ביטול הסדר גישור

 

ביטול הסדר גישור

 

א. מבוא קצר

במסגרת מדור זה – הגישור בראי הפסיקה –  אנו בוחנים פסקי דין שיצאו מלפני בתיהמ"ש השונים, ושבהם נידונו סוגיות שונות שעניינן הליך הגישור ונפסקו בהן הלכות בענייני גישור. אני מאמין שכל מגשר חייב להיות מודע להלכות אלה , שהרי בין אם הליך הגישור שנוהל על ידו הסתיים בהסדר גישור ובין אם לאו – בכל מקרה יגיע הסכסוך, שבו הוא גישר לביהמ"ש – בין אם לצורך מתן תוקף של פס"ד להסדר הגישור שהושג ובין אם לברור והכרעת הסכסוך ע"י ביהמ"ש.

 

וכמו שכבר נכתב במבוא למדור זה –  "הגישור במשפט" –  בסופו של יום, אנו, המגשרים, פועלים בסביבה משפטית והסדרי הגישור, המושגים תחת שרביט הניצוח שלנו, לא יכולים להיות מנותקים לחלוטין מהסטנדרטים והנורמות שמנחות את בתיהמ"ש.

 

הפעם בחרתי להביא בפני הקורא את פסה"ד שלהלן, שרבה חשיבותו, ועניינו סופיות הסדר הגישור שקיבל תוקף של פס"ד. בשל חשיבותו כאמור של פסה"ד – הדן בשאלה האם קיימת בידי צד כלשהו להסדר גישור, שקיבל תוקף של פס"ד, לפעול לביטולו של פס"ד שכזה ואם כן – כיצד? ראיתי לנכון להביא בהרחבה קטעים ממנו.

 

 

ב. תאור עובדות המקרה ומהות הבקשה

 

בית המשפט המחוזי בירושלים                                     בש"א (בקשות שונות אזרחי) 1448/06                     

לפני: כב' השופט משה דרורי  

בעניין

1. עיזבון המנוח דניאל חכיאשוילי ע"י יורשו אלי חכיאשוילי

2. חכיאשוילי תמרה (אם המנוח ותלויה)

ע"י ב"כ עו"ד יצחק מינא וע"ד אבי סגל                                                       המבקשים

 

נגד

 

הסתדרות מדיצינית הדסה

ע"י ב"כ עו"ד זאב וייל ועו"ד מ. מישל                                                         המשיבה.

 

 

במקרה זה נידונה בקשה לביטול פס"ד שניתן בהסכמה, שבו אישר כב' השופט משה דרורי – היושב בדין גם בבקשה זו – הסדר גישור, שהושג בעזרת המגשר כב' השופט בדימוס עזרא קמא.

 

במסגרת אותו הסדר הגישור, שקיבל כאמור תוקף של פס"ד, הוסכם בין הצדדים שהנתבעת (המשיבה דנן) תשלם לתובעים – המבקשים, מבלי להודות באחריותה, ולפנים משורת הדין סך של 275,000 ₪, כולל הוצאות ושכ"ט עו"ד ומע"מ, בתוך 30 יום.

 

מסכת העובדות של המקרה החלה בכך שהמנוח, דניאל חכיאשווילי ז"ל, בן 44, הגיע בכוחות עצמו לחדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם, בשל הקאות וחולשה מהם סבל במשך יומיים. בחדר המיון קיבל המנוח טיפול של עירוי נוזלים על רגע מחלת הסוכרת ממנה סבל. מצבו של המנוח התדרדר ולחץ הדם בגופו ירד לערכים של 55/95. הוראת רופא קרדיולוג לאשפז את המנוח הטיפול נמרץ לאיזון מטבולי לא נתבצעה וכ-4 שעות לאחר קבלתו בחדר המיון הוא נפטר.

 

על רקע עובדות אלה הגישו המבקשים/התובעים תביעת נזיקין לביהמ"ש המחוזי בירושלים תביעה נזיקין נגד הנתבעת/המשיבה בגין רשלנות רפואית.

 

התקיימו מספר ישיבות של קדם משפט ומשנקבע כבר מועד בתיק לשמיעת ההוכחות, הודיעו הצדדים לביהמ"ש כי הם פנו למגשר כב' השופט בדימוס עזרא קמא וביקשו לעכב ההליכים ולבטל את מועדי ההוכחות שנקבעו. חודשים מאוחר יותר דיווחו הצדדים לביהמ"ש כי הליך הגישור מתקדם  וביקשו לחזור ולבטל את המועדים שנקבעו ע"י ביהמ"ש לשמיעת ההוכחות בתיק.

 

 הליכי הגישור הניבו פרי.  הוגשה על ידי הצדדים בקשה החתומה על ידי עורכי הדין יצחק מינא, ב"כ התובעים, וזאב וויל, ב"כ הנתבעת, ובחתימת המגשר כב' השופט בדימוס עזרא קמא. בסעיף הראשון של הבקשה נאמר כי "הצדדים מתכבדים להודיע, כי על בסיס הדיונים שהתקיימו בפני כב' המגשר ועל בסיס הצעת כב' המגשר, הסכימו הצדדים על פשרה שבכותרת אשר תביא לסיום כל המחלוקות בתיק שבכותרת".

כפי שנאמר בפתח החלטה זו, ההסכמה היתה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 275,000 ₪, מבלי להודות באחריותה, ולפנים משורת הדין.

 

בהמשך הבקשה נאמר כי כב' המגשר מתבקש על ידי עורכי הדין לאשר את הסכם הפשרה ולהעבירו לבית המשפט למתן תוקף של פסק דין, וכי כב' המגשר מתבקש להמליץ לבית המשפט הנכבד לאשר את הסכם הפשרה ולהורות על החזר האגרה במלואה. המגשר אכן נענה לבקשה זו, וחתם בשולי הבקשה.

בעקבות זאת, פסק דין, לפיו הסכם הפשרה הנ"ל מקבל תוקף של פסק דין.

 

כמעט  ארבעה חודשים לאחר פסק הדין, ולאחר שבפועל קיבלו התובעים את הסכומים שהנתבעת התחייבה לשלם להם על פי פסק הדין, הוגשה הבקשה דנן לביהמ"ש לבטל את פסק דינו הנותן תוקף להסדר הגישור שהושג בין הצדדים.

העילה בבסיס הבקשה היתה כי טעות. הטעות היתה בכך שהמבקשים, בעת שהסכימו להסדר הגישור, שהבנתם היתה שבמסגרת הסדר הגישור תקבע אחריותם של הרופאים בפטירתו של המנוח וכן הפיצוי יעמוד על סכום גבוה יותר.

 

ג. הדיון בבקשה

 

 "פסק הדין במקרה שלפנינו, ניתן לאחר הליך גישור. במסגרת הליך הגישור, הגיעו הצדדים להסכמות. נעיין תחילה בהליך הגישור, וזאת, בין היתר, לצורך ניתוח טענותיהם של המבקשים בבקשה זו. לאחר מכן, נדון בטענות המשפטיות של ב"כ הצדדים".

 

"גישור

 

 סעיף 79ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, מגדיר את הגישור באופן הבא: "הליך שבו נועד מגשר עם בעלי הדין, כדי להביאם לידי הסכמה ליישוב הסכסוך, מבלי שיש בידו סמכות להכריע בו".

הליך הגישור נערך על ידי "מגשר". תפקידו של המגשר, מוגדר באותו סעיף כך: "מי שתפקידו לסייע בידי בעלי הדין להגיע להסכמה על יישוב סכסוך שביניהם בהליך גישור בדרך של ניהול משא ומתן חופשי".

 

 הדרך להגיע לגישור יכול שתהא ביוזמת הצדדים או ביוזמת בית המשפט, אשר, על פי סעיף 79ג(ב), "רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר תובענה לגישור".

בין אם הגישור התחיל ביוזמת בית המשפט ובין בדרך אחרת, מוסמך בית המשפט לעכב את ההליכים שבפניו, לתקופה שיקבע. כמו כן רשאי בית המשפט להאריך את התקופה, בהסכמת בעלי הדין (סעיף 79ג(ה)  לחוק הנ"ל).

 

למגשר הוקנו סמכויות וכוחות, מעבר למקובל בהליך המשפטי. שופט חייב לדון ולשמוע את שני הצדדים. משה רבינו, בנאום הסיום של תפקידו, לפני מותו, אומר לבני ישראל, את הדברים הבאים: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ"(ספר דברים, פרק א, פסוק טז). רבי חנינה, דורש מפסוק זה את הכלל המשפטי הבא: "אזהרה לבית הדין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חבירו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו" ( תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז, עמ' ב)…..

 

 ברם,  מגשר פטור מחובה זו, וזאת כדי להגיע לסיום הגישור באופן מוצלח. הדבר קבוע בהוראות החוק. וכך נאמר בסעיף 79ג (ג) לחוק בתי המשפט: "בהליך הגישור רשאי מגשר להיוועד עם בעלי הדין, יחד או לחוד, ועם כל מי שקשור לסכסוך; ורשאי הוא להיפגש עם בעל דין, בהסכמתו, בלי עורך דינו".

 

"ההפרדה בין הליך הגישור לבין ההליך השיפוטי, באה לידי ביטוי בהוראת סעיף 79ג(ד) לאותו חוק, הקובעת כי "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראייה בהליך משפטי אזרחי". ראה לעניין סעיף זה את הדיון הנרחב בהחלטתו של בית המשפט העליון (כב' השופטת איילה פרוקצ'יה) ברע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלה שירי, והאסמכתאות המובאות שם (בפיסקאות 14 ו-16), מן הספרות המשפטית ומן הפסיקה.

הוראה זו, המגבילה את בית המשפט בשמיעת ראיות, מעידה עד כמה היה חשוב למחוקק לאפשר הליכי גישור פתוחים וענייניים, מבלי שצד יחשוש מכך שמה שאמר בפני המגשר ייחשף בהליך השיפוטי, אם הגישור לא יעלה יפה. מדיניות המחוקק היא, איפוא, עידוד הגישור וחיסיון האמור בו, אף בפני בית המשפט, מתוך תקווה כי בדרך זו ייקל על הצדדים להגיע לעמק השווה בפני המגשר.

 

 שילוב שתי ההוראות בהם דנו זה עתה, סמכות המגשר לשוחח עם כל צד בנפרד ואי גילוי דברים אלה לבית המשפט, הם חלק מכוחותיו של המגשר להבין את הצדדים באופן עמוק ובלתי אמצעי, וכך ייקל עליו להביא אותם להסכמה.

 

 גישור מוצלח מסתיים ב"הסדר גישור", אשר מוגדר בסעיף 79ג (א) לאותו חוק, באופן הבא: "הסכם בין בעלי הדין על יישוב סכסוך שביניהם שהושג בסיומו של הליך גישור". כאשר מגיעים בעלי הדין להסדר גישור, כי אז תחול הוראת סעיף 79ג(ז) לחוק האמור, הקובעת כי במקרה כזה "יודיע על כך המגשר לבית המשפט, ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של פסק דין".

 

ד. יישומו של הדיון בבקשה נשוא מאמר זה

 

"ואכן, כך היה בפרשתנו.

כפי שתואר לעיל, תחילה התנהל התיק בפניי, כולל תיקון כתב התביעה וכתב ההגנה, טיפול בנושאי השאלונים והתצהירים שיינתנו במסגרת עדות ראשית. בשלב זה של קדמי המשפט, העדיפו הצדדים לפנות למגשר, ולשם כך ביקשו לדחות דיונים ומועדי הוכחות. על אף שלוח הזמנים של בית המשפט לחוץ, נעניתי לבקשות אלה – כאמור בסעיף 79ג(ה) לחוק –  שכן הליך הגישור צופן בחובו סיכוי לכך שהסכסוך יסתיים  בדרך של הבנה והסכמה. העדפת גישור על פני הליך משפטי, יש בה משום רצון להיענות לצרכיהם של בעלי הדין, וכך מן הראוי שערכאה שיפוטית תעשה.

 

יש לציין כי אין מדובר בגישור חובבני או בהליך קצר. המגשר, במקרה שלפנינו, הינו שופט מנוסה, שכיהן שנים רבות כשופט בבית המשפט השלום ולאחר מכן בבית המשפט המחוזי, ופרש בדרגת סגן נשיא. במסגרת עבודתו השיפוטית, עסק הוא, בין היתר, בתיקי נזיקין לא מעטים. לאחר פרישתו מן השיפוט, הקדיש הוא את זמנו לגישור בהליכים רבים בתחומי משפט מגוונים, כולל: רשלנות רפואית. כאשר בוחרים צדדים מגשר כזה, ערים הם לכך כי המגשר יעשה שימוש בניסיונו העשיר ובחוש מומחיותו כמשפטן, ובאישיותו, כדי להגיע עם הצדדים (כולל פגישות נפרדות עם כל צד לבדו) להצעות מתאימות, אשר יתקבלו על דעת הצדדים…..

 

למותר לציין, כי הפניה למגשר לא היתה פרי כפיה או לחץ, אלא נעשתה מרצונם החופשי של הצדדים. כאשר חשו הם כי יש התקדמות בגישור, ביקשו לבטל תאריכי הוכחות. משמעות הדבר היא כי לפחות באותן נקודות זמן, העדיפו הצדדים, ולעניין זה במיוחד התובעים (המבקשים), את הסיכוי לסיים את התיק בהסכמה ובגישור, על פני ניהול משפט, שתוצאותיו לא ידועות.

 

 כאשר הליך הגישור הסתיים, העניין הובא בפני ונתתי להסכם, אשר גובש בגישור,  תוקף של פסק דין. בכך הוגשמו הוראות סעיף 79ג(ז) לחוק בתי המשפט הנ"ל, הקובעות כי אם "הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט ובית המשפט יהיה רשאי ליתן להסדר תוקף של  פסק דין".

 

 בעקבות פסק הדין, נחתמו כתבי קבלה, שחרור ופיטורין, אשר לאחריהן שולם הסכום שנפסק לתובעים. רק כשלושה חודשים לאחר מכן הוגשה הבקשה שבפניי – בש"א 1448/06 – לביטול פסק הדין האמור"

 

ה. סילוק טענת הטעות

 

"טעות (?)

 

         ייתכן כי צד למשפט, ובמיוחד כאשר הטענה היא שהצד שכנגד היה רשלן, יעדיף דיון משפטי עד תומו, כדי שבית המשפט יפסוק ויצהיר על הרשלנות של הנתבע. ברם, במקרה שלפנינו, במשך תקופה ארוכה ביקשו הצדדים עצמם להמשיך בנתיב של גישור. לכן, אין זה מתקבל על הדעת כי לאחר השקעת זמן ומאמצים כה מרובים, נחזור לנקודת המוצא והדיון התנהל מראשיתו, כפי שביקש האח של המנוח בתצהירו (ראה הציטוט בפיסקה 3 לעיל).

 

מכאן, כי מבחינת ההליך בפני המגשר, ובשלב האחרון של מתן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט, לא ניתן לומר כי היתה טעות או עילה משפטית אחרת, המצדיקה את ביטול פסק הדין.

 

         הנימוק כי צד מסוים איננו שבע רצון מהפשרה, אין בו די כדי לבטל פסק דין שניתן בהסכמה, לאחר הליך הגישור האמור".

 

ו. הסדר גישור שקיבל תוקף של פס"ד הינו למעשה פס"ד שניתן בהסכמה

האם/ ואילו אפשרויות קיימות בידי הצדדים – לבטלו?

 

"הדרך הדיונית לבקש ביטול פסק דין בהסכמה

המבקשים בחרו הליך "מקוצר" של הגשת בש"א במסגרת התיק הקיים, במקום להגיש כתב תביעה כדת וכדין. בפסיקה ובספרות המשפטית נאמר, לא אחת, כי כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה, וצד רוצה לבטלו, עליו ללכת בדרכים הבאות (לעניין זה אצטט להלן את דבריו של נשיא בית משפט המחוזי, השופט אורי גורן, בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תל אביב, התשס"ה- 2005), עמ' 312, המשקפים את המצב המשפטי-דיוני):

 

"פסק דין שניתן בהסכמה נתון לתקיפה בשתי דרכים. אם התקיפה מתייחסת לפגמים בהסכם עצמו, הרי שעל הצד העותר לביטול פסק הדין לנקוט את הדרך, שבה עותרים לביטול חוזה על פי דיני החוזים. אם התקיפה מתייחסת להליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי דין, יש לנקוט דרך של ערעור. המבקש לבטל פסק דין, המושתת על הסכם, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם – פגם העשוי להביא לביטולו של הסכם על פי משפט החוזים, כגון תרמית, טעות, הטעיה, כפייה וכיוצא באלה.

פסק דין בהסכמה הוא הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים. המסגרת הנורמטיבית לבירורה של טענת פגם בכריתת ההסכם העומד בבסיסו של פסק הדין נמצאת בדיני החוזים, העוסקים בביטול חוזים בשל פגמים שונים בכריתתם. על כן, חלותם של דיני החוזים נובעת מן האופי החוזי המובהר של פסקי דין בהסכמה. בהתאם לכך, נקבע בפסיקה כי הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין ניתנים לביטול אם נפל פגם בכריתתם.

 

בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה מחמת פגם בכריתתו או בשל הפרתו על ידי בעל הדין האחר, חייב להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, ואין הוא יכול להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד. כל עוד לא בוטל פסק הדין, הוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר. תקיפת החלק ההסכמי נעשית בדרך של הגשת תובענה נפרדת, על דרך של תביעה מקורית שתוגש לערכאה השיפוטית שנתנה את פסק הדין הראשון".

 

לטעמי, ההבדל בין הגשת בש"א בתיק הקיים (הדרך הדיונית שבחרו המבקשים) לבין הגשת תביעה נפרדת (כטענת המשיבה, המסתמכת בתגובתה על פסקי דין רבים, שרק כדי לא הטריח את הקורא, לא הבאתי אותם), הוא הבדל חשוב. זכאית המשיבה, כאשר מתבקש בית המשפט לבטל הסכם שקיבל תוקף של פסק דין, שהיא צד לו, לכל הכלים הדיוניים, בהליך אזרחי תקין, כגון: גילוי מסמכים, שאלונים וכדומה. אין לגרוע זכות זו מן המשיבה".

 

ז. תקיפת הסדר הגישור בענייננו עפ"י הדין המהותי – דיני החוזים

 

"בקשת הביטול- דין מהותי

 

 יתרה מזאת, אם בוחרים המבקשים בדרך של בקשה לביטול פסק הדין המוסכם, עליהם לעמוד גם בדרישות של הדין המהותי, הוא דין החוזים, אשר קובע מתי ניתן לבטל חוזה. הנימוק של אחיו של המנוח, בתצהירו, "אינני שבע רצון מהפשרה", לאו שמיה נימוק. כל אדם קשור ומחוייב לחוזים ולהסכמים שהוא צד להם, ולא יוכל לטעון טענות בעלמא, כאילו כיום הוא איננו מרוצה מההסכם עליו חתם.

 

העילה לביטול חוזה עקב טעות, מקורה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"). על פי סעיף זה טעות בכדאיות העיסקה, אינה נחשבת כטעות (ראה סעיף 14(ד) לאותו חוק ). המירב שניתן לומר על טענת האח היא כי אין הוא מרוצה מהסכום שהוסכם. במקרה זה, המדובר הוא בכדאיות של הפשרה, שהיא העיסקה. לעניין זה ראוי לציין כי בהלכה היהודית, פשרה במסגרת הליך משפטי דינה כדין מכר. בסוגייה זו דנו שני שופטים של בית המשפט העליון, אשר לימים הפכו, כל אחד בזמנו, ממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון. כוונתי לדבריהם של השופט חיים כהן והשופט משה זילברג בע"א 457/61 גרין נ' גרין, פ"ד טז, 318, והרוצה  לעיין במפורט, ימצא את הדברים שם. אסתפק בציטוט אחד בלבד, והוא דבריו של הבית יוסף, על טור חושן משפט, סימן רה, סעיף יב, שזה לשונם (והדברים כמעט מתאימים לפרשתינו):

            "ופשרה דמיא למכר, לפי שהתובע ירא שמא יפסיד כל תביעתו בדין, ולכן הוא מתפייס ליטול קצת בפשרה; וכן הנתבע ירא שמא  יחייבנו לשלם כל מה שתובע ממנו, ולכן מתחייב לשלם מקצתו בפשרה – והיינו מכר ממש שהוא, מוכר לחברו כל זכות שיש לו בתביעה זו, בסך שמתפשרים ביניהם…".

 

כדי להפיס את דעתו של המבקש, אומר כי על פי החומר הראשוני שהובא בפניי, לא ברור כלל אם היתה נקבעת אחריות.

גם לעניין גובה הנזק, המצב נראה לא ברור, בלשון המעטה. עורך הדין מינא, ב"כ התובעים,  היה ער לכך שיוכל להביא ראיות על הכנסה של המנוח שהיא פחות מהשכר הממוצע במשק. לאחר עיון ברקע הרפואי של המנוח, כמפורט בחוות דעתו של פרופ' פרל, שנכתבה לצורך עניין האחריות, לא ברור כלל האם באמת המנוח עבד והשתכר סכומים המצדיקים פסיקת פיצוי בגין תמיכה באימו או בגין "השנים האבודות".

על כל פנים, דבר זה רלוונטי רק אם יעברו התובעים את משוכת האחריות והחבות, דבר שאינו פשוט כשלעצמו. מכאן, שכלל לא בטוח, מנקודת המבט של "כדאיות העיסקה", כי הדרך הנכונה היא להגיש תביעה לביטול ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

 

 אשר לנימוק השני בבקשת הביטול, שהוא רצון המבקשים כי "תיקבע אחריותם של הרופאים בפטירת המנוח" (ראה הציטוט המלא בפיסקה ג לעיל), עמדתי היא כי אין למבקשים עילה כלשהי בשל נימוק זה. עצם הסכמתם להליך הגישור, משמעה, הבנה והסכמה כי ייפסק סכום כספי בלבד לזכותם, ולא יינתן כל פסק דין שיקבע אחריות של הרופאים.

            מכאן, שאין מקום לקבל טענה זו".

 

ח. דחיית הבקשה בשל היבטים פרוצדורליים

 

"מועד הביטול

 

 גם אם היה מעט מן הצדק בטענות המבקש, לא מצאתי כל הסבר, לא בתצהיר הקצר ולא בדיונים בעל פה בפניי, לעניין מועד הודעת הביטול.

 

סעיף 20 לחוק החוזים קובע במפורש כי יש לבטל הסכם, "תוך זמן סביר לאחר שנודע על עילת הביטול". אין התייחסות בתצהיר המבקש לשאלה מתי נודע לו על עילת הביטול. למצער, ברור שהדבר היה סמוך למועד שבו קיבלו התובעים את הצ'ק מהנתבעת. מאז, ועד הגשת הבקשה לביטול, חלפו כחודשיים וחצי, וזה פרק זמן הרבה מעבר לסביר, בנסיבות של בקשה לביטול פסק דין מוסכם.

 

            אומנם לא היתה הודעת ביטול, אך לצורך הענין, אראה בהגשת הבקשה את יום הודעת ביטול.

            מכאן נובעת המסקנה, כי גם אם היתה עילת ביטול (וכאמור לעיל, לטעמי, אין עילה כזו), האיחור הרב בהודעת הביטול, די בו כדי לדחות את הבקשה.

 

השבת הכספים

 

            על כל פנים, אם אכן מבוקשם של התובעים – המבקשים – הוא לבטל את הסכם הפשרה, עולה מאליה תמיהתו המוצדקת של עו"ד וויל בסיום סיכומיו: הרוצה לבטל חוזה, חייב להשיב לצד שכנגד את הסכומים שקיבל על פי אותו חוזה שאותו הוא רוצה לבטל (ראה: סעיף 21 לחוק החוזים). לא נטענה כל טענה מצד המבקשים כי הם השיבו בפועל את סך 275,000 ₪ שקיבלו, או לפחות הציעו לנתבעת כי יחזירו לה סכומים אלה.

 

            כל עוד לא ברור שאכן בכוונת המבקשים להשיב את הסכומים שקיבלו מהנתבעת (בהנחה שאלה לא הוצאו ו"בוזבזו"), לא מתקיים התנאי – שמבחינתי ניתן לסווגו כתנאי מקדים – להגשת תביעה לביטול ההסכם, שניתן לו תוקף של פסק דין. לכן, גם מטעם זה אין להיזקק לבקשה".

 

 

ט. דחיית הבקשה מטעמים של סופיות מעשה בי-דין

 

"מדיניות שיפוטית

            מעבר לכל הנימוקים דלעיל, ניצב נימוק נוסף, והוא: טובת הציבור. בתי המשפט עוסקים בתיקים החדשים, ולא דנים שוב ושוב בתיקים הקודמים,  הישנים. תיק שהסתיים, מפנה, מטבע ברייתו, מקום לתיק החדש. משזכו המבקשים והוקדש לעניינם זמן שיפוטי על ידי בית המשפט , אין זה מן הראוי כי בית המשפט ידון בעניינם מחדש, כפי שמבקש האח בתצהירו, "להחזיר את התיק למסלול הרגיל". רציונל זה עומד מאחורי דיני ההתיישנות, וכוחו יפה גם למקרה שלפנינו.

 

            לפני שאסכם את הנימוקים המשפטיים, אשר הובאו לעיל, ואשר בכוחם לדחות את הבקשה, אזכיר את דברי האח, היורש של המנוח, אשר הצהיר בפני בית המשפט כי אם בית המשפט הגיע למסקנה שההסכם מחייב, בכך מסתיים העניין. מאחר והגעתי למסקנה כי ההסכם מחייב, אכן יש לסיים את העניין ולדחות את הבקשה. מבחינה זו, היענות לדבריו האחרונים של האח, המבקש, גם בה יש משום המדיניות המשפטית הרצויה של סיום ההליך, על פי הסכמת הצדדים".

 

 

           (לעניין איזכור האח לעיל:- בדיון שהתקיים בפני כב' השופט דרורי, אמר מר אלי חכאשווילי, כי ההסכם נעשה ללא ידיעתו, אבל באותה נשימה הוסיף כי "אם בית משפט יגיד שההסכם שנחתם לפני המגשר השופט בדימוס עזרא קמא, הוא הסכם מחייב, אז אני מסכים שזה הסכם מחייב ובכך מסתיים העניין" (עמ' 3, שורות 16-14 לפרוטוקול של בש"א זו, מיום 11.7.06).

            בהמשך הדיון, נאמר מפיו של עו"ד מינא כי הצעת המגשר נשלחה אל המשפחה במכתב רשום, ומשיחות שקיים עם הבת מריה ועם האח, שניהם אמרו לו כי מה שהוא החליט יהיה בסדר. עו"ד סגל, שטען אף הוא בשם המבקש, אמר לבסוף כי הוא משאיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, לאור הצהרת האח, שהוא יסכים לכל הכרעה שבית משפט ייתן, ולכן ביקש שמרשו לא יחויב בהוצאות, אם הבקשה תידחה (עמ' 4 לפרוטוקול הנ"ל) – ).

 

י. סוף דבר

 

נראה לי שלא אוכל לסכם את פסה"ד לעיל טוב יותר מאשר עשה זאת כב' השופט דרורי עצמו:

 

"סיכום

 

            דחיית הבקשה לביטול פסק הדין המוסכם, נובעת, איפוא, מן הנימוקים הבאים, שכל אחד בזכות עצמו בכוחו להגיע לתוצאה האמורה, ולא כל שכן בהצטברותם: ההסכם הינו פרי הליך גישור הסכמי; במתן תוקף של פסק דין להסכם לא נפל כל פגם שיפוטי; אם מדובר בפגם בדיני החוזים, היה על המבקשים להגיש תביעה נפרדת ולא בש"א; לא הוכח כל פגם בהסכם, מבחינת דיני החוזים; הודעת הביטול , שהיא הבקשה שבפניי, הוגשה באיחור רב ושלא תוך זמן סביר, כנדרש בחוק החוזים; המבקשים לא השיבו לנתבעת, ואף לא הציעו להשיב לה את הסכומים שקיבלו; מדיניות משפטית ראויה מחייבת לפנות את הזמן השיפוטי לתיקים חדשים ולא לדיון בנושא שכבר נדון והסתיים; המבקש עצמו הסכים לכך שאם ההסכם תקף, אין מקום לבקשה.

 

התוצאה

 

           לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

 

            משמעות הדבר היא כי פסק הדין שניתן על ידי (שנתן תוקף של פס"ד להסדר הגישור שגיבש את הסכם הפשרה דלעיל) – תקף.

 

            בנוהג שבעולם, כי מי שהגיש בקשה ובקשתו לא נתקבלה, יחויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין לצד שכנגד. ברם, במקרה שלפנינו, הצהירה עו"ד מישל, ב"כ הנתבעת (המשיבה בבקשה) כי היא מוותרת על הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. אני משבח אותה על הצהרה זו.

            לאור זאת, אני מחליט כי כל צד יישא בהוצאותיו, בבקשה זו".

 

 

לא ניתן להגזים בחשיבותו של פס"ד זה. כל מגשר, לדעתי חייב להשכיל ולדעת באיזה תנאים משפטיים ניתן לתקוף הסדר גישור שקיבל תוקף של פס"ד ואיזה שיקולים ינחו את ביהמ"ש בבואו לדון בבקשה שכזו.

 

 

כתיבת תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.