אומנות כתיבת הסכם גישור-עו"ד מיכאל צור

7.4.10

חברים מגשרים.

כפי שכבר עשיתי בעבר, בידיעתכם, כך אני ממשיך לעשות עתה, כאשר אני חושב שיש בכך כדי לתרום לעניין. כוונתי היא, לדלות את עבודותיהם של חכמים, בקיאים ומנוסים ממני בתחום הגישור ולהעלותן לאתר במטרה להביאן פעם נוספת בפני קוראי המדור, שלא בהכרח היתה להם ההזדמנות להתקל ולקרוא עבודות אלה. בשל החשיבות שאני רואה בהן לקהל קוראי המדור אני חוזר ומעלה אותן על פלטפורמה זו על מנת להיות להן קול ושופר, וכמובן הכל בשם כותביהן.

למאמר המובא להלן, ימלאו בימים אלה 7 שנים ליום פרסומו באתר לשכת עורכי הדין, במגזין" נקודת גישור", ראה http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?catID=179&pgID=4464.

מאז שנתפרסם מאמר חשוב זה, קמו דורות חדשים של מגשרים, שחשוב שילמדו את הנאמר בו, אף אם הם עורכי דין במקצועם ולא כל שכן אם אין הם כאלה, שכן ליחו וחשיבותו כלל לא נסו עם חלוף השנים.

לטובת כל קוראי המדור – קראו ותחכימו!

אמנות כתיבת הסכם גישור 20.04.2003

| עו"ד מיכאל צור

הסכם גישור טוב מעביר את "הזרקור" לצורכיהם ולרצונותיהם היחודיים של הצדדים בהליך הגישור * הוא משקף את האישיות של כל אחד מהם בנפרד, את מאפייני מערכת היחסים ואת התהליך הטרנספורמטיבי שעברו הצדדים במהלך הגישור, בדרך ממחלוקת וסכסוך – להסכמה * עו"ד מיכאל צור מביא שבעה כללים לכתיבת הסכם גישור

הגישור, מלבד היותו כלי חשוב ויעיל ליישוב סכסוכים, מייצג שפה חדשה-"הגישורית", המושתתת על הסכמה, שיתוף פעולה וכבוד הדדי. זו שפה המתמקדת "במאחד" ולא "במפריד" ובכך שונה מאד מהשפה המשפטית-חוזית היבשה.


הצלחתו של הליך גישור אינה נמדדת בהכרח בהשגת הסכם פורמלי. הצלחה עשויה להיות אף בעידוד ו/או יצירת דינמיקה של משא ומתן ושיתוף פעולה בין השותפים להליך, באופן שייתר את הצורך בהסכם שכזה. למרות זאת, ברוב המקרים, הסכם כתוב הוא ממטרות הגישור ונתפש על ידי הצדדים כראיה להצלחתו של ההליך.

עד להמצאת מתודה זו, אין ספרות מקצועית המדריכה מגשרים בנושא כתיבת הסכם גישור. לעיתים מגשרים רוכשים את המיומנות עם הזמן, ותוך תשלום מחיר מסוים של מגושרים מאוכזבים, או בוחרים להעביר את שלב ניסוח ההסכם לאחריותם של עורכי דינם של הצדדים, תוך תשלום מחיר של חוסר אותנטיות בשיקוף התהליך הגישורי.

את שבעת המוטיבים בכתיבת הסכם גישור שיפורטו במאמר זה, הגיתי ופיתחתי מתוך ניסיון מצטבר של מאות גישורים שנסתיימו בהסכם. המתודה של שבעת המוטיבים בכתיבת הסכם גישור הוצגה ונחשפה, על-ידי עו"ד מיכאל צור ברחבי העולם כולל בכנס הבינלאומי של לשכת עורכי הדין האמריקאית (A.B.A) בוושינגטון באפריל 2001. המתודה התקבלה בברכה ונתפשה ככלי אופרטיבי על-ידי העוסקים בתחום, אשר בחרו אף להרחיבה וליישמה בעבודתם השוטפת כעורכי דין בכתיבת הסכמים גם אם אינם תוצאה ישירה של הליך גישור.

הסכם גישור טוב מעביר את "הזרקור" לצורכיהם ולרצונותיהם הייחודיים של הצדדים בהליך הגישור. הוא משקף את האישיות של כל אחד מהם בנפרד, את מאפייני מערכת היחסים, על הרגישויות שלה, ואת התהליך הטרנספורמטיבי שעברו הצדדים במהלך הגישור, בדרך ממחלוקת וסכסוך להסכמה. על כן, עבודת מגשרים על פי טיוטות אחידות ומוכנות מראש אינה ראויה ואף סותרת את מהות ורוח ההליך כולו.

האלמנטים של הבנה, השלמה ותקשורת מהווים את המפתח להסכמים יעילים ומועילים הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך. את האלמנטים הללו יש להכיל הן כשמדובר בהסכמי ביניים והן בהסכמים סופיים.

מלאכת המחשבת המורכבת והעדינה של כתיבת הסכם גישור, כך שישקף במדויק את ההסכמה אשר אליה הגיעו הצדדים במהלך ההליך, אינה פשוטה כלל ועיקר והינה חיונית בהכשרתו של כל מגשר

.

שבעת המוטיבים בכתיבת הסכם גישור

באופן כללי, הליך הגישור מושתת על שבעה שלבים (מודל שפותח באוניברסיטת הרווארד) אשר מורכבים מיצירת אמון ואווירה, זיהוי האינטרסים האמיתיים החבויים מאחורי העמדות, עידוד השותפים להליך, מתוך הבנת האלטרנטיבות וקריאת המציאות, ליצירת אופציות להסכמה ולהגעה לפתרונות משותפים.

באופן דומה, כתיבת הסכמי הגישור מורכבת משבעה מוטיבים, שאף שאינם מקבילים במדויק לשבעת השלבים של ההליך עצמו הרי הולכים זה לצד זה "בשילוב ידיים". מודעות לשבעת המוטיבים בכתיבת ההסכם במהלך ההליך עצמו, עשויה לתרום באופן משמעותי לקדם את ההליך באופן מוצלח.

שבעת המוטיבים הם:

  1. זיהוי הצדדים וכינויים
  2. הצגת מסגרת ההסכם
  3. זיהוי נושאים ואינטרסים
  4. הסכמי ביניים
  5. שינויים, תיקונים ומשמעותם
  6. קריאת ההסכם בנפרד ובמשותף
  7. טקס החתימה

זיהוי הצדדים וכינוים

כל הסכם כתוב, לרבות הסכם גישור, נפתח בציון שמותיהם של הצדדים להסכם ומסתיים בחתימתם. הייחוד של זיהוי השותפים להליך בהסכם גישור, כמו הייחוד של ההליך כולו, הינו היעדר הפורמליות ומתן נופך אישי-אינטימי. כך גם בשונה מהסכם משפטי המסתפק ב"זיהוי" פורמלי -טכני של הצדדים להסכם(שם, ת.ז., כתובת וכו'), אנו נדרשים בגישור לזיהוי מסוגים נוספים.

ישנן שלוש סוגיות מרכזיות העולות במסגרת נושא זיהוי הצדדים בהסכם גישור:

  • זיהוי סמכות הנציג המשתתף בגישור ותפקידו בסכסוך שעל הפרק, כשמדובר בחברות, אירגונים או מוסדות ציבוריים

נציג שאינו מוסמך לקבל החלטות עלול ליצור חששות אצל הצד השני, שיהסס ליטול על עצמו התחייבויות טרם אישור הגורם המוסמך. על המגשרים לפנות אל הנציג עוד בפתיחת ההליך (ייתכן כי פגישה נפרדת תהיה מומלצת בהתאם לנסיבות המקרה) ולשאול שאלות פשוטות וישירות כגון: "במידה ונגיע להסכם גישור האם תוכל לחתום עליו?;" "האם יש מישהו נוסף שעליו לאשר את החלטותיך?"

כמו כן, על המגשרים לברר את חלקו של הנציג בסכסוך שעל הפרק כיוון שהדבר שופך אור על מערכת היחסים בין המשתתפים היושבים סביב לשולחן הגישור שהיא שתכריע את התנהלותו של ההליך- האם הוא אותו אדם שבקשר איתו התגלע הסכסוך?

בירור המגשרים את סמכות הנציג חייב להיעשות באופן ישיר ולא שיפוטי לדוגמא: "עלינו לשאול זאת כיוון שחיוני להליך הגישור כי האנשים היושבים סביב לשולחן הם בעלי הכוח והיכולת ליישם את ההסכמות שאליהן יגיעו במהלך הגישור"; "עלינו לדעת וליידע כבר מתחילתו של ההליך את השותפים החיוניים במנגנון קבלת ההחלטות בדרך לעיצובן הסופי של ההסכמות"; "אנו מנסים לקבל את התמונה המלאה בנוגע לתפקיד של כל אחד ואחת מכם באירועים שקדמו להליך זה".

  • זיהוי היכולת האישית כשמדובר בגישור בין אנשים פרטיים

(סכסוך משפחתי, עסקי, שכנים וכו')- חובתם הראשונית של המגשרים בשלב זה היא לוודא כי מצבו השכלי והרגשי של המגושר מאפשר לו להשתתף באופן יעיל בהליך הגישור. חשוב כי המגשרים יבחנו האם ההגבלה ביכולת המגושר נובעת מהקונפליקט עצמו ומהמתח הכרוך בו, לדוגמא נגרמת כתוצאה מפחד, זעם, התרגשות, משבר גדול או חוסר ביטחון ולכן הינה זמנית במהותה. במקרים כאלה חשוב כי המגשרים יתייחסו לרגשות עזים אלה וייתנו להם מקום לביטוי במסגרת ההליך. או האם נובעת מאי יכולת אורגנית או אחרת, בעלת אופי קבוע, אשר פוגמת ביכולתו של המגושר, השותף להליך ליטול חלק בהליך הגישור.

  • השימוש בשמות פרטיים או כל כינוי א-פורמלי אחר

הניסיון מלמד, כי שימוש בשמות פרטיים (ואף אם קיימים כינויי חיבה) בהליך הגישור בכלל ובהסכם הכתוב בפרט, בין אם מדובר באנשים פרטיים ובין בנציגי אירגונים וחברות, הינו כלי רב עוצמה בהשגת מטרה כפולה: יצירת אווירה נינוחה ואינטימית שתוביל למו"מ אפקטיבי וענייני וכן, הגברת תחושת האחריות והמחויבות של המגושר לתוצאות ההליך.

כל מגושר מקבל את התחושה כי הוא חווה את ההליך, הוא היה חלק ממנו, הוא השפיע, הושפע וקיבל החלטות – הוא חותם על הסכם שהוא עיבד ,שגובש על פי "טביעת האצבע" האישית שלו ושהוא נושא באחריות ליישומו.

אין ספק כי נושא השימוש בשמות פרטיים ובייחוד כינויי חיבה, כרוך במנטליות ובתרבות ויש לגלות רגישות בהתאם לנסיבות. השימוש בשמות פרטיים, מייחד את הסכם הגישור ומדגיש כי ההסכם שייך למגושרים ומשקף את רצונותיהם וצורכיהם כפי שהם עצמם הציגו במהלך ההליך, כמו גם את ההסכמות אליהם הגיעו בכוחות עצמם ומתוך כך גם את המוטיבציה והמחויבות לעמוד על קיומו

.

הצגת המסגרת להסכם

לאחר זיהוי השותפים להליך, המשימה העומדת בפני המגשרים היא לא רק לסייע לצדדים לרכז את הנקודות השנויות במחלוקת אלא אף ליצור מסגרת לנושאים המובאים על ידם לשולחן הגישור, באופן שהצדדים ירגישו עימה נוח.

הביטוי לקביעת המסגרת מופיע בהסכם בשורה של "הואילים" מייד לאחר זיהוי הצדדים ושמותיהם. על ה"הואילים" להיות קצרים ותכליתיים ולהכיל רק עובדות שבהסכמת השותפים להליך ושעונות על השאלה : "מהי מסגרת הסכסוך, שיש ליישב באמצעות הליך גישור, בהסכם זה?"

חשוב לזכור, שכיוון שמדובר בשלב כתיבת ההסכם, הנמצא בסופו של ההליך, יש להימנע מהתייחסות לעובדות השנויות במחלוקת באופן שעשוי לעורר מחדש את אי ההסכמות. יש לעומת זאת, לציין את אותן עובדות או נסיבות לגביהן המתארות באופן מוסכם ומכבד את מערכת היחסים בין השותפים להליך.

ישנם מספר נושאים שחשוב לשלב במסגרת:

  1. הנסיבות שהובילו להיווצרות הקונפליקט- מחלוקת או אי הבנה ("הואיל ונתגלעה מחלוקת בין דני ורמי בנושא פירוק השותפות בחברה שבנו יחדיו").
  2. הצהרה שכל הצדדים בעלי אינטרס משותף ביישוב הסכסוך (והואיל ורמי ודני מבקשים לשתף פעולה על מנת להביא לפתרון מהיר וחסכוני לפירוק השותפות ביניהם").
  3. הצהרה כי הסכם הגישור הנ"ל הוא תוצר של הליך גישור (והואיל ובחרו דני ורמי ליישב את המחלוקות ביניהם בדרך של גישור").
  4. הצהרה כי הצדדים מבקשים לתת להסכמות אליהן הגיעו תוקף של פסק דין (והואיל ורמי ודני מבקשים מביהמ"ש הנכבד לאשר הסכם גישור זה וליתן לו תוקף של פסק דין")- ע"פ תיקון 30 לתקנות בתי המשפט (גישור) מחויבת הצהרה זו.

ציון כוונה זו במסגרת ההסכם יש לה כדי להשפיע הן על כתיבתן והן על קריאתן של יתר ההסכמות המופיעות בהסכם.

על הצגת המסגרת להסתיים בציון משפט כללי שבו "לאור כל זאת מסכימים ומתחייבים השותפים להליך להסכמות הבאות"- משפט כזה יוצר את החיבור הנדרש בין המסגרת לגוף ההסכם

.

זיהוי נושאים ואינטרסים

בלב ליבו של הליך הגישור עומדים האינטרסים של הצדדים במשא ומתן. תפקיד המגשרים, הוא לסייע לשותפים להליך לזהות את האינטרסים הללו ולסדרם על פי סדר חשיבות עקרוני, זאת על מנת למקד את ההליך בדיון בנושאים "הבוערים" ביותר ולוודא כי יקבלו ביטוי ראוי בהסכם.

הליך גישור מוצלח חייב לתת קדימות לנושאים העקרוניים בעיני השותפים להליך ועל הסכם הגישור לשקף זאת. כך, גם אם סדר הדיון בסוגיות במהלך ההליך היה אחר הרי בשלב כתיבת ההסכם יש לתת ביטוי לדרגת החשיבות כפי שנקבעה על ידי השותפים להליך(מן הכבד אל הקל). היתרונות המושגים בכך הם: ראשית, הסכם הדן בנושאים החשובים ביותר על פי סדר עדיפות משקף טוב יותר את הרצונות, האינטרסים והצרכים של הצדדים וקרוב יותר לניסיונם ולחוויתם את הקונפליקט ואת הליך הגישור. עובדה זו מעצימה את תחושת הצדדים כי ההסכם הוא "שלהם" ובשליטתם המלאה וכך יוגבר גם רצונם להתחייב לתנאיו.

שנית, הגברת יכולת המגשרים לדמות בעיני רוחם את המבנה של הסכמים פוטנציאליים שיכולים להיווצר בתום ההליך. גישור מתקיים במסגרת של כללים חברתיים ומשפטיים המגדירים את גבולות קשת הפתרונות האפשרית של הסכסוך. על כן, בקביעת סדר העדיפויות של נושאי הסכסוך יש לשים לב לא רק לרצון הצדדים אלא גם להגבלות הנקבעות על ידי הנורמות החברתיות והמשפטיות.

לדוגמא: בסכסוך גירושין ויחסי ממון תינתן קדימות לסוגיות החזקת הילדים ומזונותיהם לאלו המסדירות את חלוקת הרכוש ושאר ההסדרים הממוניים בין בני הזוג. אין פירוש הדבר כי המגשר חייב הכשרה משפטית; נורמות אלה עשויות בהחלט להיבחן על ידי הצדדים דרך היוועצות עם עורכי דינם (דבר המומלץ ממילא במהלך ההליך).

כלי טכני חשוב בו ניתן להשתמש, הוא הגדרת כותרות וכותרות משנה. תפקידם של אלה לפשט את המלל, למקד את נקודות המחלוקת, ההסכמה והמחויבות שנטלו הצדדים על עצמם. בנוסף, כלי זה יכול לסייע למגשרים מבחינת האירגון התוכני על מנת לוודא כי אף נקודה לא תישכח.

הסכמי ביניים

מתחילת הליך הגישור ובמהלכו, עולות ומובעות בקשות שונות הנובעות מצרכים שונים על ידי השותפים להליך. ניסיוננו מלמד כי רישום הצעות, הצהרות ונקודות הסכמה ראשוניות, ככל שקיימות, בדרך של הסכמי ביניים, הוא כלי רב עוצמה. פעולת הכתיבה עצמה מספקת לשותפים להליך, הזדמנות להבהיר לעצמם את מטרותיהם ושאיפותיהם מהליך הגישור.

הסכם הביניים הינו "אבן הפינה" להמשך התהליך בכך שמעודד תחושה של תהליך דינאמי, של התקדמות והישג ולכן מביא לאימוץ גישה גמישה יותר כלפי הקונפליקט.

הסכמי ביניים משרתים מטרה נוספת, כמסמך בסיסי אותו לוקחים השותפים להליך להיוועצות עם הקהלים הסובבים אותם, עורכי דינם או יועצים אחרים. השותפים להליך עשויים לחזור לאחר היוועצות זו עם רעיונות נוספים, שיש בהם כדי לקדם את הדיון סביב שולחן הגישור כמו גם לאמץ גישה ריאליסטית יותר של מצבם ושל האופציות העומדות לרשותם, לאחר מבחן מציאות שביצעו ב"שטח", תוך כדי ניסיונם לעמוד על ביצוע הסכמי הביניים והשלכותיו.

הסכם הביניים הינו זמני ואינו מחייב את הצדדים שכן ניתן להוסיף עליו, לגרוע ממנו או לשנותו.

אם ההסכם מכיל סעיף המחייב התנהגות מסוימת על ידי אחד הצדדים, אין החובה נמשכת מעבר לתקופת הזמן המתוארת בהסכם הביניים. עובדה זו, מעניקה לצדדים תחושה של גמישות ונוחות לנסות פתרונות אלטרנטיביים שונים, טרם התחייבות בהסכם סופי. עמידה בתנאי הסכם הביניים עשויה לבנות או לשקם מחדש את האמון שנתערער ומגבירה את האופטימיות כלפי פתרון קבוע ועמיד בעתיד.

משמעותם העיקרית של הסכמי הביניים עבור המגשרים היא היותם כלי מתודי מהותי באמצעותם יכולים ללמוד המגשרים , הלכה למעשה, תוך כדי ההליך עצמו, על כוונותיהם, הבנותיהם, אופן הביצוע ומשמעות הקהלים של כל אחד מהשותפים להליך.

שימוש בהסכמי ביניים מאפשר מדד ראשוני חיוני לאופן התמודדות הצדדים עם התהליך הגישורי ועם תוצאותיו הצפויות. הכללים הנוגעים לתוכן ולשימוש בשפה בהסכם גישור מתאימים להסכמי ביניים ולהסכם סופי כאחד. חיוני לשים לב ולהיות רגישים מאד לשימוש במילים ולמבנה על מנת להבטיח כי ייצגו וישקפו נכונה את הסכמות הצדדים, כמו גם את רוח הליך הגישור כולו.

רצוי כי הסכם הביניים ינוסח על ידי הצדדים עצמם ממש(למרות שלרוב אין זה כך). על השפה הכתובה בהסכם להיות תואמת את השפה ועולם המושגים העולים על ידי הצדדים במהלך הגישור. עליה להיות פשוטה, ברורה ומכוונת פני עתיד.

חיוני להבטיח כי הסכמי הביניים או ההסכם הסופי בנויים באופן מאוזן שיבטיח הדדיות ומחויבות של השותפים להליך לעמידה בביצוע ההסכמות. איזון זה מתבטא , בין השאר, על ידי שימוש לסירוגין בשמות הצדדים בכל סעיף. לדוגמא:

1. חנה ומשה מצהירים ומתחייבים

2. משה וחנה מסכימים כי

ניסוח מאוזן כזה מדגיש את המשקל השווה שיש לכל אחד מהצדדים, נוצרת אווירה של יחסי "תן וקח" וכן של אחריות משותפת ליישוב הסכסוך באופן שווה .

בנוסף השימוש ב"גישורית" מתבטא בהדגשת המאחד והמייחד את מערכת היחסים של השותפים להליך על ידי סעיפים כגון:

"1. מנחם ושלום רואים חשיבות גדולה בהבטחת בטחונה הכלכלי של החברה, ולכן יודיעו במשותף על תהליך פירוק השותפות ללקוחות, בצורה ובאופן שימנעו בריחת לקוחות וזאת למרות ועל אף משבר האמון אותו הם חווים והמחלוקות אותם הציגו במהלך ההליך.

2. שלום ומנחם מסכימים כי יפנו במשותף לשלושת הלקוחות, אותם בחרו במהלך הגישור במהלך השבוע הקרוב ולא יאוחר מפגישת הגישור הבאה ויודיעו על כוונתם לפרק את השותפות".


שינויים, תיקונים ומשמעותם

במהלך שלבי בניית ההסכם חשוב לאפשר לשנותו ולעצבו בהתאם לנדרש- כ"חומר ביד היוצר" עד היותו סופי. שינויים על בסיס הסכמי הביניים, הם כלי עבור המגשרים להבנת כוונות הצדדים בנוגע ליישוב הסכסוך ועל תפישתם האמיתית את הליך הגישור עד כה- מתוך עבודה על ועם ניירות וטיוטות.

שינוי המבוקש על ידי אחד השותפים להליך מציג כוונה שעל המגשרים לתת לה מקום ולבררה – מה המניע של המגושר לבצע את השינוי המסוים הזה? האם הרצון לשנות את ההסכם נובע מחשש וחרדה באשר לתוצאות הצפויות של ההליך? האם השאיפה לבצע ניסוח מחודש משקפת חרטה?! במקרה כזה על המגשרים לבדוק האם הסכמתו המוקדמת של המגושר לא נבעה כתוצאה מלחץ או ייאוש למצוא פתרון מספק. אם, לעומת זאת, בקשת השינוי נובעת על ידי הבנה מעמיקה יותר של המגושר את ההסכם או שחשב על בעיה רלוונטית שלא עלתה בהתדיינות קודמת, הרי עצם השינוי של ההסכם הוא מבורך ויביא להתקדמות ההליך ומכאן שיש לראותו כתיקון.

שאלה נוספת, שיש לברר היא האם התיקון משנה את ההסכם באופן מהותי או רק "קוסמטי"? כל תשובה לשאלה זו תצריך תגובה שונה מצד המגשרים.

בקשת תיקונים להסכם הביניים עשויה גם להעיד על הפוטנציאל של ההסכם לעמוד במבחן הזמן, על ידי חשיפת הכוונות האמיתיות ביותר של המגושרים, כמו גם את רמת השפעתם של ה"קהלים" והיועצים ככל שקיימים, אצל כל אחד מהשותפים להליך. המניע לבקשת צד ללא הפסק לשנות סעיף מסוים יכול להיות בעיה מהותית, נקודתית שלו לבצע התחייבות אמיתית ויציבה בנושא זה ויש להתמודד איתה. אך אם מבקש לשנות את ההסכם "חדשות לבקרים", עלול להתעורר חשש אמיתי בנוגע לרצינותו ומחוייבותו כלפי ההליך כולו. או אף להעיד על ניסיון לבצע מניפולציות בהליך.

הניסיון מלמד כי דיון ראשון בבקשות שינוי או תיקון של הסכמי ביניים ובעקבותיהן של הטיוטות, טוב שיעשה בפגישות נפרדות עם כל צד. לאחר הפגישות הנפרדות, על המגשרים לכנס את השותפים להליך יחד כדי להחליט אילו תיקונים/שינויים, אם בכלל, יש להכניס לטיוטת ההסכם הסופית.

יש לטפל ברגישות בשאלה מי יציג את התיקון/השינוי המבוקש, הצד המבקש או המגשרים עצמם וכיצד, בהתאם לנסיבות מערכת היחסים המסוימת בין הצדדים בשלב זה של ההליך וזאת בכדי לנסות ולהימנע מרגרסיה היכולה לנבוע מ"דרך ההתמודדות" עם השינוי והמשמעויות הנגזרות ממנו.

קריאת ההסכם בנפרד ובמשותף

כיוון שפילוסופיית הגישור מבוססת על כך שמדובר בהליך אוטונומי, חופשי ולא מחייב, על המגשרים לוודא ולהבטיח כי כל אחד מהצדדים קורא את ההסכם היטב לבדו. לעיתים, יהיה על המגשרים לעבור על ההסכם יחד עם הצד בפגישה נפרדת, אם מתעורר איזה שהוא ספק לגבי הבנתו ו/או הסכמתו את ההסכם. יש לברר האם צד הסכים לנושא מסוים מתוך אי הבנה או איום או מתוך הבנה והשלמה? האם הצדדים פשוט רוצים לחתום וללכת? וכו'.

לאחר הקריאה הנפרדת, העצמאית, יש לקרוא את ההסכם בפגישה משותפת בנוכחות כל הצדדים, כדי להבטיח שההסכם מייצג נאמנה את הקונצנזוס ביניהם. לאחר הקראת כל סעיף, על המגשרים לוודא שהצדדים הבינו את משמעות הכתוב ואת השלכותיו באותו אופן.

בגישור אין "מחטפים" ויש לתת לצדדים את הזמן והמקום להבין, להסכים ולקבל את ההסכם בנחת מתוך רצון ושיקול דעת.

על המגשרים אף להסביר לצדדים את החשיבות שיש בהסכמתם לפנות לגישור בסכסוך עתידי, אם יווצר, לפני כל פנייה לערכאות משפטיות. הסכמה זו חלה לא רק על הוצאת ההסכם אל הפועל, אלא גם במקרה של שינוי נסיבות. סעיף הפנייה לגישור מדגיש את ההמשכיות של ערוץ התקשורת אותו פתח או חידש ההליך.

כיוון שהמגשרים, גם אם הינם עורכי דין, אינם משמשים כיועצים משפטיים אלא כמסייעים נייטרליים לקידום האינטרסים של השותפים להליך, יש להפנות את הצדדים להיוועץ עם כל גורם מקצועי שיש בו צורך לרבות ואולי אף בעיקר עם עורך דינם טרם החתימה על ההסכם הסופי.

צעד בא לוודא גם את העמידה בדרישות החוק כי מסמך משפטי יש שייערך על ידי עורך דין.

(סעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 קובע:

"(3.) עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך כזה".

לגבי מגשרים הנושא הוסדר בתקנה 9 (א) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993:

" הסדר הגישור

9. (א) הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יערכו אותו בעלי הדין או המגשר בכתב, ויפרטו בו את כל התנאים לפיהם ייושב הסכסוך; בעלי הדין יחתמו על הסדר הגישור והמגשר יקיימו בחתימתו ג.א.)."

טקס החתימה

השלב האחרון המביא את הליך הגישור אל סיומו- החתימה, הוא בעל שתי משמעויות. האחת, אקט החתימה מהווה הצהרה על השלמה וסגירה של כל אשר הוביל להליך הגישור ושהתרחש במסגרתו עד לנקודה זו. השניה, החתימה של הצדדים מעידה כי עבורם הסכם כתוב וסופי זה משקף את הפתרון הטוב ביותר האפשרי לסכסוך שביניהם בנסיבות הקיימות.

שלב החתימה הוא "ברכה על המוגמר". מניסיוננו הפיכת שלב זה לטקס של ממש, כגון הרמת כוסית לכבוד יישוב הסכסוך, מביא את התהליך לסיום התואם את רוח הגישור כולו. חשוב לציין כי הטקסיות אין פירושה בהכרח שמחה. חתימה על הסכם גירושין לדוגמא עשויה לשלב בתוכה תחושת אובדן ואבל ועל המגשרים להיות זהירים ולתת כבוד לדרכי הביטוי השונות ולרגשותיו של כל צד. חתימת הצדדים על ההסכם מבטיחה כעת כי מעמדו הפך להיות מחייב, לרבות כמסמך משפטי וכי יכול לקבל תוקף של פסק דין. על המגשרים להסביר את הפרטים הפרוצדורליים הרלוונטיים בשלב זה כגון, הופעות בבית משפט, מספר עותקים חתומים הנדרשים ומדוע וכו' כדי להעניק להסכם תוקף של פסק דין.

ברמה יותר אישית, על המגשרים להכיר ו"להעלות על נס" במאמצים שהשקיעו הצדדים על מנת להביא את הסכסוך אל סיומו. ואף להביע את התקווה כי הניסיון והמודעות שצברו לאפשרויות השונות ליישוב סכסוכים, יעניקו להם מוטיבציה ויכולת להתמודד עם קונפליקטים אם יווצרו בחייהם בעתיד ואף למנוע את הסלמתם מבעוד מועד.

ייחודיות ההליך

ייחודיות הליך הגישור אינה יכולה להתבטא במתרחש בתוך חדר הגישור האינטימי בלבד אלא ראוי שתשתקף גם בתוצר הסופי- ההסכם. אך מניסיוני בעבר, מגשרים רבים במהלך הגישור היססו להעלות על הכתב את ההסכמות אליהן הגיעו השותפים להליך. זאת מתוך החשש כי לא ישקפו נאמנה את הדינמיקה הייחודית שנוצרה מסביב לשולחן הגישור ו/או את האיזון העדין והרגיש בין האינטרסים של הצדדים.

שיטה זו לכתיבת הסכמים המוצעת במאמר זה צמחה, כאמור, בין היתר מתוך העובדה כי לא מעט מגשרים בחרו להעביר את ההסכמות אליהן הגיעו השותפים להליך לעורכי דין שינסחו את ההסכם הסופי. טכניקה שיש בה כדי לגרום לפגיעה ולהחמצה בהבאת והבעת מסמך שיביא אל הכתב את חווית הגישור: את האלמנטים המאחים והמשקמים או אלו הקשים והמפרידים שאיפיינו את הנסיבות הכל כך אישיות ומסוימות של השותפים להליך הגישור.

שבעת המוטיבים משלבים שימוש בשפה ה"גישורית" הפשוטה, היומיומית ומתוך שימת הדגש על ההתייחסות האישית/אינטימית לשותפים להליך (זיהויים בשמותיהם הפרטיים, שימוש באוצר המילים של הצדדים ועוד). הדגשת המאחד ולא המפריד על ידי סעיפים הצהרתיים מאוזנים על הרצון המשותף לשיתוף פעולה, על הכרה בחשיבותה של מערכת היחסים, על הכבוד ההדדי שרוחשים הצדדים האחד לשני ועוד. על אף שסעיפים אלה נעדרים כוח משפטי פורמלי הרי הינם מעמודי התווך של ההסכם.

חתימה, בסופו של הליך גישור מקצועי וראוי, על הסכם הנשען על שבעת מוטיבים אלה, יש בה כדי להבטיח כי ההסכם יעמוד במבחן הזמן ואם יתעוררו מחלוקות נוספות יהיו בידי הצדדים הכלים להתמודד איתן: לנהל מו"מ ענייני ישיר או לפנות שוב להליך הגישור. כך או כך, משמעות הדבר היא הידברות ישירה, יעילה ומועילה ביניהם או עם אחרים וזו המטרה והגישה אותן מבקש הגישור לקדם ולהנחיל.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.