12.12.2012
שימוש לרעה בהליכי גישור – דילמת המגשרים ובתי המשפט
ההחלטה בעניין ת"א (תל-אביב-יפו) 47515-03 זיכרון תמר ואופירה מורד נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ וטביט סוכנות לביטוח 1989 בע"מ, ניתנה ע"י כב' השופטת חדוה וינבאום וולצקי בבית משפט השלום בת"א ביום 3.12.2007.
אמנם חלפו יותר מחמש שנים מאז שניתנה ההחלטה בתיק הנ"ל, אולם בשל נורת האזהרה האדומה והבוהקת שעולה מהנסיבות שברקע ההחלטה, יש להעלות את הדברים על נס בפני קהל המגשרים–
בבחינת – הסכיתו ושמעו.
רק בכדי לסבר את עיני הקורא, הנה מספר שורות באשר לעובדות הרקע של ההחלטה נשוא הדיון שלנו כאן. המדובר היה בתביעה לפסק דין הצהרתי לפיו התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות כל הגבלה לגבי אי קיום פוליסת ביטוח חיים ע"ש המנוח אשר זיכרון ז"ל (להלן: "המנוח") וכן כי כל פוליסות ביטוח החיים שנדונות בתיק זה – הן גם ע"ש המנוח.
התובעת מס' 1, הגב' תמר זיכרון (להלן גם: "גב' זיכרון"), היא יורשתו החוקית והיחידה של המנוח. התובעת מס' 2, הגב' אופירה (זיכרון) מורד (להלן גם: "אופירה"), היא ביתם של המנוח ושל תמר. המנוח, יליד 1932, היה ארכיטקט וקבלן ועסק בקנייה והשבחה של נכסי נדל"ן ומכירתם לאחר מכן. במועדים הרלוונטיים לנטילת ההלוואות היה המנוח בגיל שבין 59-68 שנים.
בין השנים 1991- 2000, נטלו המנוח והתובעות ביחד ולחוד, מהנתבע 1, בנק מזרחי טפחות בע"מ ( להלן: "הבנק" או "הנתבע"), "1 הלוואות שנועדו לצורך רכישה או שיפוץ של נכסים מניבים). הנתבעת 2, היא סוכנות הביטוח שביטחה בתקופה הרלוונטית את לקוחות הבנק (להלן:"טביט).
משנפטר המנוח ומשסירבה הסוכנות המבטחת לשלם בהתאם לפוליסת הביטוח, הגישו התובעות תביעה לתשלום יתרת חוב המשכנתא שנטל מר זיכרון המנוח מכוח פוליסת ביטוח שהיה על הנתבעות להוציא למנוח כהבטחה לתשלום המשכנתא בעת פטירתו.
ומכאן שימו לב
התיק נדון תחילה בפני כב' השופט בכר אשר הורה על הגשת עדויות ראשיות ומוצגים. משהוגשו הראיות, והצדדים ביקשו לעבור לשמיעת הראיות, נקבע התיק לשמיעה בפני כב' השופט וולצקי וזאת בהתאם להחלטת כב' השופט בכר מיום 30.3.05.
ביום 24.11.05 ביקשו הצדדים להעביר התיק לגישור והשופטת המלומדת נעתרה לבקשה. משבוששו הצדדים להודיע תוצאות הליך הגישור במשך כשנה קבעה השופטת מועד לקדם משפט ליום 19.12.06, היינו כשנה לפני הדיון בבקשה דידן. עובר למועד זה הוגשה על ידי הצדדים בקשה לדחיית הדיון בטענה כי הם מצויים עדיין בהליכי גישור בפני המגשר ומבקשים למצותם. השופטת וולצקי נעתרה גם לבקשה זו כמו גם לבאה אחריה שהוגשה ביום 22.4.07. באותה החלטה הורתה השופטת על קבלת תוצאות הגישור לא יאוחר מיום 25.7.07.
משלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים בעקבות החלטה זו, הורתה השופטת על קיום ישיבת הוכחות ביום 6.12.07. אלא שביום 19.11.07 הוגש הנתבעות, היינו הבנק וסוכנות הבטוח בקשה להזמנת עדים נוספים. התובעות נדרשו להגיב לבקשה בתוך 7 ימים.
אולם בטרם עלתה הבקשה הנ"ל לדיון הוגשה ביום 29.11.07 הודעה על הסדר דיוני ולפיו מבקשים הצדדים לדחות את הישיבה הקבועה ליום 6.12.07 ולקבוע תחתיה תזכורת פנימית לחודש נוסף. במועד שייקבע לתזכורת הצדדים יודיעו האם אכן הגיעו לכלל הסדר ואם לאו, יגיבו התובעות לבקשת הנתבעות לזימונם של אותם עדים נשוא הבקשה שבפניי.
עוד באותו יום – 29.11.07 – ולאור התנהלותן של הנתבעות בתיק, השופטת דחתה את הבקשה והחליטה כי ככל שהצדדים לא יגיעו לידי הסדר סופי חתום עד לישיבה הקבועה לשמיעת הראיות, תשמענה הראיות במועדן.
הדיון עתה מתייחס איפוא לבקשה הנזכרת לעיל מיום 19.11.04 שבמסגרתה ביקשו הנתבעות לזמן עדים נוספים והגשת תצהירי עדות ראשית מטעם חלקם. עסקינן, כפי שניתן ללמוד מן הבקשה, בעובדי הבנק שהחתימו בשעתו את המנוח מר אשר זיכרון על מסמכי בנק כאלה ואחרים לרבות מסמכי ההלוואות נשוא התביעה שבפני.
השופטת – שנקעה נפשה מהתנהלותן של הנתבעות במשך שנתיים וניסיונותיהן החוזרים להמנע מדיון במימוש התחייבויותיהן – לאחר שסקרה את השתלשלות הדברים עד אז, דוחה את בקשת הנתבעות לזימון עדים נוספים, וזאת מכל מיני טעמים משפטיים, אולם בפועל ולמעשה, בהיותה תרגיל שקוף למשוך עוד זמן ולהביא לדחייה נוספת בהכרעה בתביעה.
ומכאן חשיבות הדברים לקהל המגשרים.
לא בכדי ראיתי לנכון לפרט כיצד התגלגלו הדברים בתיק זה. הליך הגישור בעניינן של התובעות נמשך כשנתיים ללא כל התקדמות וללא כל תוצאות. ניתן להניח, שהמגשר באותו הליך ניהל במשך הזמן הזה, מספר לא מבוטל של ישיבות גישור ובודאי גם נהנה משכר טרחה נאה עבור כל שעה של ישיבה גישור.
לדעתי, לא ייתכן שאותו מגשר לא היה ער שישיבות הגישור הללו הן למעשה עקרות ומתקיימות רק בכדי לקיימן ללא תכלית. אלא כשמדובר, ככל הנראה, במקור הכנסה מתמשך, העדיף המגשר להעלים עין מהתמשכותו ללא צורך וללא טעם של ההליך. אותם תרגילים שקופים שהנתבעות נקטו בהן מול בית המשפט, בודאי ובודאי ננקטו על ידן גם בהליך הגישור. וכשם שבית המשפט, עם חלוף הזמן, נעשה ער להן, כך היה על המגשר לעשות עוד הרבה קודם לכן.
ראו, מגשרים, כי הוזהרתם.
קל מאוד לכל אחד מאיתנו ליפול במלכודת הדבש הזו, במיוחד כאשר נבחרנו ע"י שני גופים כאלה כמו שתי הנתבעות – אמנם בהסכמת היורשות, התובעות – להיות המגשר בתיק. המעמד ושכר הטרחה עלולים להיות לרועץ ליושרה שאנו חייבים להיות אמונים עליה. לו היה אותו מגשר אנונימי שומר על מצפונו ועל מצפן היושרה ומעדיף אותם על שכר הטרחה מישיבות הגישור במשך כשנתיים, הוא היה יכול, זמן רב קודם להתערבותו של בית המשפט, להודיע לצדדים, שבאין התקדמות לקראת הסדר במשך כל הזמן הזה, ולכן הוא מפסיק את הליך הגישור, בהתאם לתקנה 8 (ב) (2) או תקנת משנה (4) להלן.
להזכירכם, הנה לפניכם נוסחה במלא של תקנה 8 לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993 :-
"הפסקת הגישור
8. (א) בעל דין רשאי להפסיק את הגישור בכל עת ולבקש חידוש ההליכים בבית המשפט, לאחר שמסר על כך הודעה, בכתב, לבעלי הדין האחרים ולמגשר.
(ב) המגשר רשאי להפסיק את הגישור אם הוא סבור כי נתקיים אחד מאלה:
(1) הענין אינו מתאים, לדעתו, לגישור;
(2) בעלי הדין או מי מהם אינם נוהגים בהגינות או בתום לב, או אינם משתפים פעולה עמו;
(3) בעלי הדין או מי מהם אינם מגלים את המידע הדרוש לקיום הגישור;
(4) אין לדעתו סיכוי סביר שבעלי הדין יגיעו להסדר גישור;
(4א) הסדר הגישור שבעלי הדין עומדים להגיע אליו הוא בלתי חוקי, בלתי מוסרי או סותר את תקנת הציבור;
(5) הסדר הגישור שבעלי הדין עומדים להגיע אליו הוא בלתי הוגן בעליל;
(6) הסדר הגישור שבעלי הדין עומדים להגיע אליו אינו מתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור לסכסוך;
(7) כתוצאה מהסדר הגישור עלול להיגרם נזק של ממש לצד שלישי;
(8) בעלי הדין אינם משלמים את שכר טרחתו או הוצאותיו בעין.
(ג) החליט המגשר להפסיק את הגישור, יודיע המגשר על החלטתו לבית המשפט; המגשר לא ימסור לבית המשפט את נימוקיו ולא יחווה דעתו בכל עניין הנוגע לגישור, אלא על פי תקנה 5(ח).
(ד) הופסקו ההליכים יורה בית המשפט על חידוש הדיון בפניו; מועד הדיון ייקבע בהתחשב בתאריך הגשת התובענה".
אין ספק כלל שלו כך היה פועל המגשר במקרה זה, הוא היה חוסך לתובעות הרבה ממון, זמן ועגמת נפש, אבל הוא, ככל הנראה, העדיף את המשכו של הליך הגישור. נכון שישנם ויהיו הליכי גישור שעשוי שיימשכו זמן רב, אפילו שנים ועל פני מספר רב של ישיבות, שעלותן לצדדים תהיה רבה ושכר טרחתו של המגשר ירקיע. וטוב שכך. כן ירבו. מי ייתן!!
אלא שבגישורים אלה מגשר רציני ובעל יושרה לא ירשה משיכת זמן לריק ע"י אחד הצדדים על חשבונו של הצד האחר, ומשיבשילו התנאים לכך, הוא יחתור להביא את הצדדים לידי גיבוש ההסדר בזמן ובקצב שיתאימו לנסיבות המקרה, ללא כל שהייה והתמשכות מיותרת של זמן. (ראו נא את המאמר "חשיבותו של התזמון בגישור" שהתפרסם ביום 5.10.09 באתר זה בתת המדור "אפיקים בגישור")
אולם, בסיטואציה כמו בדוגמא שלנו לעיל, כשדבר השיהוי ומשיכת הזמן הננקטים ע"י הנתבעות, צריכים להיות ברורים למגשר זמן רב לפי שבית המשפט נעשה ער להם, (שהרי מטבע הדברים הוא נמצא – במסגרת ישיבות הגישור – במחיצה קרובה עם הצדדים, הרבה יותר מאשר השופט בביהמ"ש) – הוא חייב להפסיק את הליך הגישור, מתוך היושרה שהוא חב בה כלפי התובעות.
ושוב על חשיבות הגישור בפסיקה
לבסוף הערה בשולי הדברים, שכותב שורות אלה מאמין כי אין להתעלם ממנה. נכון אמנם שהערה זו שייכת לנושא הרחב של חשיבותו של הגישור במשפט, ופסיקה, בעניין הזה כבר הבאנו בפניכם כאן בעבר.בפס"ד זה קשה שלא להבחין כיצד כב' השופטת וולצקי חוזרת ונעתרת לבקשות הדחיה החוזרות ונשנות בתיק..
עורכי הדין שבינינו, ואנוכי בכללם, יכולים להעיד מניסיונם, באיזו חוסר סובלנות מקבל בית המשפט בקשות לדחית מועדי ישיבות שנקבעו, במיוחד כשהן חוזרות על עצמן. בקשה ראשונה שכזו, מלווה בסיבה טובה, תתקבל, ואולי גם הבקשה השניה, כשקבלתה ע"י ביהמ"ש תהיה מלווה בנזיפה והזהרה מטעם השופט, ורק כאשר הבקשה הוגשה מטעמם של ב"כ שני הצדדים, דבר שנהוג מתוך הקולגיאליות שבין עורכי דין. מעבר לכך אין לבקשות דחיה נוספות שום סיכוי להתקבל אלא מטעמים מיוחדים ובמקרים יוצאים מן הכלל שירשמו. הדבר נובע בעיקר מכך שבתי המשפט לא יתנו יד למשיכת זמן, בזבוז כספי משלם המיסים והעול הרובץ עליהם לסיים תיקים שעל שולחנם.
עם כל זאת, הסכיתו וראו כיצד משתנים הדברים כאשר הצדדים מנופפים לנגד עיני בית המשפט בשרביט הקסמים של הודעה בדבר קיומם של הליכי גישור. בית המשפט כאילו נסוג מפני כבודו של הליך הגישור ומאפשר לצדדים להמשיך ולמצותו במשך שנים, ונעתר לשם כך לבקשות חוזרות ונשנות לדחיית הדיון בפניו.
לאור הדברים הללו הנה קיראו שוב את דבריה של כב' השופטת וולצקי בהקשר זה כלשונם, וראו את הסבלנות וההתחשבות הבלתי רגילים שמפגין בית המשפט מול הצהרת הצדדים על התנהלותם של הליכי גישור:
"5. ביום 24.11.05 ביקשו הצדדים להעביר התיק לגישור ונעתרתי לבקשה. משבוששו הצדדים להודיע תוצאות הליך הגישור במשך כשנה קבעתי מועד לקדם משפט ליום 19.12.06, היינו לפני כשנה. עובר למועד זה הוגשה על ידי הצדדים בקשה לדחיית הדיון בטענה כי הם מצויים עדיין בהליכי גישור בפני המגשר ומבקשים למצותם. נעתרתי לבקשה זו כמו גם לבאה אחריה שהוגשה ביום 22.4.07. באותה החלטה הוריתי על קבלת תוצאות הגישור לא יאוחר מיום 25.7.07.
6. משלא הוגשה כל הודעה מטעם הצדדים בעקבות החלטתי זו, הוריתי על קיום ישיבת הוכחות ביום 6.12.07 ".
כעורך דין אני מצהיר בפניכם – זו דוגמא נדירה להתחשבותו ואורך הרוח שמפגין בית המשפט לנוכח קיומו של הליך גישור, גישה שמלמדת על החשיבות הרבה מאוד של הגישור בעיני בתי המשפט.