) 18518-03-10 גד חברה להפצה בע"מ נ' בנק הבינלאומי (11.5.2010)). לסיום חלק זה אציין כי במקרה בו תיק ההוצאה לפועל "נסגר ע"י המערער בשל החלטה שיפוטית שהורתה לו לעשות כן במסגרת הליך אחר" דחה בית המשפט בקשה להחזר אגרה (רע"צ (פ"ת) 42298-07-10 Ahmet Selcuk Sayinsoy נ' היועץ המשפטי לממשלה מחוז ת"א (19.4.2012), מפי כב' השופת א' רוטקוף).

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.