הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק-דין והופר על ידי הצדדים לו

11.11.2014

הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק-דין והופר על ידי הצדדים לו

 מאת:עו"ד גיורא אלוני, מגשר

פסק דין זה שבכוונתי להביא בפניכם, הינו סיפור מצער ומקומם כאחד, הדן סכסוך בין שכנים אשר יצא מכלל שליטה. המיוחד במקרה זה, שהצדדים הניצים אמנם פנו להליך של גישור ביניהם, הליך, שאפילו צלח. נערך ונחתם הסדר גישור, שאף קיבל תוקף של פסק דין.

אולי בשל אופיים הלוחמני של הצדדים, השכנים, אולי בשל האיבה שקיננה בהם ורגישות קיצונית ובלתי מוסברת, עלה יישומו של הסדר הגישור, ולמעשה יישומו של פסק הדין,  על שרטון. כזה היה המקרה בפסק-הדין  ת"א 13949-05-10 כהן נ' ענבר ואח', בבית משפט השלום בראשל"צ, שהובא בפני כב' השופטת  הלית סילש.

המסכת העובדתית בקצרה

בעובדות מקרה זה, מדובר בצדדים שהתגוררו בבניין משותף בראשון לציון כאשר דירת הנתבעים מצויה מעל דירת התובע .

לטענתו של התובע, פעלו הנתבעים, אשר הינם רגישים במיוחד לרעש, בדרך של נקיטת פעולות נקם אשר כללו מטרדי רעש שונים, מעקב אחר התובע, כמו גם אחרי היוצאים והבאים מביתו, ואף תשלום לצדדים שלישיים לצורך הטרדה. בנוסף, פעלו התובעים בדרך של הגשת תלונות שווא לעיריית ראשון לציון, בטענה כי כלבו מרעיש ומטריד, וגם אינו מחוסן, וכל זאת, שעה שהתובע כלל אינו מחזיק ברשותו כלב.

בשל סכסוך שכנים זה, התקיים ביניהם הליך גישור שהבשיל  לידי הסדר גישור. הסדר הגישור שנחתם בין הצדדים אף קיבל תוקף של פסק דין.

עיקריו של הסדר הגישור היו כדלקמן:

במסגרת הסכם הגישור נקבע, בין היתר כדלהלן :

"1. הסכם גישור זה הינו הסכם אשר מטרתו הסדרת יחסי השכנות בין הצדדים להסכם.

2…

5. הצדדים מתחייבים לאפשר קיום חיים סבירים האחד לשני ובמסגרת זו לשמור על קיום וביצוע ההתחייבויות כדלקמן :

א.                  בין השעות 06:00-24:00 כל צד רשאי לקיים חייו כפי ראותו ובמגבלות הסביר וזאת תוך התחשבות בצד שכנגד.

ב.

            במסגרת סעיף זה, יותר לכל צד, בין היתר להזמין אורחים לביתו, לקיים חיי חברה סבירים בביתו וכיוצא בזאת, ללא שתשמע כל תלונה מן הצד שכנגד.

ב.         ….

ה.         כל צד מתחייב שלא לפעול באופן דווקני כנגד משנהו ולא לבצע פעולות לגמול כאשר הוא חושב כי .. פעל באופן לא ראוי וזאת על מנת למנוע את ליבוי הסכסוך."

לטענת התובע, הנתבעים התחייבו בהסדר לאפשר לו לנהל אורח חיים סביר, אלא שההסכם הופר על ידם, והם המשיכו והטרידו את מנוחתו ואת מנוחת בני משפחתו , עד כי לא נותר לתובע ומשפחתו אלא להיעדר רבות מן הבית.

בשל הפרה זו הוגשה לבית המשפט התביעה דידן, לפיה עותר התובע כי בית המשפט יוציא תחת ידו צווים המורים לנתבעים או מי מהם להפסיק את הטרדת התובע ובני משפחתו, איטום דירתם מרעש, ואף הרחקתם מהבניין בו מתגוררים הצדדים, ככל שלא יופסקו המטרדים.

עוד מוסיף התובע ועתר כי בית המשפט יורה לנתבעים לפצותו בגין הפרת פסק דין שניתן על ידי בית המשפט, בהיקף של 200,000 ₪, כמו גם פיצוי בגין הפרת הוראות חוק איסור לשון הרע, בהיקף של 100,000 ₪.

במסגרת כתב ההגנה, טענו הנתבעים כי אין ממש בטענות התובע, אשר תקף את הנתבעים באלות, וגרם להם נזק של ממש.

לשיטת הנתבעים, התובע הוא זה אשר התעלל ופגע בבריאותם במשך עשר השנים אשר קדמו להגשת התביעה, שעה שהוא גורם, באופן מכוון, לרעש בלתי סביר, בשעות לא סבירות, וכל זאת בבניין אשר קיימת בו ממילא בעיה של אקוסטיקה.

עוד טענו הנתבעים כי בעבר, הותיר התובע במרפסת ביתו כלב אשר נבח במהלך השבתות ללא הפסקה.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי מקור המטרד בבניין, אינו אלא התובע עצמו, אשר אף הוציא דיבתם רעה של הנתבעים בהגשת תלונות שווא חוזרות ונשנות למשטרה.

ההכרעות העובדתיות

כב' השופטת סילש קובעת כי הנתבעים אכן הטרידו ונקטו בצעדים אשר היה בהם כדי לגרוע ממנוחת התובע ומשפחתו באופן אשר חורג מדרך התנהלות סבירה. עם זאת, הוכח עוד בפני כי גם התובע, לא טמן ידו בצלחת, וכי היה בדרך התנהלותו כדי לתרום לסכסוך המורכב שבין הצדדים.

התמונה העובדתית המצערת שנחשפה בפי השופטת, מלמדת כי הנתבעים, הם אלו אשר החלו במסכת של תלונות כנגד התובע ומשפחתו, וזאת ככל הנראה, בשל רגישות גדולה מאוד של הנתבעת 1 לרעשים, וכי הנתבעת 1 הייתה גורם מהותי בהתרחשויות העובדתיות נשוא תביעה זו. במשך הזמן, גלשו תלונות אלו למטרדים, תלונות הדדיות, ומערכת יחסים עכורה מאוד, אשר במסגרתם לא נגרע גם חלקו של התובע.

מסקנת השופטת המלומדת היא כי ממכלולם של הדברים ניתן ללמוד, כי שני הצדדים תרמו להתרחשותם של האירועים בבניין, ומכאן שיש להסיק כי שני הצדדים גם יחד, הפרו את הסכם הגישור.

עם זאת, לעניין קיומו רעש, פעלו הנתבעים בדרכים שהיה בהן כדי "מטרד קונסיסטנטי", וליבוי הסכסוך שבין הצדדים. מגורים בבית משותף, קובעת השופטת, טומנים ומחייבים מטעם טיבם , את הצורך להתמודד עם רעשים חיצוניים. יש לזכור כי לא מדובר במעבדה אטומה, במבנה המצוי בחווה מבודדת, או בנכס שהינו בבעלותו של מחזיק בודד.

אלא שכל עוד עסקינן ברעשים "רגילים" המלווים באופן טבעי מגורי אדם, לא ניתן לראותם כמטרד או כהפרעה, בוודאי כאשר הם מתרחשים בשעות הפעילות המקובלות. אף אם רגישותה של הנתבעת 1, היא גבוהה יותר, אין בה כדי להפוך את התובע, או כל שכן אחר, למי שהינו מטריד או מרעיש באופן בלתי סביר.

ככלל, תיק זה, ממשיכה וקובעת השופטת, יצרים של כלל בעלי הדין, ובשל הצטברות משקעי העבר עם תחושות סובייקטיביות, בעיקר אלו של התובע והנתבעת 1, הם אשר כיוונו את התנהלות בעלי הדין והיה בהם כדי להביא את הצדדים להתמודדות עם מציאות לא סבירה.

הכרעת בית המשפט בכל הנוגע להפרת הסדר הגישור

על בסיס כל האמור לעיל מגיעה השופטת סילש לכלל מסקנה כי הסכם הגישור, הופר על ידי שני הצדדים, אלא שהנתבעים היוו את הגורם המהותי והמשמעותי יותר, לאותן הפרות.

כאמור, התובע עתר לפסיקתו של פיצוי בהיקף של 200,000 ₪ בגין הפרת הסכם הגישור.

הסכם הגישור עצמו לא כלל הוראה בדבר שיעורו את פסיקתו של פיצוי בגין הפרתו. ואילו התובע לא הניח ראיות המלמדות, מעשית, על נזק ממון הנובע מאותה הפרה נטענת וטוען לנזק שאינו נזק ממון שנגרם לו כתוצאה ממעשי ומחדלי הנתבעים .

וכך פוסקת השופטת הנכבדה :

"כאמור, באתי בתיק זה לכלל מסקנה על פיה שני הצדדים נהגו זה כלפי האחר באופן שלא אפשר "קיום חיים סבירים" כמשמעות מונח זה בהסכם  ("הסדר" ג.א.) הגישור וכי יש לראות את שניהם כמי שהפרו את אותו הסכם, הגם שדומה כי חלקם של הנתבעים באותן הפרות גדול מזה של התובע.

הסכם הגישור בין הצדדים כלל התחייבות הדדית ,  הן ביחס לדרך ההתנהלות והן באשר למניעת נקיטת צעדים שהם בגדר התרסה לצד שכנגד. מהותית, שני הצדדים פעלו בניגוד להסכמות אלו, הגם שהנתבעת 1, היוותה את הגורם הדומיננטי באותה התנהלות שבניגוד להסכם הגישור.

מקום בו נמצא כי הסכם הופר על ידי שני הצדדים גם יחד, נדרשתי לשאלה האם קיימת כלל הצדקה לפסיקתו של פיצוי כלשהו, בגין ההפרה.

במסגרת ע"א 3912/90  EXIMIN S.A תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, [פורסם בנבו], הכיר נשיא בית המשפט העליון כתוארו דאז, כבוד השופט שמגר, בקיומו של אשם תורם חוזי וקבע כי במקרה שבו מדובר בשני צדדים שגרמו לנזק בהתנהגותם, חלוקת האחריות היא תוצאה מתבקשת.

עוד קבע כבוד הנשיא שמגר כי מקום בו שניים גרמו סיבתית לנזק, אין להעדיף את האחד על רעהו, אלא שראוי לחלק את האחריות ביניהם באופן שבו כל צד יישא בחלקו בנזק, כאשר חלוקה כזו מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק, אלא שכאן מדובר ב"הקטנת נזק" בשלבים קודמים להפרה או בשלב ההפרה עצמו, וזאת באמצעות שימוש בסעיף 10  לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"ה 1970.

לאחר שנתתי דעתי לכלל הסוגיות הצריכות לעניין, ושעה שפסיקתו של פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון היא עניין לאומדנה בבית המשפט, אני מוצאת כי אכן יש מקום לפסיקתו של פיצוי בגין הפרת הסכם הגישור, הגם בשיעור שונה לגמרי מזה הנתבע, וזאת נוכח מעשיו ומחדלי של התובע עצמו.

משנתתי דעתי לכלל הסוגיות הצריכות לעניין, אני מוצאת להעמיד את שיעור הפיצוי על סך של 18,000 ₪.".

עמיתי המגשרים, ובכן, נגול בפנינו סיפור של סכסוך, סיפור של גישור, והסדר גישור שכשל, למדנו גם שכאשר שני הצדדים פועלים כנגד הסדר הגישור, קמה ועומדת לצד המקיים עילה לתביעה חוזית בגין הפרתו. כמו כן למדנו, שבמקרה בו שני הצדדים הפרו את הסדר הגישור, אם כי לא במידה שווה,  ישנו מושג של  "אשם תורם חוזי", שבמסגרתו נמדדת תרומתו של התובע להפרה וכמידתה יקטן הפיצוי בגין הפרת ההסדר לו הוא זכאי.

ולבסוף, עמיתים, האם אנו צריכים לשקול הוספת סנקציה כספית מוגדרת בסכום למקרה בו הפר מי מהצדדים את הסדר הגישור שעליו הם חתמו?

חומר למחשבה!

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.