25.1.2012
הסדר גישור בתובענה ייצוגית
אני מניח שלא רבים מציבור המגשרים, ואנוכי בכלל זה, ערים לנושא שבכותרת על שני חלקיו – התביעה הייצוגית והסדר הגישור במסגרתה. לכן כשנתקלתי בפסק הדין שעתה זה יצא מתנור האפייה של ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 4.11.2012, בענין –
ת"מ (תובענה מנהלית) 101-07 לוי נ' רשות השידור, מלפני כב' השופטת שרה גדות, סגנית נשיא ביהמ"ש המחוזי בת"א – החלטתי שיש מקום להביאו בפני ציבור המגשרים.
תחילה, יש מקום להבהיר שני מושגים שהוזכרו לעיל – בימ"ש לעניינים מנהליים, ותביעה ייצוגית. ההסבר שלהלן למושגים אלו, עבור מי שאין עיסוקו בכך, ישמש רקע להבנת "הסביבה המשפטית" שבה התקיים הגישור דידן. אך מאחר וההסבר הזה הינו משני בלבד לעניין שלנו כאן הסתפקתי, במחילה מכם, בהבאת תמציתם מהאתר של ויקיפדיה:
בית משפט לעניינים מנהליים
בתי המשפט לעניינים מינהליים הוקמו בישראל מכוח חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000, במטרה להסמיך את בית המשפט המחוזי- בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים – לדון בעניינים מנהליים אשר נדונו בעבר בבג"ץ. מכאן אף המקור לכינויו של בית משפט זה "בג"ץ קטן".
הסעיף הראשון לחוק קובע כדלקמן:
"1. מטרתו של חוק זה לקבוע כללים אחידים לענין הגשה וניהול של תובענות ייצוגיות, לשם שיפור
ההגנה על זכויות, ובכך לקדם בפרט את אלה:
(1) מימוש זכות הגישה לבית המשפט, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לבית המשפט כיחידים;
(2) אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו;
(3) מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין;
(4) ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות".
רשות מנהלית מקבלת את הסמכות שלה לפעול באופן פוזיטיבי, מכח חוק. משמעות הדבר היא שלרשות מותר לפעול רק על פי מה שהחוק הגדיר לה (זאת בניגוד לפרט, אשר פועל תחת מגבלות נגטיביות, משמע מותר לאזרח לעשות הכל מלבד דברים שנאסרו עליו על פי חוק). רשות אינה יכולה לפעול שלא במסגרת חוק או לבצע פעולות שאינן מוגדרות בחוק. פעולות כאלו מוגדרות כ"חריגה מסמכות" והינן בלתי חוקיות.
עניינים מנהליים מוגדרים על פי סעיף 2 לחוק כסכסוך בין רשות מנהלית לבין הפרט. סעיף 5 לחוק מגדיר את הנושאים עליהם מוסמך לדון בית המשפט לעניינים מנהליים:
- עתירה מנהלית – עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה לחוק (בין היתר בנושאי ארנונה, חינוך, רישוי עסקים, רשויות מקומיות וכו').
- ערעור מנהלי – ערעור המנוי בתוספת השנייה לחוק (בין היתר ערעור על החלטה של רשם האגודות השיתופיות, ועדת ערר בעניין היטל ביוב, החלטות מסוימות לפי חוק התכנון והבניה וכו).
- תובענה מנהלית – תובענה לסעד אזרחי שעילתה עניין מנהלי המנוי בתוספת השלישית לחוק (בפועל כיום העילה היחידה המופיעה היא תובענה לפיצויים שעילתה במכרז ציבורי).
- עניין מנהלי שנקבע בחוק אחר.
כל עניין מנהלי שאינו עונה לנושאים הנ"ל, נדון בבג"ץ. כמו כן, רשאי בית המשפט ענייניים מנהליים להעביר לבג"ץ כל עניין הנראה לו כבעל חשיבות ציבורית מיוחדת. סדרי הדין והסעדים, הינם כמו בבג"ץ.
תובענה ייצוגית
בשנת 2006 נחקק בכנסת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שמאפשר הגשת תובענות ייצוגיות במגוון נושאים:
- ענייני צרכנות, בנקאות וביטוח: בעניין שבין עוסק, מוסד בנקאי או מבטח בעניין שבינם לבין לקוח, גם אם לא התקשרו בעסקה.
- הגבלים עסקיים וניירות ערך: על פי חוק ההגבלים העסקיים או חוק השקעות משותפות בנאמנות.
- מפגעים סביבתיים: כנגד גורם המפגע, על פי החוק למניעת מפגעים סביבתיים.
- עניינים מסוימים בסמכות בית הדין לעבודה.
- השבת מסים שנגבו שלא כדין: בתביעה כנגד רשות.
- עניינים הנוגעים לשוויון: על פי חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, או לפי חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים).
תובענה ייצוגית היא תביעה במשפט אזרחי שבה אדם יחיד תובע בשם קבוצה. התובענה הייצוגית מבוססת על מקרים בהם ישנם נפגעים רבים, אך לכל אחד מהם נגרם נזק קל ולכן לא כדאי לכל אחד מהנפגעים להגיש תביעה (עקב העלויות והטרחה הכרוכים בכך). התובענה הייצוגית מאפשרת לתובע הייצוגי (שהוא חלק מקבוצת הנפגעים) לתבוע בשם הקבוצה כולה. תביעות ייצוגיות מוגשות לרוב בעניינים כגון בנקאות , ניירות ערך, ביטוח, איכות הסביבה, הגנת הצרכן. התובענה הייצוגית מאפשרת לנהל הליך משפטי שלא היה יוצא לפועל אם על כל אחד מהנפגעים היה לייצג את עצמו. בנוסף, היא חוסכת הוצאות התדיינות ועלויות מנהליות כיוון שמספר רב של תביעות מקובצות להליך אחד.
התובענה הייצוגית נועדה לפתור את הכשל בו נגרם נזק רב, אך הוא מתפזר על פני מספר רב של נפגעים. לרוב הנזק נגרם על ידי גוף גדול וחזק (ממשלתי או מסחרי) שפגיעתו בכל אחד מהנפגעים קטנה כשלעצמה, ולא מצדיקה תביעה נפרדת של היחיד (בין אם מדובר בזוטי דברים ובין אם הזמן, המאמץ וההשקעה הכספית בתביעה פרטנית אינם כדאיים). על מנת להתגבר על קושי זה, התובענה הייצוגית מאפשרת לאזרח בודד לתבוע בשם קבוצת תובעים פוטנציאליים. הגשת תובענה כזו היא רבת משמעות ומשקל, שכן למרות שהנזק לכל אחד מהנפגעים קטן יחסית, במצטבר מדובר בסכומי פיצוי גבוהים ביותר.
התובענה הייצוגית היא מכשיר צרכני מהמעלה הראשונה, שנועד לאזן בין הכוחות הלא שוויוניים של האזרח/הצרכן הקטן אל מול גופי ענק, כגון: המדינה ורשויותיה, וחברות המספקות שירותים או מוכרות מוצרים לציבור.
המחוקק מעודד הגשת תביעות ייצוגיות, ככל שמדובר בתביעות ראויות, בעלות חשיבות ציבורית ואשר בכוחן להביא תועלת רבה לנפגעים הרבים הנמנים על חברי הקבוצה המיוצגת. המחוקק מעודד הגשת תביעות כאלה באמצעות גמול שהוא מוסמך לפסוק לזכות התובע המייצג, כאשר גובה הגמול מושפע בעיקר ממידת הטרחה והסיכון שהתובע המייצג נטל על עצמו בהגשת התביעה הייצוגית ובניהולה, ממידת התועלת שהתביעה הביאה לחברי הקבוצה המיוצגת וממידת החשיבות הציבורית של התביעה.
לעומת זאת, כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה שמדובר בתביעה מופרכת אשר הוגשה כלאחר יד וגררה את הצד השני ואת ביהמ"ש להליכי סרק מיותרים, או בתביעה שאינה עונה על דרישות הדין, בסמכותו לפסוק הוצאות נגד התובע המייצג.
תובענה ייצוגית מוגשת לבית המשפט ככל תובענה רגילה אחרת שמגיש יחיד לבית המשפט; ואולם, על מנת לנהלה כייצוגית – ובכך נבדלת היא מכל תובענה אחרת – עליו להגיש גם "בקשה לאישור התובענה כייצוגית", ולקבל את אישורו של בית המשפט לנהלה כייצוגית, ורק לאחר אישורה תהפוך היא לתובענה ייצוגית, והתובע יהפוך לתובע ייצוגי.
הבדל נוסף מתביעה רגילה הוא בכך שעפ"י החוק כל בקשה לאישור תביעה ייצוגית וכל תביעה ייצוגית שאושרה חייבת להרשם בפנקס התובענות הייצוגיות, אשר תוכנו של ועדכונו נעשים על סמך הודעות שנמסרו למנהל בתי המשפט לפי החוק והתקנות. על פי סעיף 5(2) לחוק תובענות ייצוגיות, נדרש תובע ייצוגי לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות האם הוגשה כבר תביעה ייצוגית בנושא דומה. תכלית הרישום בפנקס, כך נקבע, היא לתת פומביות לדבר הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ולאפשר ריכוז של המידע על תובענות ייצוגיות לטובת הציבור, כדי לאפשר הן לתובעים פוטנציאליים והן לגופים שונים בעלי עניין (כגון גופים צרכניים) לשקול את צעדיהם.
במקרים רבים, אישורה של תביעה כתובענה ייצוגית, מביא לפשרה בין התובע הייצוגי לנתבע, בחסות בית המשפט, לפיצוי קבוצת התובעים היצוגיים. מכאן התפתחות מוסד הבקשה לאישור התובענה כייצוגית ותנאיה.
העילות המתאימות לתביעה ייצוגית
על מנת שתביעה תאושר להתברר כתובענה ייצוגית, צריכה היא לעבור משוכה לפיה בית המשפט יכריע אם ראויה היא להיות תובענה ייצוגית, במסגרתה על התובע והתובענה לעמוד במספר תנאים, בהם:
- קיומה של "עילת תביעה אישית" לתובע הספציפי.
- כי העילה מבוססת כדי כך שישנה "עילת תביעה לכאורה" לתובע הייצוגי. כאן בודק בית המשפט אם יש לתובע סיכוי לכאורי לזכות בסוף המשפט בתביעתו.
- על בית המשפט להתרשם כי התובע מביא בפניו עילת תביעה "משותפת", מהווה בסיס משותף, לתביעה של קבוצה גדולה של תובעים, לבד מהתובע הספציפי. עילת התובענה הייצוגית תתאפיין בדרך כלל בכך שהיא מביאה בפני בית המשפט מערכת עובדות המקיימות עילת תביעה טובה לקבוצה מסוימת של תובעים כנגד הנתבע, אלא שלכל תובע בנפרד, אין עניין להגישה בנפרד מפאת סכומה הקטן או הטרחה הרבה הכרוכה בניהולה, בעוד שכקבוצה יש לה משמעות ניכרת. הגשת התובענה הייצוגית ובירורה ככזו פותרת את הכשל העומד ביסוד הגשת ההליך על ידי כל תובע בנפרד.
- עוד יבדוק בית המשפט אם התובע הוא "תובע הולם" (קרי: אינו קנטרן, רודף פרסום, תובע סדרתי ועוד), כמו גם באי-כוחו, קרי עורכי דינו הם כאלה המסוגלים לעמוד במעמסה של תובענה ייצוגית וראויים לשאת בנטל מבחינת שמם הטוב וכדומה.
- שהסעד הנתבע הוא סעד אחיד ומשותף לכלל התובעים הפוטנציאליים, ואין הוא מעורר בחינה נפרדת של כל פרט בתובענה.
- עוד יבדוק בית המשפט כתנאי להגשת התביעה כי התובענה הוגשה בתום לב, ולמשל – אין כוונה נסתרת מאחרי התובענה למוטט או להתנקם או לסחוט את הנתבע היצוגי.
בתובענה ייצוגית יכול התובע לבקש סעד המחייב את הנתבע כלפי קבוצה מוגדרת של אנשים, שהוחלט כי התובע ראוי לייצג, והוא סעד אחיד ומשותף לכלל התובעים הפוטנציאליים, למשל: צו מניעה, החזר כספי, פיצוי ובלבד שהוא אחיד כלפי כל הקבוצה (כך, לדוגמה, יכול תובע אחד לתבוע חברה סלולרית שהעלתה שלא כדין את מחירי הקישוריות, ופסק הדין שיקבל יחייב את הנתבע כלפי כל מנויי החברה).
משמתקבלת תובענה ייצוגית, תקבע בפסק דין הדרך שבה הנתבע הייצוגי יתקן את המעוות. בדרך כלל ייקבע מנגנון, בפיקוח התובע הייצוגי או בית המשפט, על מנת שכל בני קבוצת התובעים היצוגיים יקבלו את המגיע להם מכוח התובענה, אף שלא היו צד לתובענה ולא השתתפו בהליכים.
פסק דין בתובענה ייצוגית – בין לקבלה ובין לדחייה – מחייב את כל חברי קבוצת התובעים המיוצגים, לטוב ולרע, בין שהיו צד לתובענה ובין אם לאו, ויוצר כלפיהם מעשה בית דין, במובן זה שאף אחד מהתובעים הפוטנצאיליים היצוגיים, על אף שלא היו צד לתובענה הייצוגית ולא השתתפו בהליכים, לא יוכל להגיש תביעה נפרדת בגין אותה עילת תביעה.
הסכמי פשרה בתביעות ייצוגיות
ס' 18 לחוק קובע את הכללים לאישור הסדר פשרה. אין התייחסות ספציפית בחוק ליישוב תביעה ייצוגית באמצעות של הליך גישור, הסעיף מתייחס לתוצאה בלבד. כך, לדוגמא, נקבע בסעיפים קטנים (א) ו- (ב) הימנו:
"18. (א) לא ייעשה הסכם ליישוב הסכסוך שבענינו הוגשה בקשה לאישור או שבענינו אושרה תובענה ייצוגית (בחוק זה – הסדר פשרה), אלא באישור בית המשפט.
(ב) בקשה לאישור הסדר פשרה תוגש לבית המשפט בצירוף תצהירים מטעם באי כוח הצדדים, אשר בהם יגלו, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה."
מבחינת המושגים שלנו, כמגשרים, אם "הסדר הפשרה" הושג בעקבות הליך גישור, אין זה אלא "הסדר גישור", דבר ששומה עלינו לזכור בבואנו לבחון את פסק דינה הנ"ל של כב' השופטת שרה גדות.
מאפיין נוסף להסדר הפשרה עפ"י חוק תובענות ייצוגיות (בין אם הם תוצאה של הליך גישור או מו"מ ישיר שהתקיים בין הצדדים), שיש להצביע עליו, הוא ההסדרים המיוחדים שהמחוקק קבע לאישורם ע"י ביהמ"ש
כדאי שבטרם נפנה לבחינת פסה"ד הנ"ל, נקרא לפחות את ס"ק 19 (א) ן- (ב) שבחוק:
"19. (א) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בענינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי קיימות, לכאורה, שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין.
(ב) (1) בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא לאחר שקיבל חוות דעת מאדם שמינה לשם כך, שהוא בעל מומחיות בתחום שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית (בסעיף זה – בודק), אלא אם כן סבר בית המשפט שחוות הדעת אינה נדרשת, מטעמים מיוחדים שיירשמו; שכרו והוצאותיו של בודק, וכן אופן תשלומם, ייקבעו בידי השר".
ת"מ (תובענה מנהלית) 101-07 לוי נ' רשות השידור
אכן פרוצדורה שונה בתכלית מזו הנוהגת ביחס לאישור הסדר גישור שהושג שלא במסגרת חוק תובענות ייצוגיות. ומכאן, נדמה לי, פתוחה הדרך לחזור לבחינת פסה"ד דידן.
את סיפור העובדות נידלה מתוך פסק הדין:
ביום 4.1.07 הגיש התובע תביעה מנהלית ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית, היא התובענה והבקשה נשוא פסק דין זה.
הטענה בתובענה ובבקשה היא כי רשות השידור הפרה את חובותיה לצרף כתוביות ותרגום לשפת הסימנים לשידוריה, כנדרש בהוראות החוק.
ביום 9.3.09 הודיעו הצדדים כי מתקיים ביניהם הליך גישור בפני נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), כב' השופט מאיר שמגר, וביום 13.4.10 הגישו הצדדים בקשה לאישור הסכם פשרה. ההסכם נבחן ע"י כב' סגנית הנשיאה שרה גדות, היושבת בדין גם בתביעה שלפנינו אשר ביום 24.4.10 פסקה כדלקמן:
א. התביעה ובקשת האישור יתוקנו באופן שעילות התביעה והגדרת הקבוצה המיוצגת יתייחסו גם לפרק הזמן בין הגשת התביעה ועד למועד הבקשה;
ב. בהתאם לסעיף 18(ג) לחוק תפורסם, תוך 15 ימים, הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה בעיתונים "מעריב" ו"ידיעות אחרונות";
ג. העתק ההודעה בדבר הסכם הפשרה, העתק הבקשה לאישור ההסכם, העתק ההסכם, התובענה ואישור התובענה כייצוגית יועברו ליועץ המשפטי ולמנהל בתי המשפט;
ד. בהמשך תידונה ההתנגדויות להסכם הפשרה, ככל שיוגשו, ותינתנה הוראות באשר לאישור הסכם הפשרה, לרבות הצורך במינוי בודק, על פי סעיף 19(ב)(1) לחוק.
אלא עוד בטרם היה לצדדים סיפק לקבל אישורו של ביהמ"ש להסדר הפשרה/גישור הוגשו לביהמ"ש, התנגדויות שונות, שהעיקרית שבהן היתה זו של שולמית מלכה (קטינה) שהיא כבדת שמיעה, באמצעות הוריה, כשהנימוק להתנגדות להסדר (אולי הפורמאלי) ביחס לגמול שכר הטרחה הקובע בו.
הטענה היתה שגובה הגמול ושכר טרחת עוה"ד שהוסכם עליהם הינם גבוהים במיוחד, ומאחר ורשות השידור תשלם זאת מכספי האגרה, נטל זה יפול למעשה על כלל מחזיקי מקלטי הטלביזיה בניגוד לאינטרס הציבורי. במצבה של הרשות הוצאה נוספת זו עלולה למנוע את הליכי הבראת רשות השידור ואף להביא לקריסתה.
יותר מטענותיה של המתנגדת חשובים לענייננו טענותיו של התובע בתביעה הייצוגית ואת נימוקיו נצטט כלשונן:
"התובע מבקש לדחות את ההתנגדות מהנימוקים כדלקמן:
א. ההסכם גובש במסגרת הליך גישור שהתנהל בפני הנשיא (בדימוס), כב' השופט מ. שמגר, וזכה לברכתו;
ב. הליך הגישור כלל דיונים רבים, בחלקם נכחו ו/או היו מעורבים נציגים רבים המעורבים בנושא כדוגמת נציגי ארגון החרשים, נציגי משרד המשפטים, נציגי נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלויות ונציגי חברות הכבלים והלוויין;
ג. תובענה מקבילה שהוגשה כנגד זכייניות הערוץ השני הסתיימה אף היא בהליך גישור, אשר אושר על ידי בית המשפט בפסק דין בת.א (ת"א) 2719/06 דורון לוי נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ ואח'[פורסם בנבו] מיום 2.2.10, על ידי כבוד השופטת ע. ברון.
ד. לא ברור כיצד התנגדות הקטינה משרתת את טובתה ולמען איזו תכלית ראויה היא הוגשה;
ה. ההתנגדות איננה מתייחסת לתוכן ההסכם ואיננה מפרטת ומנמקת מדוע השכר והגמול מופרזים.
כמו כן, אין ההתנגדות מתייחסת לנימוקים שפורטו ביחס לגמול ולשכר טרחת עו"ד, ואיננה מעלה טענה לפיה השיקולים שנשקלו אינם סבירים;
ו. המתנגדת איננה טוענת כי הסכם הפשרה יגרום לפגיעה כלשהי בה, או בחברי הקבוצה האחרים".
לצרכינו, המגשרים, נסב את תשומת לבכם שלושת הטיעונים הראשונים:
ראשית, ישנה הפנייה לשיעור קומתו של המגשר כב' הנשיא (בדימוס) השופט מאיר שמגר, ולעובדה שמגשר זה נתן את ברכתו להסדר. לכאורה טיעון שאיננו כלל מעולם המשפט. עצם האזכור של אישיותו הרמה של המגש היא הנותנת ומכך איש מאתנו לא יוכל להתעלם.
שנית, וטיעון זה כבר לגמרי נטוע בעולם הגישור, שכל הצדדים הנוגעים, הרלבנטיים, היו מעורבים בהליך ושותפו בהשגת ההסדר.
אחד הדברים הבסיסיים שנלמדים ע"י פרחי המגשרים הוא שכבר בפתח ישיבת הגישור הראשונה עליהם לוודא שהמגושרים המופיעים בפניהם הם הגורמים שלא רק באמת מייצגים את הצדדים לסכסוך, אלא גם שאלה הם שיוכלו להתקדם בהליך הגישור ולחתום על הסדר הגישור.
שלישית, התקדים. כבל למדנו ושנינו שיקל מאוד על המגשר לשכנע את הצדדים להגיע להסדר גישור הוא אם הוא מציג בפני המגושרים הסכמים שהיו מקובלים על אחרים במקרים דומים. היו שקראו לכך סטנדרטיזציה. למגושרים קל יותר להשתכנע בהסדר המוצע להם, כאשר הם נוטלים חלק בפתרון מקובל ואין חשש שייתפסו כמפסידנים ( או פראיירים בלשון העם היושב בציון).
במקרה שלנו אין ספק שהתקדימים שנזכרו אכן תרמו להאצת ההליך ולהשגת הסכמתם של המעורבים בהליך, אלא שכאן הם משמשים גם כתנא דמסייע ע"מ לשכנע את ביהמ"ש בנכונות הפתרון שהושג.
ואכן השופטת הנכבדה עצמה מתייחסת לתקדים ומאמצת אותו:
" בהליך מקביל שהתנהל בפני כבוד השופטת ע. ברון, כפי שפורט לעיל, הביע בית המשפט את דעתו כי בקשת האישור עוסקת בנושא בעל חשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה ויש בו תרומה נכבדה גם למחויבותה של החברה הישראלית לעקרונות השוויון וכבוד האדם.
כבוד השופטת ע. ברון הוסיפה וציינה בפסק דינה (סעיף 20 לפסק הדין), ואני מצטרפת לעמדתה, כי נושא נגישותם של משדרי הטלוויזיה לבעלי לקות שמיעה ומציאת פתרון להם הם חלק ממחויבותה של החברה הישראלית לעקרון השוויון וכבוד האדם.
משום כך ראוי לפסוק לתובעים אלה ולבאי כוחם גמול ושכר טרחה אשר יעודדו תובעים ובאי כח מייצגים נוספים לפעול כמותם".
הערה במאמר מוסגר:
השורה האחרונה שציטטנו מדברי השופטת הנכבדה לעיל, לא תהיה מובנת דייה לקורא שאיננו משפטן מבלי שנפנה אותו להסדר המיוחד אותו קבע המחוקק בכל הנושא של התגמול ושכר הטרחה בתובענות ייצוגיות, ממנו ניתן ללמוד על החשיבות הרבה שייחס המחוקק לכלי שהוא מפקיד בידי הציבור:
"23. (א) בית המשפט יקבע את שכר הטרחה של בא הכוח המייצג בעד הטיפול בתובענה הייצוגית, לרבות בבקשה לאישור; בא הכוח המייצג לא יקבל שכר טרחה בסכום העולה על הסכום שקבע בית המשפט כאמור.
(ב) בקביעת שיעור שכר הטרחה של בא כוח מייצג לפי סעיף קטן (א), יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:
(1) התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;
(2) מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;
(3) מידת החשיבות הציבורית של התובענה הייצוגית;
(4) האופן שבו ניהל בא הכוח המייצג את ההליך;
(5) הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית.
(ג) בית המשפט רשאי לקבוע לבא כוח מייצג שכר טרחה חלקי על חשבון שכר הטרחה הכולל, אף בטרם הסתיים הליך הבירור של התובענה הייצוגית, אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, וככל הניתן, בהתחשב בשיקולים כאמור בסעיף קטן (ב)".
ועל כך נאמר באותו ערך בויקיפדיה:
"פיצוי התובע היצוגי
אם התובענה הייצוגית מתקבלת (התובע זוכה), בית המשפט ייקבע פיצוי מיוחד לתובע הייצוגי שיזם את התובענה בשם הקבוצה. זהו פיצוי הבא לפצות על הזמן והמשאבים שהושקעו על ידו, שלרוב עולים על הנזק הממשי שנגרם לו. פיצוי זה נועד להוות תמריץ לאנשים להגיש תביעות ייצוגיות, כיוון שלמרות שהיא דורשת השקעה רבה של משאבים, מדובר בפעולה יעילה אשר מביאה לתוצאה הוגנת.
כמו כן, ייפסק שכר טרחה לעורך הדין של התובע הייצוגי. גם שכר הטרחה הוא חלק מהפיצוי שעל הנתבע לשלם וזאת על מנת להקטין את העלויות שהתובע הייצוגי יישא בהן. שכר הטרחה שיפסק על ידי בית המשפט יגזר מסכום הפיצוי שנפסק, ביחס לכלל הקבוצה, ותוך התחשבות בנסיבות ניהולה ובירורה של התובענה.
כל אלה מהווים תמריץ חשוב להגשת תובענות ייצוגיות בידי תובע, לפתרון הכשל הטבוע בסוג זה של תביעות, שאחרת כל אחד מבני הקבוצה כלל לא היה מגיש את התובענה".
פסק הדין- אישור הסכם הפשרה
בשל חשיבותו דווקא בעיניו של מגשר, אני מביא כאן את פרק ההכרעה בפסהד כלשונו:
"הצדדים ביצעו את האמור בסעיפים 11 א'-ג' להחלטתי מיום 29.4.10 ונדונה גם ההתנגדות שפורטה בסעיף 11 ד' לאותה החלטה.
נותר לדיון הנושא של מינוי בודק על פי סעיף 19(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.
לאור העובדה לפיה ההסדר בין הצדדים נערך באמצעות הליך גישור שהתקיים בפני נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט מאיר שמגר, לאור מעורבותם ונוכחותם של נציגי ארגון החירשים, נציגי משרד המשפטים, נציגי נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, נציגי זכיינים נוספים של הרשות השנייה ונציגים נוספים, כמפורט בסעיף 6 להסכם הפשרה, אינני סבורה כי יש מקום למנות בודק בתיק זה.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים ובטיעוניהם בפני, מצאתי לאשר את הסכם הפשרה.
ההסכם הוא ראוי, הוגן וסביר, ומתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, הוא מעניק הטבות לחברי הקבוצה, לפנים משורת הדין, בשיעורים הגבוהים מהמכסה הקבועה בדין והוא קיבל, כאמור, את ברכתו של נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) כב' השופט מאיר שמגר.
הסכם הפשרה מאזן נכונה בין הסיכויים והסיכונים של הצדדים, וסיום ההליך בהסכם פשרה הוא הליך ראוי, יעיל והוגן לסיום המחלוקת בין הצדדים.
הגדרת הקבוצה כוללת כבדי שמיעה אשר מרכז חייהם, בתקופה שהחל מ-7 שנים לפני הגשת התובענה ועד ליום הגשת הבקשה לאישור הסכם הפשרה, היינו 13.4.10.
כבדי שמיעה לענין זה הם אנשים לקויי שמיעה אשר זקוקים לכתוביות ו/או תרגום לשפת הסימנים בעת צפייה בשידורי טלוויזיה.
עילות התובענה הן, כדלקמן:
א. הפרת חוק שידורי טלוויזיה (כתוביות ושפת סימנים), תשס"ה- 2005.
ב. הפרת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998.
ג. הפרת חוק הקלות לחרש, תשנ"ב- 1992 וכללי רשות השידור.
ג. הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).
ד. רשלנות על פי סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין.
בענייננו, עומדות בבסיס התביעה שאלות עובדתיות ומשפטיות המשותפות לכלל חברי הקבוצה, והמרכזית שבהן האם הפרה הנתבעת את הוראות הדין ביחס לחברי הקבוצה.
לחברי הקבוצה אינטרס משותף באכיפת הוראות החוק המסדירות את הוספתן של כתוביות ותרגום לשפת הסימנים למשדרי הטלוויזיה, על ידי הנתבעת.
עיקרי הסכם הפשרה הם כדלקמן:
א. הנתבעת תעניק לחברי הקבוצה הטבות בשיעורים הגבוהים משמעותית מהמכסה הקבועה בדין, מבלי שצד יודה בטענות הצד האחר ו/או יודה בחבות כלשהיא.
ב. הנתבעת תנגיש את שידורי הטלוויזיה שלה לאוכלוסיית לקויי השמיעה, מעבר למכסה הקבועה בדין.
ג. הכתוביות שיתווספו למשדרי טלוויזיה בשידור חי יהיו כאלו הניתנות לצפיה לפי דרישה (On Demand), אך ורק לבעלי ממיר דיגיטלי.
ד. ההטבות שינתנו יהיו בהתאם למפורט בסעיף 1.1 לנספח א' לבקשה לאישור הסכם הפשרה.
ה. פרסום ההודעות לפי ההסכם והחלטת בית המשפט יבוצע על ידי הנתבעת ועל חשבונה.
ו. הנתבעת תעשה את מירב המאמצים הסבירים כדי לצמצם את משך השיהוי בין מופע השידור בפועל למופע הכתובית הרלוונטית.
ז. עם מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, תאושר התביעה כייצוגית, והתובע המייצג וחברי הקבוצה מוותרים על כל טענה, דרישה, זכות או עילה בכל הקשור לתביעה או לבקשה לאישור, ופסק הדין יהווה מעשה בי-דין כלפי התובע המייצג וחברי הקבוצה.
ח. הנתבעת תשלם שכ"ט עו"ד לב"כ התובע בסכום כולל של 1,083,000 ₪ בתוספת מע"מ וגמול לתובע המייצג בסך 167,000 ₪.
ט. הנתבעת תשלם את תשלום גמול התובע ושכ"ט עו"ד, באי כוחו, תוך 30 ימים, לאחר שפסק הדין ייהפך לחלוט.
אני מאשרת את תשלום הגמול לתובע המייצג בסך 167,000 ₪ ואת תשלום שכר טרחת באי כוחו בסך 1,083,000 ₪ בצירוף מע"מ.
כפי שצוין לעיל, ולאור דחיית ההתנגדות, אני סבורה כי הגמול ושכר הטרחה הם סבירים, ראויים ומשקפים את שעות העבודה שהושקעו, היקף המשאבים ונטילת הסיכון, וחשובים גם כדי ליתן תמריץ לתובעים ולבאי כוח מייצגים להגיש תביעות ייצוגיות למען מטרות ראויות ולקידום אינטרסים ציבוריים.
לפיכך ולסיכום, אני מאשרת את הסכם הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.
הצדדים יגישו נוסח מוצע להודעה בעניין פרסום פסק דין זה, תוך 14 ימים, כמפורט בסעיפים 25(א)(4), 25(א)(5), 25(א)(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006.
לאחר שיוגש ויאושר נוסח ההודעה, יוחלט על האופן שבו תפורסם ההודעה
בהתאם לסעיף 25(ה) לחוק, לרבות משלוח העתק ממנה למנהל בתי המשפט.
המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים.
5467831354678313ניתן היום, ט' טבת תשע"ב, 4 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.
שרה גדות, שופטת
סגנית נשיא"
אישור הסדר גישור – השוואה
לאור המעורבות העמוקה של ביהמ"ש באישור הסדר פשרה לפי חוק תובענות ייצוגיות, אני חושב שלא יהיה זה מיותר להזכיר כאן לציבור המגשרים את הוראות החוק המתייחסות לאישור הסדר הגישור שהושג בעקבות הליך גישור שאיננו המסגרת החוק הנ"ל:
בס' 79 ג (ח) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 נאמר:
"(ח) הגיעו צדדים לסכסוך להסכמה על יישוב הסכסוך שביניהם בגישור שנערך לפי חוק זה, רשאי בית המשפט המוסמך לדון בתובענה נושא הסכסוך לתת להסדר הגישור שהושג ביניהם תוקף של פסק דין, אף אם לא הוגשה תובענה באותו סכסוך".
וכך תוקן לענין בתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993
הסדר הגישור
9. (א) הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יערכו אותו בעלי הדין או המגשר בכתב, ויפרטו בו
את כל התנאים לפיהם ייושב הסכסוך; בעלי הדין יחתמו על הסדר הגישור והמגשר יקיימו בחתימתו.
(ב) נחתם הסדר הגישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי; ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור יצרף המגשר להודעתו עותק ממנו.
(ג) בית המשפט רשאי לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור, וכן רשאי הוא לזמן את בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתנו לו הסברים על הסדר הגישור.
בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור (תיקון התשס"ב)
- (א) בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור לפי סעיף 79ג(ח) לחוק תוגש בדרך של המרצת פתיחה בידי הצדדים לסכסוך שחתמו על הסדר הגישור או מי מהם.
(ב) בבקשה יפורטו עובדות הסכסוך ופרטי הסדר הגישור, ויצורפו לה הסדר הגישור, ההסכם שנחתם בין הצדדים לסכסוך לבין המגשר ותצהיר לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה.
(ג) בקשה לפי תקנה זו תוגש לבית המשפט שהוא בעל הסמכות הענינית והמקומית לדון בתובענה נושא הסכסוך.
בתקנה זו, "סכסוך" – מצב שבו קיימת עילה לתביעת זכות".
ולשם ההשוואה שוב אביא את ס' 18 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות:
" בקשה לאישור הסדר פשרה תוגש לבית המשפט בצירוף תצהירים מטעם באי כוח הצדדים, אשר בהם יגלו, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה."
עתה תמהני אם תחת הדיבר: "בית המשפט רשאי לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור" המופיע הן בחוק והן בתקנות יכול להכיל יותר מהתוצאה הדיכוטומית – ספירה בינארית של 1 ו- 0 – מצב בו ביהמ"ש קובע תנאים לאישור הסדר הגישור??!!!
ובאין תנאים לאישור הסדר הגישור מי מופקד על השמירה?
בחוק תובענות ייצוגיות נוכחנו שהמחוקק לא מסתפק בביקורתו של ביהמ"ש ובתנאים שביהמ"ש עצמו חייב לעמוד בהם בטרם יאשר את ההסדר, אלא גם מחייב אותו להעזר בבודק – ראה ס' 19 (ב) לעיל.
בעולם הגישור המחוקק מטיל את התפקיד דווקא על המגשר ובמסגרת מצומצמת! בתקנה 5 (ג) לתקנות הגישור נאמר:
"(ג) המגשר יעמיד את בעלי הדין על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור לסכסוך".
הסיבות לפערים נראות לי ברורות מאליהן ומקורן, כמובן, בהיקף ההשפעה שיש בכל אחד מההסדרים (אם כי הסדר הגישור האחרון בענינם של הרופאים המתמחים מלמד אחרת).