15.6.2014
חידוש בפסיקה בשאלת חיסיון מסמכים שהוחלפו במהלך גישור
פסיקה עדכנית מציגה גישה חדשה ושונה ביחס לשאלה – מסמכים שהוחלפו במהלך גישור, האם יש להבחין בין אי קבילותם ובין חסיונם?
זו השאלה שעמדה להכרעה בפני כב' השופט יונה אטדגי בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בתיק
ת"א 35394-06-11 דליה שפירא וחברת מועדון ספורט ברמת השרון בע"מ נ' פגירסקי ואח' מיום 2.11.2014.
הרקע העובדתי בקצרה:
מועדון ספורט ברמת השרון בע"מ היה בבעלות משותפת בחלקים שווים של משפחת שפירא וחברת מועדון הספורט – התובעות ומשפחת פגירסקי – הנתבעים.
לימים התגלע סכסוך בין שתי המשפחות שהוביל להליכים משפטיים ובמסגרת אותם הליכים התנהל הליך גישור שהסתיים בהסדר גישור, לפיו רכשה משפחת שפירא ממשפחת פגירסקי את מניותיהם בחברה. הסדר הגישור הוגש לביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק-דין.
להסדר הגישור הוסף נספח שבו נאמר שאם בעתיד יתגלה חוב נוסף שלא נתגלה או שחוב כלשהו יהיה גבוה יותר ממה שהוצהר עליו או ממה שידעו בעת חתימת הסדר הגישור, יישאו בכך המוכרים, משפ' פגירסקי בלבד.
לטענת התובעות דכאן ההפרש בין מצבת חובות החברה כפי שהוצגה בהסכם ובין זו שבמציאות עומדת על למעלה מחמישה מיליון שקלים. הנתבעים טוענים לעומתם שמדובר בחובות מאוחרים לחתימת הסדר הגישור או בחובות שלא הוכרו על ידם או בטעויות התובעים בחישוב החובות.
בבקשה שהובאה בפני השופט המלומד בדיון נשוא העניין שלנו כאן, מבקשים הנתבעים לתת צו המחייב את התובעות לגלות שורה של מסמכים ולאפשר עיון בהם.
המסמכים המדוברים הינם העתק ההתכתבויות שהוחלפו בין התובעות (או מי מטעמן) מול המגשר במהלך הגישור שהוביל להסכם, והעתק טיוטות ההסכם שהוחלפו בין התובעות (או מי מטעמן) ובין המגשר במהלך אותו גישור.
כנגד דרישה זו טענו התובעות כי מסמכים אלה, התכתבויות וטיוטות שהוחלפו במהלך הגישור, נהנים מחיסיון, בהתאם לסעיף 79 ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט).
הנתבעים טענו, מנגד, כי הוראת החוק האמורה מונעת רק הגשת מסמכים מסוג זה לבית המשפט, כלומר מורה על אי-קבילותם, אך אינה מעניקה להם חיסיון, וכי יש להבדיל בין אי-קבילות ובין חיסיון.
זוהי השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זו.
על ההבחנה בין מסמך חסוי לבין מסמך בלתי קביל עמד כב' השופט ברק בפסק דינו
ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, שדן בבקשת יורשיו של מי שהיה לקוח הבנק המערער לעיין בדו"ח ביקורת פנימית של הבנק.
הבנק התנגד לאפשר עיון בדו"ח בהסתמך על סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב-1992, הקובע כי חוות דעת ומסמכים שהכין המבקש הפנימי במילוי תפקידו, "לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי".
כב' השופט ברק קבע (בעמ' 64):
"סעיף 10 לחוק הביקורת קובע אי-קבילות ("לא ישמשו ראיה") של דו"ח הביקורת הפנימית, אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי ליצור חיסיון מפני גילוי הדו"ח לצד למשפט. אכן, אי-קבילות לחוד וחיסיון לחוד. אי-קבילותו של מסמך כראיה אינו מונע גילויו של המסמך (ראה המ' 121/58 קרן קימת לישראל בע"מ נ' כץ [פ"ד יב 1472]). אי-קבילות נועדה למנוע מבית המשפט לבסס מימצא על אותה ראיה. אי-גילוי בשל חיסיון נועד למנוע מבעל דין לעיין במסמך. לעתים יש ערך רב לצד לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי קבילותו.
על-כן, הגישה המקובלת הינה כי אי-קבילותו של מסמך אין בה, כשלעצמה, כדי לחסנו מפני גילוי."
על השינוי המגמה בפסיקת בתיהמ"ש בקשר לחסינותם של מסמכים שהוחלפו אפשר לעמוד מפסק דינו של כב' השופט עמית בפס"ד רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ:
"כאשר בגישור עסקינן, סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) קובע כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". עניינה של הוראה זו בקבילות ולא בחיסיון, וכידוע, אי קבילותו של מסמך, כשלעצמו, אין בה כדי לחסנו בפני גילוי. דומה כי הטעם לקביעת הוראת אי קבילות בחוק הוא, שחיסיון משמעו כי צד לא רשאי לעיין במסמך שבידי יריבו, בעוד שדברים שהוחלפו במהלך גישור, ידועים מן הסתם לצד שכנגד, ולכן סבר המחוקק כי אין טעם בקביעת חיסיון.
אולם תקנה 5(ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993 (להלן: תקנות הגישור), קובעת כי "המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור". לפנינו הוראת סודיות, אשר ניתן לפרשה כיוצרת גם חיסיון יחסי על הליכי הגישור.
בבסיסה של הוראת הסודיות בתקנה זו ניצבים ארבעה רציונלים, אשר כל אחד עשוי לבסס את ההצדקה ליצירת חיסיון, והם: הבטחת יחסי האמון בין המגשר לצדדים (וראו תקנה 5(ו) הקובעת כי על המגשר לשמור על סודיות המידע שנמסר לו על ידי בעל דין תוך דרישה לשומרו בסוד); הגנה על פרטיות הצדדים; עידוד הליכים חלופיים ליישוב סכסוך; והבטחת הניטרליות של המגשר (רונית זמיר "החיסיון בין מגשר לבין צדדים לגישור" ספר אורי קיטאי 45, 51 (הוצאת נבו 2007). להצעה לקביעת חיסיון סטטוטורי לטובת מגשר, ראו לימור זר-גוטמן "הבטחת סודיות במסגרת הליך גישור" שערי משפט ג 165(תשס"ב) (להלן: זר-גוטמן)).
הנה כי כן, קיים אינטרס חזק להכיר בחיסיון יחסי של הליך גישור בתובענה שהועברה על ידי בית המשפט לפי סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט. אף דומה כי הפסיקה סברה, כדבר מובן מאליו, כי יש להכיר בחיסיון של הליכי הגישור (ראו עניין גבאי, שם נקבע כי החיסיון הוא דיספוזיטיבי וניתן לוויתור על ידי הצדדים, וכן סעיף 2א ל"הסכם המצוי בין בעלי דין ומגשר" הקבוע בתוספת לתקנות הגישור, הכולל התחייבות של בעלי הדין "לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל ענין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור")".
וממשיך השופט המלומד ואומר:
"גם בעניננו, הנתבעים אינם חולקים על כך שלא ניתן להגיש כראיה במשפט את המסמכים שהוחלפו בין התובעות ובין המגשר במהלך הגישור, אך עדיין, לטענתם, הם רשאים לעיין בהם, אולי הדבר יועיל להוכחת גירסתם במשפט.
אולם בעוד שבעבר קבע בית המשפט, כי למרות שאותם מסמכים אינם קבילים כראיה במשפט, לא חל לגביהם חיסיון, הרי שהפסיקה המאוחרת יותר, למרות שחזרה על ההבחנה האמורה, החילה את החיסיון על מסמכים שהוכרו כבלתי-קבילים כראיה במשפט".
ובהסתמך על פסק דין עיני הנ"ל פוסק גב' השופט אטדגי שבכך הוכרעה למעשה הסוגיה הנדרשת להכרעה כאן, על ידי בית המשפט העליון ומוסיף להכרה זו שתי הערות:
"ההערה הראשונה קשורה לסברתו של כב' השופט עמית, שאי קביעת חיסיון בחוק ביחס לגישור הוא משום שדברים שהוחלפו במהלך גישור ידועים מן הסתם לצד שכנגד.
בקשה זו מוכיחה שלא תמיד כך הדבר.
האפשרות שדברים ומסמכים יוחלפו בין אחד הצדדים ובין המגשר בלבד תתכן גם לאור הוראת סעיף 79 ג (ג) לחוק בתי המשפט, לפיו: "בהליך הגישור רשאי מגשר להיוועד עם בעלי הדין, יחד או לחוד, ועם כל מי שקשור לסכסוך….
הערתי השניה קשורה לטענה היכולה לעלות, לפיה, פסק הדין בענין י.מ. עיני קונדיטוריה דן במסמכים שהוחלפו במהלך בוררות, כך שהדברים שנאמרו על ידי כב' השופט עמית ביחס למסמכים שהוחלפו במהלך גישור הם אגב אורחא בלבד.
תשובתי לכך נסמכת גם היא על סעיף 79 ג (ג) הנ"ל. אם בבוררות, שבה נאסר על בורר להיפגש ביחידות עם אחד הצדדים, וגם כשהדבר נעשה בהסכמה חובתו של הבורר ליידע את הצד השני על הדברים שהועלו באותה פגישה (ראו: עו"ד ישראל שמעוני, אופק חדש בבוררות – דיני בוררות עם ערכאת ערעור, עמ' 156-157), בית המשפט קבע כי חל חיסיון על כל המסמכים שהוחלפו במהלכה, קל-וחומר שקביעה זו צריכה לחול על מסמכים שהוחלפו במהלך גישור, במסגרתו, כאמור, מותר למגשר להיפגש עם כל צד ביחידות".
ומכל האמור לעיל מגיע כב' השופט אטדגי למסקנה החדשנית:
" המסקנה העולה מכל האמור לעיל צריכה להיאמר בשפה ברורה: כל המסמכים שהוחלפו במהלך גישור, בין אם אלה מסמכים שהוחלפו בין הצדדים עצמם, בין אם אלה שהוחלפו בין אחד הצדדים ובין המגשר בלבד, בין שהצד האחר נחשף להם ובין אם לאו, על כולם חל חיסיון, ואין לאפשר כל עיון בהם".