חסיון מסמכים שנמסרו בהליך גישור

ב"מ לענייני משפחה במחוז ת"א תמ"ש 08-13782

ב ד ל ת י י ם ס ג ו ר ו ת

בפני: כב' השופטת מירה דהן

בענין: נ.י

המבקשת

נגד

ז.י.

המשיב

זוהי החלטה מיום 3 במרץ 2010, לפיה החליטה כב' השופטת מירה דהן לדחות את בקשה של הנתבעת בתביעה העיקרית לביטול הסכם ממון, שהוא תולדה של משא ומתן בהליך גישור, וזאת בהסתמך על מסמכים ששימשו את מי שייצגו את הצדדים בהליך הגישור, תוך שהיא מפנה לחקיקה ופסיקה מהן עולה לכאורה זכותה לוותר על החסיון שבין עורך דין ולקוחו.

השופטת המלומדת פוסקת, שגם אם היה ממש בטענותיה המשפטיות של המבקשת, אין להן שום משקל במקרה שלפניה. בעניין הנדון מדובר בהסכם ממון, שהוא תולדה של משא ומתן ב"גישור", השונה במהותו מכל משא ומתן אחר המוביל לגיבושו של הסכם.

בשל חשיבות הדברים אביא אותם ככתבם:

"אין דומה החסיון שבין עורך דין ולקוחו במסגרת משא ומתן כלשהו לבין החסיון הקיים במסגרת הליך הגישור. גם אם אניח ולו באופן תיאורטי, מבלי לרדת לעומקם של דברים כי יש בטענות אלה ממש, לא מצאתי כי הן מספקות בענייננו. ודוק, בפנינו הסכם ממון שהוא תולדה של משא ומתן ב"גישור", השונה במהותו מכל משא ומתן אחר המוביל לגיבושו של הסכם, אף אם בשניהם נעזרים הצדדים בעורכי דין. "על הסוג השני חלים כללי החיסיון הרגילים בין עורך דין ללקוח, בעוד בהליך הגישור חל חיסיון אינהרנטי היורד לשורשו של ההליך ומהווה נשמת אפו.

חיסיון זה אף מקבל משנה תוקף נוכח דין ספציפי הנקבע בעניינו בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט:

" דברים שנמסרו במהלך הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" -"

בהצביעה על כך שהמבקשת לא הפרידה בין מסמכים שהועברו במסגרת הליך הגישור ובין אלה שנמסרו שלא באותה מסגרת, כותבת השופטת המלומדת כדלקמן:

"4. להליך הגישורי מעלות רבות:

"בין הסיבות לתמיכת המערכת המשפטית בהליך הגישור ניתן למנות מחד גיסא את הזדהותה של המערכת המשפטית עם האידיאולוגיה ועם הערכים שמייצג הליך הגישור, ובראשם חיזוקן של האוטונומיה של הפרט ושל יכולות ההסתמכות וההכרעה העצמית של הצדדים…מאידך גיסא שיקולים פרגמטיים – כלכליים של הקלת העומס הרב הקיים בבתי המשפט.."

ראה לענין זה ספרו של א. פינקלשטיין ,המשטר המשפטי של הליך הגישור(תשס"ח) 207, וכפי שהוא מצוטט גם בבע"מ 8769/08 פלוני נגד פלונית, (פורסם בנבו) בעמ' 7.

שיטה זו, שבה צדדים לסכסוך ינהלו משא ומתן ויגיעו להסכם מבלי להזדקק להכרעה שיפוטית, מקבלת עדיפות בשיטתנו המשפטית. על מנת להבטיח "משא ומתן חופשי" בין הצדדים הכירה הפסיקה בחיסיון החל על מסמכים שנוצרו במסגרת המשא ומתן לפשרה.

לעניין זה יפים דבריו של כב' הנשיא דאז שמגר בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, בעמ' 333:

"ההנחה היא, כי כאשר מתנהל משא ומתן לשם השגת פשרה, הצדדים לו עלולים להימנע ממצגים, הצהרות או הצעות, אשר טמון בחובם ויתור כלשהו לטובת הצד השני, מחשש שויתור כאמור ישמש כראיה לרעתם בהליך עתידי העשוי להתנהל בין הצדדים. בכך עלולים הסיכויים להשגת פשרה בין הצדדים להיפגע, ותוצאה בלתי רצויה זו בא הכלל, המגביל את קבילותם של מסמכים אלו, למנוע".

וכמו כן:

"הליך הגישור מבוסס בין היתר, על עקרון ההפרדה בין הליך הגישור להליך המתנהל בביהמ"ש לענייני משפחה, וזאת על מנת לאפשר לצדדים לחלוק בפתיחות את המידע שנועד לקדם את המשא ומתן בין הצדדים גם אם אין ברצונם או כוונתם, להביא מידע זה בפני בית המשפט" (בר"ע 1099/04 ג.נ נ' ג.מ (לא פורסם)).

5. על מנת להגן על ההליך הגישורי ויתרונותיו כפי שצוינו לעיל, זה אך ראוי ורצוי כי תווצר הפרדה ברורה בין מסמכים ודברים הנאמרים בחדר הגישור עצמו, לבין העולם המשפטי מחוצה לו. רק דברים עליהם הסכימו הצדדים כי יעברו מחדר הגישור החוצה, אפשר שיעשה בהם שימוש בעולם המשפטי.

יתר על כן, "כל שהוחלף בהליך הגישור, בין בעלי הדין לבין עצמם וביניהם לבין המגשר, בין בעל פה ובין בכתב, חסוי הוא וחסין מגילוי וליתר דיוק: אסור בגילוי" ת"א 726677/04 סברס יזמות וייצוג- אוליאמפרל גיל בע"מ נ' ארמה (לא פורסם); בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו 31.12.08).

רק התוצר הסופי של הליך הגישור, קרי, הסכם הגישור הסופי העומד בתקנה 9 לתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג 1993 יכול לעבור מחדר הגישור לאולם בית המשפט. זכותו של כל צד לגישור להניח, כי בהיעדר הסכמה אחרת כל מסמך אחר לא יוצג בפני בית המשפט.

6. נוכח האמור לעיל, ובהעדר הפרדה ואבחנה בבקשה בין מסמכים הרלוונטיים לשלב המשא ומתן שבמסגרת הליך הגישור ובין מסמכים המתייחסים למשא ומתן שהתנהל שלא במסגרת זו , איני נעתרת לבקשה".

דברי כב' השופטת דבר דבור על אפניו ולנו לא נותר דבר להוסיף עליהם.

כתיבת תגובה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.