15.01.2021

פסיקת שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט בעקבות הסדר גישור

המדובר הוא בפס"ד בתיק, ת"א 4711-12-15 סוהו נדל"ן בע"מ ואח' נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות ואח', – שבו  הצדדים פנו לקבלת חוות דעת המומחה,  ולאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה, הם פנו לקיים ביניהם הליך גישור. הליכים אלה הניבו פרי והושג הסדר גישור, שהוגש למתן תוקף של פסק דין. על פי הסדר הגישור התחייבה עיריית תל-אביב לשלם לתובעת סכום של 1,675,140 ₪, כולל מע"מ (להלן – "סכום הפשרה"). נציין עוד, שהתביעה במקורה הוגשה על סך 8,457,259 ₪.

הצדדים לא הסכימו על שני נושאים, אותם ביקשו להביא להכרעת בית המשפט:

"גובה הריבית והפרשי ההצמדה וכן בנוגע לגובה הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שיש להוסיף לסכום הפשרה". הצדדים ביקשו שההכרעה בהם תהווה חלק מפסק הדין.

כבוד השופט יונה אטדגי בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו פסק, כי –

"אמנם בעל דין אשר זכה בתביעתו זכאי לקבל  את ההוצאות שהוציא לשם ניהול המשפט, שמא יצא שכרו בהפסדו, אך פסיקת ההוצאות מסורה, כאמור, לשיקול דעתה של הערכאה אשר דנה בעניין. בין השיקולים השונים, רשאי בית המשפט לשקול את דרך ניהול ההליך, לרבות מידת ההכבדה שלא לצורך על בעל הדין שכנגד ועל בית המשפט ובבזבוז הזמן השיפוטי. . . " (ע"א 3699/13 ר.א. חברת פיתוח גני יבנה בע"מ  נ' מועצה מקומית גן יבנה [פורסם בנבו] (2.2.2015, פסקה 20).

בין הגורמים הנשקלים בעת פסיקת ההוצאות, "יש למנות את אופייה של התובענה, מידת  מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו" (ע"א 9535/04, פ"ד ס(1) 391, 395).

בעניין שנדון ב-ע"א 2381/06 א. אס. אי. ייעוץ והכוונה בע"מ נ' מכללת פתח תקוה בע"מ [פורסם בנבו] (12.7.2010), דחה בית המשפט את הערעור שהוגש על הסכום הנמוך (לדעת המערערת) שנפסק כהוצאות ושכ"ט עו"ד, בין היתר מהטעם כי "קיים פער משמעותי בין סכום התביעה המקורי (1,915,866 ₪) לבין הסכום שנפסק (941,200 ₪, הכל לפני מע"מ). . . " (פסקה 47).

בתקנה 512 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 נקבע: "בתיתו צו להוצאות  ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון".

יצוין, כי בהתאם לתקנה 511 (א), המונח "הוצאות" כולל הן שכר טרחת עורך דין והן הוצאות משפט.

"בענייננו אין לומר שהתובעת ניהלה את הדיון בדרך לא ראויה.

אדרבא, שני הצדדים השכילו היטב לשים קץ למחלוקת (העיקרית) ביניהן, הן בהסכמתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט והן בהסכמתם לניהול גישור ובהסכמתם להסדר הגישור.

למרות זאת, אני מוצא הצדקה להעמיד את שיעור שכר הטרחה  על שיעור נמוך ממה שדורשת התובעת, בעיקר משום הפער הגדול בין סכום התביעה אותו תבעה, כאמור, 8,457,259 ₪ לפני מע"מ, לבין סכום הפשרה, שנקבע לאחר חוות דעתו של המומחה ובמסגרת הסדר הגישור, 1,431,744 ₪, פער גדול משמעותית מזה שנדון בעניין אי. אס. אי. הנ"ל.

אין דומה ההערכות הנדרשת מבעל דין לשם ניהול תביעה בסך של למעלה מ-8 מיליון ₪ לזו הנדרשת ממנו לשם ניהול תביעה  בסך של פחות מ-1.5 מיליון ₪ (שיכלה להיות מוגשת בערכאה נמוכה יותר).

נמצא כי הגשת תביעה בסכום  הגבוה משמעותית מזה שנפסק בסוף גרם להכבדה מיותרת  גם לנתבעות.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני מעמיד את שכר טרחת עורך דין שעל הנתבעות לשלם לתובעת בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מסכום הפשרה.

באשר להוצאות שהוצאו עבור שכ"ט המגשר ושכ"ט המומחה, לא מצאתי לנכון לקבל את דרישת התובעת. התוצאה, הן בהסדר הגישור והן בחוות דעת המומחה, לא תמכה בעמדת ובגרסת התובעת יותר משתמכה בגרסת ובעמדת הנתבעות.

כשם שהתקבלו מקצת מעמדות התובעת כך נדחו גם  אחרות מהן.

כך גם ביחס לעמדות הנתבעות.

לפיכך אני סבור שאין לפסוק את ההוצאות הללו שהתבקשו.

לסיכום

חשוב לענייננו, גם כמגשרים, להעיר את עיני המגושרים, כי יש להעמיד את תביעתם על אדנים ריאליים ככל הניתן, ללא ההגזמות שלעיתים רווחות בין עורכי הדין, שכן, שיעור שכר הטרחה עלול להיפגע ולעמוד על שיעור נמוך ממה שנהוג בהתאם לכתב התביעה. הגשת תביעה בסכום הגבוה משמעותית מזה שנפסק בסופו של דבר, בהתאם להסדר הגישור, שקיבל תוקף של פס"ד, גורם להכבדה מיותרת הן על ביהמ"ש והן על הנתבעים, כפי שגם עולה בברור, במקרה זה מחוות דעת המומחה. ולפיכך, לא יהיה מקום לפסוק לתובע, שכר טרחה כמקובל והוא הדין ביחס להוצאות שהוצאו עבור המשפט, עבור שכ"ט המגשר ושכ"ט המומחה.