1.10.18
אלימות במהלך ישיבת גישור
כותרת משנה: בתי המשפט פוסקים: חדר הגישור הינו זירת משפט
עניינו של מאמר זה הינו בעורך דין שנקט באלימות במהלך ישיבת גישור
הרקע של ההליכים המשפטיים
סעיף 78(ג) לחוק לשכת עורכי, התשכ"א-1961, (להלן: "החוק") קובע כי:
"(ג) עורך דין שהוגש נגדו כתב אישום בבית משפט או בבית דין צבאי בשל עבירה פלילית, רשאי בית דין משמעתי מחוזי, על פי בקשת קובל ואם מצא שבנסיבות הענין היה בעבירה המיוחסת לעורך דין משום קלון, להשעותו זמנית מעיסוק במקצוע של עורך דין, כולו או חלקו, הכל כפי שיקבע בית הדין, עד להכרעת דינו בבית המשפט או בבית הדין הצבאי; הורשע בדינו – רואים החלטה זו כהחלטה לפי סעיף קטן (ב)".
כלומר סעיף 78(ג) הנ"ל מעניק לבית הדין המשמעתי, של לשכת עורכי הדין סמכות יוצאת דופן, להשעות מן הלשכה באופן זמני, עו"ד שטרם הורשע, וזאת על בסיס כתב אישום שהוגש כנגדו בבית משפט פלילי או צבאי.
עובדות המקרה
המדובר הוא בערעור שהגיש עו"ד עידו שיפוני לביהמ"ש המחוזי בירושלים, שהוא ערכאת הערעור על פסקי דין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, שכותב שורות אלה משמש בו כדיין. הערעור הוא על החלטת ביה"ד המשמעתי הארצי, לדחות ערעור על פס"ד על ביה"ד המחוזי להשעות זמנית את המערער מלשכת עורכי הדין, בהתאם לסעיף 78(ג) הנ"ל, על רקע כתב האישום שהוגש נגדו בבית משפט השלום בתל-אביב.
במסגרת כתב האישום יוחסה למערער, עו"ד שיפוני, תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים. במהלך פגישת גישור שהתקיימה במשרדו של מגשר, תקף המערער את המתלונן, באופן שהטיח בחוזקה קנקן מים בפניו של המתלונן, והדבר נעשה בפני המגשר, תוך כדי הליך גישור. כתוצאה מכך, נגרמה למתלונן חבלה של ממש, בדמות חתך על פני גשר אפו.
החלטות בתיה"ד המשמעתיים של לשכת עוה"ד
בית הדין המחוזי המשמעתי של לשכת עורכי הדין, סקר את הראיות שהוצגו לפניו לביסוס כתב האישום וקבע כי הוכח קיום ראיות המהוות בסיס לעובדות שבאישומים בכתב האישום, ומאידך, כי לא עלה בידי המבקש לבסס את גרסתו ולהפריך את הקבילה. עוד קבע בית הדין המחוזי כי באופי המעשה ובנסיבות המקרה, היה בהתנהלות המערער משום קלון, והגיע למסקנה כי יש להשעות את המערער בהשעיה זמנית "מלאה".
ערעורו של המערער בפני בית הדין הארצי נדחה. בית הדין הדגיש את חומרתו היתרה של מעשה אלימות מצד עו"ד, במיוחד כשהוא נעשה בתוך "זירת המשפט", כלומר – באולם בית המשפט, במשרדו של בורר או של מגשר. עוד נקבע בפסק הדין, כי מעשה אלימות מצד עו"ד בעת מילוי תפקידו הינו מעשה שיש עמו קלון, וכי מעשה אלימות שנעשה על ידי עו"ד בתוך זירת המשפט ואגב ניהול הליכים משפטיים – הינו מעשה שיש עמו קלון רב. בית הדין הארצי קבע כי בהחלטת בית הדין המחוזי נמצא מענה נכון לשאלת קיומן של ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום וכן בשאלת קיומו של הקלון. צוין בפסק הדין כי לא נמצא פגם בהחלטת בית הדין המחוזי בדבר השעיה מלאה עד לסיום ההליך הפלילי.
עבור המגשרים הקוראים, חשוב להדגיש את קביעתו של ביה"ד המשמעתי הארצי, שאומצה כפי שניווכח בהמשך, ע"י ביהמ"ש המחוזי כי, "מעשה אלימות מצד עורך דין בעת מילוי תפקידו, בהיותו משמש "בזירת המשפט" ואגב ניהול הליכים משפטיים, הינו בגדר קו אדום שאין לחצות. הימנעות מאלימות צריכה להיות בגדר ערך מוחלט".
כלומר חדר הישיבות הינו למעשה "זירת משפט", אגב ניהול הליכים משפטיים או, לפחות, הליכים לבר משפטיים, שמחייבים שימוש בלשון נקייה מכל אלימות ואלימות מילולית בכלל זה. עלינו, המגשרים, מוטלת החובה להתייחס כך לחדר הגישור ולהליכים המתנהלים בו ולהקפיד שכך גם יהיה יחסם של הצדדים המתגשרים ובאי כוחם.
טענות המערער ופסה"ד של ביהמ"ש המחוזי
עיקר טענותיו של עו"ד שיפוני בערעור היו כי:
- 1. המערער טוען כי המתלונן התגרה בו;
- 2. המערער מודה כי אמר למתלונן: "עוד מילה אחת ואתה חוטף את הקנקן לפרצוף".
- 3. המערער מודה כי שפך את תכולת הקנקן על פניו של המתלונן;
- 4. המערער חולק על כך שהטיח את הקנקן בפניו של המתלונן ולא הציג ראיות לכאורה אשר היה בהן כדי לתמוך בגרסתו ולהוות משקל נגד לעובדות המובאות בכתב האישום והמשתקפות בעדויות המתלונן ובא כוחו.
עוד טען המערער עוד טוען המערער, כי פסק דינו של בית הדין הארצי לוקחה בבחינת המידתיות, דהיינו, נטען כי בית הדין הארצי התעלם ממשמעות ההשעיה הזמנית לעומת העונש המשמעתי הצפוי לו, אם יורשע בהליך הפלילי ובוודאי אם יזוכה בהליך הפלילי.
בערעורו בפני בית הדין הארצי טען המערער, כי בית הדין המחוזי נמנע לחלוטין מלעסוק בשאלה זו, ובדיון אף הובאו דוגמאות לכך שרף הענישה במקרים דומים נע בין נזיפה לבין השעיה על תנאי, ובמקרים נדירים (בהם מדובר בעו"ד עם עבר של יותר מעשר הרשעות קודמות), עד 6 חודשי השעיה בפועל.
המערער טוען, כי הימנעותו המוחלטת של בית הדין מלעסוק בשאלה חשובה זו, שאלה שהחובה להביאה בחשבון נקבעה מפורשות בדין, די בה, כשלעצמה, להביא לביטול השעייתו.
טענה נוספת שטען המערער והיא נוגעת ישירות לציבור המגשרים, לפיה נשמט הבסיס מקביעות ומסקנות בתי הדין המשמעתיים. לפי דברי המערער, חשיבות עדותו של המגשר נעוצה בכך, שהינו גורם אובייקטיבי שנכח באירוע המדובר.
ביהמ"ש העליון בדחותו את הערעור פסק, כי לאחר שבחן את החלטת בית הדין המחוזי ואת פסק דינו של בית הדין הארצי, אשר הסכים עם החלטת בית הדין המחוזי, הגיע למסקנה כי בית הדין המחוזי פעל בהתאם לדין, בחן את טענות המערער תוך עיון בראיות התביעה בהליך הפלילי וכן תוך בחינת עדויות עדי התביעה בהליך הפלילי בבית משפט השלום. ובית הדין הארצי סבר שאין להתערב במסקנותיו.
כמו כן, בדין קבעו בתיה"ד המשמעתיים בקביעה, כי יש קלון בפעולותיו של המערער, נקבע כי רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן ניתן יהיה לקבוע כי הפעלת אלימות על ידי עורך דין אין עמה קלון, במיוחד כשהמדובר הוא "בזירת המשפט", – האלימות בענייננו המיוחסת למערער התרחשה בישיבת גישור, דהיינו, ממש במהלכו של דיון משפטי וכלפי הצד האחר.
בכל הנוגע לעדות המגשר קובע ביהמ"ש, כי אמנם לא נגבתה עדיין עדות המגשר, אולם בעניין זה נשמעה עדות השוטר, אשר נתן לכך הסבר בבית המשפט. אף אם בית הדין הארצי לא פירט בפסק דינו את חומר הראיות, עדותו של המגשר תשמע במשפט הפלילי ובעקבות כך, יסכמו הצדדים את טענותיהם.
נשאלת השאלה, מה תהיינה עמדותיהן של וועדות האתיקה של המגשרים, באשר לאפשרות שהמגשר יעיד על שאירע במהלך ישיבת הגישור.
אשר להעדר מידתיות בענישה שהוטלה עליו, ביהמ"ש המחוזי מאמץ את גישתו של ביה"ד המשמעתי הארצי, שקבע, כי בכל הנוגע לטענת המידתיות, כי הטלת השעיה זמנית מחויבת בנסיבות המקרה מכוח השמירה על האינטרס הציבורי וכן ההקפדה על נורמות התנהגות ראויות לחברי הלשכה. אם יורשע המערער בית הדין, מן הסתם, יגזור עליו עונש השעיה בפועל[1].
ולבסוף, על ניקיון הלשון בה יש לנקוט בחדר הגישור בהיותו "זירת משפט"
ביהמ"ש מסכם את הדיון באומרו, כי "לא ניתן לסיים את פסק הדין מבלי לציין את הלשון הפוגענית בה עשה המערער שימוש במהלך הדיון בערעור. במהלך הדיון כינה המערער את בית הדין המחוזי והארצי בכינוי "שני קרקסים", ואת חברי בתי הדין בכינוי "פושעים". כן טען המערער למניעים מושחתים ולקשרי הון-שלטון בין חברת שפיר הנדסה לבין מוסדות לשכת עורכי הדין וכן, הכפיש את אב בית הדין הארצי באופן אישי. גם בהמשך הישיבה, ולאחר טיעון בא כוח הלשכה, חזר המערער להשמיע דברים בוטים והשתמש שוב בכינוי "פושעים". את אב בית הדין הארצי כינה "פושע". כבר נפסק לא אחת, כי לשונו וסגנונו של עורך דין אל להם להיות מנוסחים בלשון פוגעת ומעליבה וכי כבודו של מקצוע עריכת הדין תלוי גם בכך שדברים הנאמרים על ידי עו"ד יהיו מנומסים ומאופקים".
לתפיסתנו, על המגשר מוטלת האחריות למנוע כל התבטאות פוגענית, אלימה ובלתי מכבדת את המעמד של ישיבת הגישור, בהיותה פסולה בדיוק כשם שהיא פסולה בביה"ד או בביהמ"ש.
[1] ראה לענין זה ניתוח פסיקה תחת הכותרת: "אין לקבל טענה בנוגע להיעדר מידתיות בין עונש השעיה זמנית לעונש הצפוי במקרה של הרשעה במשפט הפלילי, כאשר האישום נוגע ללב המקצוע ולאלימות ממש בהליך גישור". עט ואתיקה, לשכת עורכי הדין גיליון 103, אוגוסט 2018.