גישור – חריגה מסמכות

גישור – חריגה מסמכות

נתקלתי בפסק דין שאיננו חדש כלל (יולי 2002), אבל ראיתי לנכון להביא אותו בפני קהל המגשרים בעיקר כתזכורת.

התזכורת איננה אך ורק באשר למקרה המיוחד שעליו יסופר להלן, אלא מעין מסר כללי יותר למגשרים באשר הם, שרוצה לומר – לעולם הצנע לכת ואל יגבה לבבך.

מי שמכיר כבר את גישתי , מתוך קריאת מאמרי בנושא הגישור, בכל מה שנוגע להיקפו ולמשקלו של המגשר בהליך הגישור, כבר נוכח לדעת שאני נוטה להרחיב בתפיסתי את תפקיד המגשר הן בכל הנוגע להנחיית הצדדים באשר למסגרת הרצויה להם לצורך מציאת פתרון לסכסוך שנתגלע ביניהם והן באשר למידת ההכוונה שבידי המגשר לתת לבעלי דין מתלבטים באשר להסדר האפשרי והרצוי להם.

עם זאת אין לטעות ולשכוח אף לא לרגע במהלך הגישור או בסיכומו, שאיננו אלא מגשרים. איננו שופטים, איננו פוסקים, אלא כלי שרת בידי בעלי דין מסוכסכים שהחליטו לתת בנו די אמון על מנת שנשמע טענות כל אחד מהם ונעזור להם – למענם – יישוב הסכסוך שביניהם. וכמו כן – אם יבחרו לעשות כן – יפעל המגשר עבורם ויפנה לביהמ"ש ע"מ שזה יתן תוקף של פס"ד לאותו הסדר שהושג בתום הליך הגישור.

זאת, במונחים כלליים, המסגרת שבה פועל המגשר. אין לו שום סמכות אלא על פי הסכמת הצדדים ולצרכיהם ובכפוף לחוק בתי המשפט ותקנותיו.

כללי הבסיס הללו נשמטו לה למגשרת שענין הסכסוך בו גישרה נדון בביהמ"ש במחוזי בבאר שבע בפני כב' השופט ניל הנדל בפסה"ד בר"ע (בקשת רשות ערעור) 521/02 ותראי מיון מרצפות בע"מ נ' פאני לוי.

לפני שופט ביהמ"ש המחוזי הנכבד הונחה בקשה לרשות ערעור על החלטת ביהמ"ש קמא וביהמ"ש החליט לדון בה כבערעור עצמו.

(גם הקורא שאיננו משפטן ישים לב לעובדה שהמבקשת איננה מערערת על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, אלא מבקשת רשות לערער. כך הדבר בהתאם לסע' 64 לחוק בתי המשפט {נוסח משולב], תשמ"ד-1984 :

64. "פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתן לערעור לפני בית משפט מחוזי אם ניתנה רשות לכך מאת שופט של בית המשפט המחוזי; בית המשפט המחוזי ידון בערעור בשופט אחד").

כלומר על פס"ד של ביהמ"ש לתביעות קטנות אין ערעור בזכות אלא ברשות בלבד וכך גם על החלטת ביהמ"ש לתביעות קטנות ליתן תוקף של פס"ד להסדר גישור כפי שהיה במקרה שלפנינו.

מבקשת רשות הערעור במקרה דנן היא חברה בע"מ שהמשיבה, גב' פאני לוי, דרשה ממנה להחליף אסלה שהמבקשת סיפקה לה.

הצדדים פנו לגישור בפני "טוענת משפטית – מגשרת" והגיעו להסדר גישור שעל פיו האסלה תפורק ותורכב אסלה חדשה. עוד הוסכם שתיקון זה יתבצע תוך 14 יום. בית המשפט לתביעות קטנות אליו פנו הצדדים אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פס"ד.

כחודש לאחר מכן, הגישה המשיבה בקשה, בה ציינה שהמבקשת לא עמדה בלוח הזמנים שנקבע לעיל. בתיק בית משפט קמא מצויה תגובת המבקשת לטענות אלו. לגרסתה, היא מוכנה למלא את חלקה בהסכם והאשמה לכשלון ההסכם רובצת לפתחה של המשיבה.

מהשתלשלות הדברים, כפי שאלה עולים מפסה"ד, חזרו הצדדים – ואולי רק אחד מהם – למגשרת וזו "כנראה" (במילותיו של השופט הנכבד שלערעור) נתנה החלטה "לפיה הואיל והמשיבה לא קיימה את החלטת הפשרה תוך המועד שנקבע לה "מצאתי לחייב את הנתבע בסך של 3,100 ". עוד נקבע, כי הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית.

מצוידת בהחלטה זו חזרה המשיבה לביהמ"ש לתביעות קטנות ו"בית משפט קמא נתן צו בלשון זו: "ניתן בזאת תוקף של החלטה להבהרה. יובהר החלטה זו הינה חלק בלתי נפרד מפסק הדין"-".

כב' השופט ניל הנדל מוצא פגם כפול בהחלטה זו של בית המשפט דלמטה. ראשית "אם מטרת המגשר הינה להביא את הצדדים לפשרה, אין בכך פסול, בכפוף להסכמתם. ברם, המגשר אינו שופט ואף אינו ממלא תפקיד של בורר. מפרוטוקול בית משפט קמא עולה, שהמגשרת במקרה דנן נתנה החלטה לפיה תחת פסק דינו של בית משפט שהורה על תיקון מוצר, ניתן חיוב כספי. בית משפט קמא נתן לכך תוקף של החלטה, כאילו שהפכה המגשרת לידה הארוכה של בית משפט בכל הקשור למתן החלטות.

ושנית, לא משנה אם ההחלטה להטיל חיוב כספי על המבקשת ע"י המגשרת או ע"י ביהמ"ש. "מדובר בהחלטה מהותית הקובעת שהמבקשת לא מילאה את חלקה בהסכם וכן שכימות ההפרה הינו בסדר גודל של 3,100 . לנוכח העמדות הקוטביות של הצדדים בדבר התנהגותם בביצוע ההסכם, לא ניתן היה להכריע בבקשה על סמך חומר כתוב בלבד ונוצר צורך להזמין את הצדדים לדיון".

לאור דברים אלה פוסק כב' השופט הנדל ואומר: :

"שתי טעויות אלו נוגעות לזכויות היסוד של צד להליך משפטי. על בית משפט, הוא ולא אחר, להחליט בטענה של הפרת הסכם וכן לקיים דיון כאשר קיימת מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות הפרת ההסכם, כבמקרה דנא.

עוד יודגש כי הדרך המוצעת אינה נכונה רק מבחינת דרישות הדין אלא ראויה גם מבחינה מעשית. הרי, הצדדים הגיעו להסכם לפיו עניינם יוכרע על פי תיקון המוצר. אם ההסכם לא יצא לפועל, קיומו של דיון היה עשוי להוביל לביצוע ההסכם לו גמרו הצדדים דעתם לגביו".

בשל קיומם של פגמים יסודיים אלה בהתנהלות המגשרת והחלטות ביהמ"ש לתביעות קטנות הערעור מתקבל וביהמ"ש הנכבד פוסק:

"סוף דבר. הערעור מתקבל.

החלטת בית משפט קמא בדבר חיוב המבקשת בטלה בזאת.

התיק יוחזר לבית משפט קמא ויקבע לדיון בפני שופט במטרה להגיע להסדר. כך הייתי ממליץ לצדדים. אם הדבר לא יצלח על בית משפט לתת החלטה לאחר שמיעת הצדדים. יש לשקול, בין היתר, האם ניתן פסק הדין לביטול לנוכח המסגרת והאופן שבו התקבל, או אם ראוי לנקוט דרך דיונית אחרת".

בסיפא לפסק דינו מוצא השפוט המלומד פגם נוסף בהחלטה עליה מערערת המבקשת:

"נקודה זו מצביעה על סבך נוסף בנעשה, שאף הוא עניין מהותי. ניתן פסק דין. לא מופיעה

בפסק הדין סנקציה כלכלית אשר תוטל על המבקשת במידה ותפר את החובה ההסכמית אשר קיבלה על עצמה. לכאורה, אם צד סבור כי ההסכם לא מומש, עליו להגיש תביעה חדשה בעילה של הפרת הסכם".

אם הבינותי אל נכון את דבריו אלה של כב' השופט, נראה לי, בכל הכבוד, שכאן ביהמ"ש לא דק פורתא. נכון, אמנם, ועל כך כבר עמדנו בסקירות קודמות של פיס"ד במדור זה, שכאשר הושג הסדר גישור ואחר מכן התחרט אחד הצדדים ונסוג מהסכמתו לפניית המגשר לביהמ"ש ע"מ שזה יתן להסדר שהושג תוקף של פס"ד או הפר את הסדר הגישור בכל דרך אחר – אין תרופה לצד הנפגע אלא בהגשת תביעה לביהמ"ש בגין הפרת חוזה.

אולם אם להסדר גישור כבר ניתן תוקף של פס"ד – כפי שהיה המצב בנתוני פסה"ד דלעיל – המצב שונה לחלוטין. אם נפל פגם מהותי בהליך או בהסדר הגישור שאותו הוא מאשר, כגון, לדוגמא, אם ניתן תוקף ואושר הסדר גישור שאיננו מתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור לסכסוך, בניגוד לתקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993, מובן שההליך הנכון לתקוף את פסה"ד, המאשר את סדר גישור שכזה, הוא בהגשת ערעור עליו (בזכות), אם זה יצא מתחת ידיו של בימ"ש השלום (להבדיל, כאמור מביהמ"ש לתביעות קטנות).

וכך, כמובן, המצב במקרה שלנו שבו ניתן פסק דין המאשר ונותן תוקף להחלטת מגשרת להטיל חיוב כספי על מגושר שלא עמד בתנאי הסדר הגישור.

מאידך גיסא אם אחד מבעלי הדין המגושרים הפר תנאי מתנאי הסדר הגישור, הרי כאילו הוא לא ביצע פסק דין חלוט ובידי הצד הנפגע לפנות להוצאה לפועל ע"מ לכפות את קיומו של הסדר הגישור, שמעת שקיבל תוקף של פס"ד, כמוהו ככל פסק דין אחר, שהחוק קובע הדרכים לאכיפת הביצוע שלו.

בקוראו מאמר זה מגיב ד"ר דוד סילורה:

גיורא שלום

חשבתי על פסק הדין שבקובץ.

לדעתי, המגשרת לא הייתה מוסמכת לקבוע את שקבעה , לאחר שהושג הסדר גישור.

כי הסדר גישור הוא בהסכמה ובמקרה שלנו, היר קבעה את שקבעה ללא הסכמה.

כאשר כותבים הסדר גישור בהסכמה, ניתן לקבוע סנקציה, גם כן בהסכמה ואז,

הסדר הגישור תופס ללא עוררין.

תודה

דוד סילורה

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.