מעמדה של הסליחה ביישוב הסכסוך המשפטי

20.11.2014

מעמדה של הסליחה ביישוב הסכסוך המשפטי/ מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר

I. הכרת הנושא

מאמר זה מבוסס על מאמר שפרסמה [ Eileen Barker [1 ב-Mediate.com  בחודש פברואר השתה, תחת הכותרת "The Case for Forgiveness in Legal Disputes". נדמה, שכל מגשר מתחיל למד לדעת, שאחד הכלים החשובים בארגז הכלים של המגשר הינו בקשת הסליחה כמנוף לקידום יישוב הסכסוך וכסעיף רב ערך בהסדרי גישור, בעלי אופי של סכסוך אישי. אנו, המגשרים, מתנאים בעובדה שהכלי רב משקל זה, הינו מנת חלקנו בלבד והוא אינו "בסל התרופות" שעומד לרשות מי מהשופטים ובכלל למי מבעלי כל תפקיד אחר במערכות אכיפת החוק או יישוב הסכסוכים.

מאמר זה נותן לנו המגשרים  את האפשרות להבין טוב יותר סליחה מהי ובאופן זה, כך אני מקווה, יוכל המגשר לעשות שימוש מושכל יותר בכלי החשוב הזה בכדי לקדם את יישוב הסכסוך.

לכך, כנראה, התכוונה מחברת המאמר באומרה שלמרות שרעיון הסליחה/המחילה נראה מרוחק מאוד מעולם החוק והיוריספרודנציה (jurisprudence) בכללו, עדיין הסליחה הינו מכשיר חשוב ורב עוצמה ביישוב סכסוכים. בעלי דין זקוקים לפתרונות משפטיים, אולם הם זקוקים גם להשלמה וסגירת מעגל. הסליחה מספקת את המסלול להשגת כל אלה.

תוך כדי שימת הדגש על ההצלחה בתביעה, עורכי-דין, גם כאלה בעלי כוונות טובות, מייעצים ללקוחותיהם כנגד הפגנת סלחנות. הכותבת מצביעה על מקרה ידוע בו אישה שתבעה פיצויים בשל נזקי גוף חמורים שנגרמו לה, עקב טיפול רפואי לקוי, חשה גם בצורך להשלים ולהתפייס עם האדם שגרם לפגיעה בה ולסלוח לו.

עורך דינה  מנע זאת ממנה מפני החשש שיהיה בכך כדי לפגום בסיכויי התביעה. בשל רצונו של עורך-הדין להגן על האינטרס של הלקוחה שלו ולהשיג עבורה את המרב בתביעתה, הוא התעלם מהצורך שלה להגיע להשלמה וקבלה של מה שארע לה, על ידי הפגנה של ביטויי חמלה ואמפתיה כלפי מי שגרם לפגיעה בה.

רתיעתו של עורך הדין מהבעת הסליחה הוכתבה, קרוב לוודאי, מכורח קוד בלתי כתוב, שמבוסס על תרבות של ההתגוששות המשפטית הטבועה בשיטת המשפט האדברסרית. שיטה זו מאלצת את הצדדים להגזים ולהאדיר את חילוקי הדעות שביניהם, את היקף הנזקים שבגינם נתבעים הפיצויים ואת מידת הכאב, הסבל והזעם שהם חוו ונושאים עימם עקב מעשהו של הנתבע.

שיטת המשפט מתמקדת באשמה ובהכחשתה וכופה על הצדדים קיטוב, חוסר אמון הדדי וכעס רב יותר מכפי שהמציאות ועובדות המקרה מצדיקים ומכפי שהיו מלכתחילה. כתוצאה מכך נגרם, לעיתים, סבל רב לבעלי הדין, שמנועים מהשגת ההשלמה, מהמחילה שהם חשים צורך לבטא ומסגירת המעגל שהם זקוקים לה. במקום זאת, המערכת המשפטית מחייבת לכמת את הכאב והסבל, מתוך הבדותה הבלתי הגיונית לחלוטין, שיוצאת מההנחה, שבפיצוי כספי יש כדי להביא נוחם שלם והחזרת המצב לקדמותו.

בסליחה טמון הזרע שיצמיח מרכיב של אנושיות, סדר והגיון לאירוע בו נגרם הנזק, מרכיב שהינו חסר לחלוטין בשדה המשפט. התוצאה ממצב זה היא, שרבים האנשים שפתחו גישה צינית וחוסר אמון כלפי מערכת המשפט. כך גם מתרבים עורכי הדין שמעידים על חוסר שביעות רצון מעבודתם ועל שאיפה שהעיסוק שלהם יעלה יותר בקנה אחד עם הערכים שבהם הם מאמינים.

עצם ההכרה, שבכל סכסוך ישנם מרכיבים ורבדים עמוקים יותר מההיבט הכספי, מהווה הזדמנות לעורכי הדין להשיב את הכבוד למקצוע ואת התפקיד של נושאי הדגל באשר לתובנה הזאת. בעוד שהליטיגציה עצמה מסתכמת בלא יותר מאשר משחקי כוח יקרים, הרי בסליחה יש כדי לספק את האמצעי ליישוב הסכסוך, באופן שיהיה הן מעשי והן טרנספורמטיבי. גישה זו מספקת לצדדים את ההזדמנות להשלים עם האירוע מעבר לקבלת פסק דין ופיצוי כספי.

כאשר אדם נתון בסכסוך, הסליחה יכולה להיות בחירה רבת עוצמה. ובציטטה מדברי גנדי:

"החלש אף פעם אינו סולח. סליחה הינה מנת חלקו של החזק. סליחה אין פרושה שהנפגע חייב להכיל או לשכוח את מה שאירע.

הסליחה זו בחירה לקבל את מה שאין לשנותו, והחלטה לשנות את הדבר היחיד שבשליטת הנפגע והוא הגישה והנרטיב שלו עצמו. זהו האמצעי להשתחרר מסיפור העבר והעצמתו האישית להתקדם הלאה".

מאמר זה עוסק ברעיון של הסליחה, מתוך כוונה, להטמיע אצל עורכי הדין והמגשרים את ההבנה שעליהם לתמוך בהחלטה של צד לסלוח לאחר, בין אם המדובר באקט דו צדדי של חילופי התנצלויות או הבעה של חרטה ובין אם מדובר בסליחה המובעת על ידי צד אחד כלפי האחר. המאמר יבחן תפיסות שגויות המקובלות ביחס לסליחה, את הסיבות להרתעות מהסליחה וכיצד הסליחה מתיישבת עם חובות האתיקה של עורכי הדין. לבסוף המאמר יציע למגשרים ולעורכי דין כיצד יוכלו להוסיף את הסליחה לארגז הכלים שלהם, בקידום עניינם של הצדדים המתגשרים.

II. הבנה וסליחה

מהות הסליחה טמון בויתור על עלבון, כעס ושנאה. Kenneth Cloke, מי שהיה חלוץ הדוגלים בסליחה ככלי מרכזי בגישור, מדגיש וקובע שהסליחה הינה תהליך שמוביל בסופו לשחרור מכאבי העבר:

"הסליחה איננה רק פעולה חד פעמית, אלא תהליך של השתחררות מהעבר, והיפתחות לעתיד. זהו תהליך, שבאמצעותו המגושרים מנטרלים אנרגיות שליליות שתועלו בעבר כנגד מאורעות וכנגד בני הפלוגתא שלהם, אנרגיות, שהינן מיותרות בחיי אנשים ומכבידות עליהם. השחרור מהן פרושו קבלה מלאה של האדם את עצמו. דרך הסליחה המגושר משחרר את עצמו מציפיות מופרזות, מהכאב שאותו הוא חווה מידיהם של אחרים, משתחרר משיפוטיות, ומחיבוטי הנפש שלו עצמו".

בנוסף ליתרונות שטמונים בתהליך הסליחה, המומחים מתריעים כנגד מגשרים, או צדדים שלישיים כלשהם, שנוטים לכוף את הסליחה על הצדדים המתגשרים. היכולת להעניק את הסליחה והמחילה בדיוק כמו היכולת למנוע אותה, הן יכולות שמקורן בתכונות אופי נאצלות, ויש לתת להן את הכבוד הראוי. זו זכותו הבלעדית של כל מי שחווה פגיעה בו להחליט אם וכיצד יענה לאתגר הסליחה.

לפיכך, המשעול הצר שהמגשר או עורך הדין חייבים בזהירות ובכישרון לנווט לאורכו, מחייב אותם לבדוק בעדינות ובשום שכל עם המגושרים או הלקוח את האפשרות להענקת סליחה (או קיומה של סולחה, בשפתנו).עליהם לבחור לשם כך את העיתוי המתאים, תוך כיבוד מלא של ההכרה, שהסליחה היא מנת חלקו הבלעדית של הנפגע ועניין של החלטה אישית לחלוטין, שאין בשום אופן להתערב בה.

[Kenneth Cloke[2 אומר בהקשר זה:

"סליחה הינה לעולם עניין של בחירה של הצד הנפגע, שהוא בלבד חייב להיות חופשי ליישם או לדחות. ובשום מקרה יש להימנע ממסרים נסתרים שיוצרים לחץ מתון על הלקוח או המגושר לסלוח. מאידך, ישנם אנשים, שמלכתחילה נרתעים מעצם הרעיון של הענקת סליחה ומאוחר יותר מסתגלים למחשבה. אם עלתה המחשבה בכיוון זה תגובה ראשונית  לא בהכרח צריכה להרתיע, שכן תגובה שכזו אינה בהכרח האחרונה".

III. שני פנים לסליחה

בבואנו לעמוד על חשיבות מעמדה של הסליחה בסכסוכים, יש מקום להבחין בין שני המופעים המרכזיים לסליחה: הסליחה ההדדית והסליחה החד צדדית.

הסליחה ההדדית

 

הסליחה ההדדית מתרחשת כאשר צד  אחד סולח לאחר כנגד הבעת התנצלות וחרטה. בסיטואציה זו יש לפחות רמז של קבל דבר תחת דבר (a quid pro quo) כאילו "אם תתנצל ותגלה מידה מספקת של חרטה – אסלח לך".

חשיבותה של סליחה שכזו בולטת בעיקר במקרים בהם בין הצדדים מתקיימים יחסים מתמשכים שיתקיימו בעתיד. אבל גם במקרים שבהם לא אמורים להתקיים יחסים בין הצדדים בעתיד, אין לבטל את חשיבותה של הסליחה ההדדית. שכן בסליחה עדיין טמונה ריהביליטציה, השבה של איזון מוסרי ומרפא אפשרי לכל הצדדים המעורבים.

המקרה הבא, מדגים את מקומה של הסליחה ההדדית בגישור. המדובר בסכסוך עבודה. מצד אחד, המעסיק כעס על העובד שנטש את מקום העבודה לפני תום חוזה העבודה, ומאידך העובד שנפגע בשל התביעה שהוגשה נגדו בשל כך.

בעובדות המקרה, אדריכל ידוע ומבוסס החל להעסיק ארכיטקט צעיר, שזה עתה סיים את לימודיו, ותר אחר מקום עבודה  לצורך התמחותו. בין השניים נחתם חוזה העסקה למשך שנתיים. בתחילה שני הארכיטקטים הסתדרו ביניהם מצוין, אלא שלאחר חצי שנה הארכיטקט הצעיר הגיש הודעת התפטרות של שבועיים מראש. הארכיטקט הבכיר הגיש תביעה בגין הפרת חוזה  ואובדן רווחים בסך של 500,000$.

חרף הכעס ההדדי בין הצדדים הם הסכימו לפנות להליך של גישור בליווי יועציהם המשפטיים. בפתח ההליך טען הארכיטקט הבכיר שנטישת המשרד מנעה ממנו את האפשרות לכונן עסק ולפתוח משרד נוסף.

הארכיטקט הצעיר היה מאוד כעוס משום שנאלץ לשאת בהוצאה הגדולה הכרוכה בהגנתו מפני התביעה. לטענתו הוא חש שהוא חייב לעזוב את מקום העבודה לאחר שהבחין  בפעולות שלאמונתו היו בלתי אתיות.

בהדרכת המגשר, הארכיטקט הצעיר הכיר במרכיב של הבגידה בהתנהגותו ואף יכול היה להביע אמפתיה לתחושת הבגידה שאותה חש הארכיטקט הבכיר, ובהמשך הדברים אף התנצל בפני מעסיקו והודה שיכול היה לנהל את הליך הפרישה שלו באופן נכון יותר.

הארכיטקט הבכיר הגיב לכך בהתנצלות מצדו שלו וגילה לראשונה שבעת האחרונה, עזבו אותו מספר עובדים צעירים בתוך תקופה קצרה וזאת בנוסף למשבר משפחתי בשל מחלה וגירושין שהוא חווה.

בעקבות הסליחה ההדדית והתייעצות נוספת עם עורכי דינם,  הצדדים הגיעו במהרה להסדר ונפרדו בידידות. התוצאה הזו הושגה באמצעות הסליחה ההדדית, מתוך התייחסות לממד האנושי של הסכסוך. המגשר סייע לצדדים למצוא הבנה ואמפתיה, שסללה את הדרך להתנצלות ההדדית. תרומת עורכי הדין באותה סיטואציה, היתה בעידודם של לקוחותיהם להתחבר לצד האנושי שלהם ולהיפתח לפתרון שנובע מהבעת התנצלות כלפי הצד השני.

בהיות הגישור הליך חסוי, הוא מספק את הבמה הראויה לשיח אמיתי וגלוי, שיכול להביא צדדים לידי הבעת התנצלות וסליחה, בעוד שבהליך המשפטי עורכי הדין נוטים להניח שלקוחותיהם, אינם מחפשים פתרונות עמוקים או משמעותיים יותר מאשר פיצוי כספי. הזדמנויות לפתרון של סליחה מוחמצים, במיוחד כאשר עורכי דין מתייחסים לפגישת המהו"ת (מידע, היכרות ותיאום) כשלב פורמלי גרידא, עוטים על עצמם חזות תוקפנית או מתגוננת על-פי הצורך ומונעים מלקוחותיהם מלקיים קשר דיבור כלשהו עם הצד השני.

כפי שלמדנו מהמקרה שלעיל, סליחה הדדית עשויה להוות מנוף בעל עוצמה שעשוי להביא את הצדדים לידי יישוב סכסוכים משפטיים. עם זאת, ישנם מקרים שבהם סליחה במהלכה של התדיינות משפטית איננה רצויה ואיננה אפשרית.

כאלה הם המקרים כאשר:

• הצד הפוגע אינו מתחרט ואיננו חפץ להתנצל או לגלות חרטה אמתית.
• הצד הנפגע אינו חפץ בכל קשר ומגע עם מי שפגע בו.
• הפוגע או שאינו בר השגה או שאיננו בחיים
• עורך הדין של אחד הצדדים או משני הצדדים מונעים כל חילופי דברים בעלי משמעות בין לקוחותיהם.

אמנם החיסרון הבולט של הסליחה ההדדית נעוץ בעמדת הכח שהוא מעניק לצד הפוגע, שכן, אם הוא איננו מביע חרטה ומסרב להתנצל, או שאין דרך להשיג אותו, אז המהלך של הסליחה ההדדית איננו אפשרי עוד. מצבים אלה עשויים לגרום תסכול רב לצד הנפגע ולא אחת נשמע בעל דין שכזה אומר: "לו הוא רק היה אומר שהוא מצטער, הייתי מוותר על התביעה". אילו הן המגבלות של הסליחה ההדדית וכאן יבוא לידי ביטוי כוחה של הסליחה החד צדדית.

הסליחה החד-צדדית

 

במקרה זה הסליחה הינה יוזמה של צד אחד ונעשית למענו בלבד. השתתפותו של הצד הפוגע במהלך איננה נדרשת, והיא ניתנת ללא תנאים מקדימים ואיננה מלווה בדרישות כלשהן. הסליחה החד-צדדית מאפשרת למי שחוו פגיעה ונזק לשחרר את עצמם מכעס, אשמה, האשמה ותרעומת, כאשר הם עצמם חשים שהם מוכנים לכך. הם מגיעים להכרה שהם אינם חייבים עוד להיות קורבנות כתוצאה מהתנהגותו של אחר או בשל אירועי עבר. הם מעוניינים להשתחרר מהחולשה והרגישות שלהם כלפי הצד האחר, במיוחד כאשר אותו צד אחר עלול להיות עוין ומסוכן. עניין רב לנו בכלי עוצמתי זה שמאפשר למעניק הסליחה להשתחרר מכל אלה ללא תלות בהתנהגותו של מאן דהוא אחר.

לגישתו של [ Fred Luskin[3, המייסד והמנהל של מיזם הסליחה באוניברסיטת סטנפורד, הסליחה החד צדדית הינה כישרון ויכולת שניתן לסגל אותו וליהנות מיתרונותיה ארוכי הטווח. אחת הסיבות לסבל בעולם היא שהאדם מזהה את עצמו כקורבן. במסגרת המיזם הנ"ל נלמדת ההכרה הקוגניטיבית של תהליך הסליחה, שמאפשר למי שנפגע, בין פיזית ובין אחרת,  לשנות את הנרטיב שלו באופן שהוא לא יגדיר עוד את עצמו כאדם פגוע, חסר כח ויכולת.

תהליך הסליחה כרוך בשחרור מהעוול שנגרם, מהמירמור נוכח אי-הצדק ומתחושת האבל והאובדן, שגורמים לאדם את תחושת הקורבנות. הקורבן מתרגל להיות מחובר לסיפור/לנרטיב, מציג, כלפי כל מי שמוכן להאזין לו, את עוצם הפגיעה בו, ועד כמה נורא הוא ניזוק. המרכיב החסר בסיפור הוא השאיפה להסיק את מה שניתן מהאירוע ולהמשיך הלאה בחיים. הסליחה מלמדת אותנו לשנות את הסיפור שלנו כך שעיקרו יהיה בהתגברות על התרחשויות העבר.

עם זאת, אומר Luskin, אם עמדנו על יתרונותיה של הסליחה, הבה נבין מה לא יכול לבוא בגדרה:

. סליחה איננה מחילה או קבלה של גסות או אכזריות.

. סליחה איננה שכחה שדבר מה מאוד מכאיב אכן אירע.

. הסליחה איננה תרוץ או סיבה להתנהגות לא מקובלת

. הסליחה אין פרושה השלמה ופיוס עם הצד הפוגע.

IV. מילת סכום

המאמר הנ"ל אינו עוסק בסליחה, אבל אנחנו נזכיר שזו איננה הכלי היחיד שהינו מיוחד לארגז הכלים של המגשר בלבד. כך זו גם, למשל, התרומה. כמה פעמים, לקראת יישוב הסכסוך, שמענו כמגשרים את אחד המגושרים אומר: "לו אני לא אשלם פרוטה מעל הסכום שאותו הסכמתי לשלם, אבל אני מסכים לתרום את ההפרש בין סכום זה לסכום שנדרש ע"י הצד השני למוסד שיהיה מוסכם על שנינו".

כך הדבר לגבי הוויתור, כאשר מגושר אומר, "אני מוותר על דרישה זו או אחרת ובלבד שהצד השני יעשה מעשה כזה או אחר".

אין ספק, שהקשת הרחבה של הפתרונות העומדים לרשות המגשר רחבה מזו העומדת לרשותו של כל אחד אחר במערכת האלטרנטיבית לבתי המשפט, ומוגבלת אך ורק ע"י היצירתיות של המגשר.

המגשר הטוב ייתן מקום בהליך הגישור לצדדים ההומניים המעורבים בסכסוך, ויישוב הסכסוך יהווה גם תהליך מבריא, (therapeutic) ומאחה. הסליחה שעליה למדנו במאמר זה הינה כלי נוסף וחשוב, להשגת כל אלה, אבל הינה כלי אחד משורה ארוכה של כלים שעומדים לשירותו של המגשר.

---