תקיפת הסדר גישור

8.3.11

תקיפת הסדר גישור

לא הספקתי להניח, כדרך דיבור, את העט מידי עם סיום מאמרי בנושא השונה והדומה בין הגישור לבוררות, והנה מתפרסם פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, בו נדונה שאלת תקיפת הסדר גישור.

במאמרי הנ"ל נכתב, תחת הכותרת יב. תקיפת הסדר הגישור ופסק הבוררות , "כבר אמרנו לעיל שהן הגישור והן הבוררות הולדתם בהסכם, וככאלה הינם כפופים לעולם של דיני החוזים.

אולם בעוד שהסדר הגישור ניתן לתקיפה אך ורק מכח דיני החוזים (וראן לעניין זה את פרק ב בחוק

חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו"), תקיפתו של פסק הבורר תעשה מכח חוק הבוררות".

דוגמא, לתקיפתו כאמור של הסדר גישור, נעשתה בפסק הדין תע"א 2635-08 יעקב שני נ' בית ספר דרך חינוך לנוער.

העובדות בפסק דין זה היו כדלקמן:

הנתבעת, "ת"ת דרך חינוך לנוער", הינה עמותה המנהלת מוסד חינוכי הפועל במסגרת זרם החינוך העצמאי "המוכר שאינו רשמי". התלמוד תורה ממוקם בביתר עילית.

התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקיד מלמד בגן ילדים (גילאים 3-4), החל מיום 1.1.97 ועד ליום 23.8.03. נסיבות סיום עבודת התובע שנויות במחלוקת.

בין התובע לנתבעת נכרת הסכם עבודה שחודש מדי שנה. הוסכם בין הצדדים כי הנהלת הנתבעת תפנה אל התובע חודש לפני סיום שנת הלימודים לקבלת עמדתו להמשך עבודתו בשנת הלימודים הבאה, והתובע יודיע עמדתו תוך שבוע ממועד קבלת פניית ההנהלה.

בתום שנה"ל 2003 פנתה הנתבעת אל התובע לחידוש חוזה העסקתו לשנת הלימודים 2004. במכתב זה הודיע מנהל הנתבעת לתובע כי יהיה שינוי במתכונת שעות עבודתו בשנת הלימודים 2004, באופן שיום הלימודים יחל בשעה 08:00 במקום 08:30.

התובע סירב לחתום על חוזה עבודה לשנה"ל תשס"ד, לאור התנגדותו לשינוי מתכונת שעות עבודתו בשל מחויבויות קודמות ואישיות שנטל על עצמו והתובעת מצידה הודיע לתובע כי היא רואה בהתפטרותו אקט של "התפטרות".

בין הצדדים נתגלעה מחלוקת הצדדים בשאלה האם נסיבות סיום עבודתו של התובע מזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים, אם לאו. התובע טען כי הנתבעת פיטרה אותו מעבודתו לאחר שהרעה את תנאי עבודתו. הנתבעת טענה כי התובע סירב לחתום על חוזה העסקה חדש המפרט את מתכונת השעות שהוצעה לו, ולפיכך יש לראותו כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות בהן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים.

בעקבות מחלוקת זו הגיש התובע בנובמבר 2006 תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה ופדיון חופשה.

בין הצדדים נחתם הסכם גישור. הליך הגישור צלח ושנה לאחר שהוגשה התביעה לבית הדין לעבודה, בנובמבר 2007 , חתמו הצדדים על הסדר גישור, לפיו התחייבה הנתבעת כדלקמן:

"להעסיק את התובע החל משנת הלימודים שמתחילה בחודש אלול תשס"ח שמתחילה כשנת הלימודים התשס"ט. הנתבעת מתחייבת להעסיקו בשכר של 800 דולר יציג נטו. כמו כן הנתבעת מתחייבת להשיב לתובע שני שנות וותק לצורך פיצויי פיטורין שייחשב החל משנת הלימודים התשס"ט. התובע מושך את תביעתו."

בדצמבר 2007 ניתן להסדר הגישור הנ"ל תוקף של פסק דין.

בחודש יולי 2008 הגיש התובע את התביעה נשוא דיוננו כאן, בה הוא תבע את חידוש תביעתו מנובמבר ,2006 (התביעה בתיק המקורי)

באוקטובר 2008 הגישה התובעת את כתב הגנתה, ובדיון שהתקיים בינואר 2009, המליץ בית הדין לצדדים להגיע להסכמה לביטול פסק הדין שנתן תוקף להסדר הגישור ולחזור ולנהל את ההליכים בתיק המקורי.

התובעת הודיעה לבית הדין כי היא מתנגדת לביול הסדר הגישור מנובמבר 2007.

התובע ברצותו לתקוף את הסדר הגישור, שכבר קיבל כאמור תוקף של פסק דין, בחר בדרך היחידה שפתוחה כזכור בפני מי שמעוניין לתקוף הסדר גישור והיא דרך דיני החוזים.

וכך הובאו טענות התובע בגוף פסק הדין:

"טענות התובע לביטול הסכם הגישור מיום 28.11.07, אשר פורטו בכתב התביעה המתוקן, הן כמפורט להלן:

א. הסכם הגישור איננו ניתן לביצוע הואיל ומשרתו של התובע אוישה.

ב. הסכם הגישור בטל מעיקרו בהתאם להוראת סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן הוא קובע הוראה לפיה ישולם לתובע שכר הנופל משכר המינימום (לטענת התובע כוונת הצדדים בהסכם הגישור היתה ששער הדולר היציג לפיו יחושב שכרו, יהיה שער הדולר היציג ביום חתימת הסכם הגישור ולא במועד חידוש חוזה עבודתו).

ג. הסכם הגישור בטל מכוח הוראת סעיף 18 לחוק החוזים, שכן מנהל הנתבעת ניצל את מעמדו וידיעותיו בתחום דיני העבודה, בעוד התובע היה הצד החלש הן מבחינת מעמדו וידיעותיו בתחום דיני העבודה והן מבחינת היזקקותו לעבודה בהיותו אחראי לפרנס משפחה ברוכת ילדים".

בהזדמנות זו אף תיקן התובע את כתב תביעתו ובכתב התביעה המתוקן עתר התובע לסעדים הבאים: בנוסף לתשלום פיצויי פיטורים, הוא תבע הפרשי שכר עבודה ופדיון חופשה, פיצוי חלף הודעה מוקדמת, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה, פיצוי בגין אובדן דמי אבטלה, פיצוי בגין אובדן השתכרות לשנה"ל תשס"ד.

הנתבעת טענה להגנתה כי לא נפל פגם בהסדר הגישור, שבו היא דבקה, מוכנה לקיימו ולקבל את התובע חזרה לעבודתו וכי הליך הגישור לא נועד לגשר בין צדדים מיוצגים בלבד. התובע ידע לעמוד על זכויותיו גם במועד שלא היה מיוצג, ויש לדחות את טענתו לפיה היה הצד "החלש".

ומכאן לפסק דינו של כבוד השופט דניאל גולדברג:

"הסכם הגישור

1. מקובלת עלינו טענת התובע כי הסכם הגישור מיום 28.11.07 בטל מעיקרו בהיותו בלתי חוקי ומנוגד להוראות חוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987. אכן, הסכם הגישור קובע הוראה לפיה לתובע ישולם שכר הנופל משכר המינימום, שלא כדין.

2. ……….

3. איננו נדרשים לדון בשאלה מה היה אומד דעתם של הצדדים בשאלה הפרשנית השנויה במחלוקת, שכן בשני הפירושים המוצעים על ידי הצדדים אנו מגיעים לאותה תוצאה בלתי חוקית, לפיה לתובע נקבע שכר הנופל משכר המינימום. לפיכך מדובר בחוזה בלתי חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שהוא "בטל". להלן נימוקינו לכך".

( ראה לעניין זה המאמר באתר סולחה בעניין: "עא 2001/08 עודד דהן נגד כתר הוצאה לאור בעמ- ניסיון לעקוף הסכם/הסדר גישור". ג.א.).

ומכאן למסקנתו של כבוד בית הדין:

"משקבענו כי שכרו של התובע על פי האמור בהסכם הגישור נופל משכר המינימום הן לפי פרשנות התובע והן לפי פרשנות הנתבעת את המונח "שער ה-$ היציג נטו", הרי שההסכם בטל מעיקרו בהיותו בלתי חוקי ומנוגד להוראות חוק שכר המינימום.

בהתאם לכך, הסכם הגישור אינו חוסם את התובע מלהעלות את תביעותיו בתיק עב' 2982/06, (הוא תיק התביעה המקורית ג.א.) בהליך זה".

ומובן – על דרך השלילה – שיש מקום למסקנה חשובה אחרת העולה מפסק הדין והיא, שבמקרה והסדר הגישור היה נמצא תקף לפי דיני החוזים ונותר שריר וקיים, מרגע שקיבל תוקף של פסק דין, היה בכך כדי לחסום כל תביעה באותו עניין בבחינת מעשה בית דין.

וכידוע לנו מפסיקה קודמת שהובאה כאן על ידי בעבר – כל עוד לא ניתן להסדר הגישור תוקף של פסק דין, והסדר זה הופר בידי מי מבעלי הדין, תרופתו היחידה של הצד המקיים היא רק במסגרת דיני החוזים – בידו לתבוע את המפר בגין הפרת חוזה.

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.