25.2.2021
בית משפט מעניק שיניים חדות לאכיפה של חובת שמירת הסודיות המוטלת על המגשרים
כב' השופטת כוכבה לוי בפסק הדין ת"א 55994-04-19 מרום נ' רוזנטל (3.2.2021) דנה ב"חובת סודיות", שחלה על מגשרים במילוי תפקידם, במקרה, שבו הופרה חובה זו ע"י מי שגישר בין בני זוג ניצים – צדדים לסכסוך משפחתי. הדיון מתמקד גם ובעיקר במשמעות חובת הסודיות והצורך בהקפדה על שמירתה של חובה זו, וכן בהשלכות הנובעות מהפרת חובת סודיות על ידי מגשר ופסיקת פיצויים בעקבות הפרה של חובת הסודיות החלה על הליך הגישור.
העובדות שברקע פסה"ד
לפני כעשר שנים התגלע סכסוך בין התובע לבין בת זוגו דאז. משנתגלע הסכסוך בין התובע לבין מי שהיתה אז בת זוגו, פנו בני הזוג המסוכסכים אל הנתבע בבקשה שיגשר ביניהם. הנתבע ניאות לפנייה זו ואף גבה מקדמה בסך של 4000 ₪ – מקדמה ע"ח שכ"ט גישור. עוד חשוב לציין, שבין בת זוגו/גרושתו לימים של התובע לבין הנתבע, מתקיימת היכרות רבת שנים. בצעירותה – והרבה שנים קודם לסכסוך – גדלה והתגוררה בשכנות לבית עסקו של הנתבע והכירה אותו.
התביעה דנן היא תביעה לפיצוי והשבה, שהגיש התובע כנגד הנתבע, לפיצוי בסכום כולל של 140,000 ₪, בשל הפרת הסכם גישור, שנכרת בעל פה בין הנתבע לתובע וזוגתו דאז, לפני כעשור שנים. ההסכם היה הסכם בעל פה, בין בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, ובין בהתאם להסכם המצוי, שבין בעלי דין ומגשר, הקבוע בתוספת לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג-1993, שתקנה 3ו' לתקנות אלה קובעת כי – "יראו את ההסכם בנוסח שבתוספת (להלן – ההסכם המצוי), כהסכם בין בעלי הדין ובינם לבין המגשר, זולת אם הסכימו ביניהם, בכתב, אחרת". אין חולק כי לא נחתם הסכם כניסה להליך גישור בין הצדדים.
לדברי התובע עצמו, הליך הגישור, שניהל הנתבע, לא הסתיים בהסכם גישור בין בני הזוג. הליך הגישור נקטע, היות ובני הזוג חזרו האחד לחיקן של האחר, נישאו וניהלו חיי נישואין למשך תקופה נוספת של מספר שנים, אלא שבסופו של יום הם התגרשו לפני כשלוש שנים.
לאחר הגירושין, הגישה האישה כנגד התובע תביעת נזיקין, ולצורך תמיכה בתביעת האישה, הגיש הנתבע דנן תצהיר עדות ראשית –אשר צורף כנספח לכתב התביעה בתיק שבו אנו עוסקים עתה. במסגרת תצהירו צרף הנתבע דנן גם פלטי מסרונים, שכללו הודעות של התובע אל הנתבע, אותם שלח התובע דכאן אל הנתבע, במסגרת הליך הגישור נשוא פסק דין זה!
טענות התובע
התובע טוען בתביעה שלפנינו, שבמסגרת התצהיר שמסר הנתבע והמסרונים שצירף אליו, חשף הנתבע – "המגשר"- את פרטי המשא ומתן בין הצדדים בהליך הגישור , לרבות את התנהלות התובע , ושיחות פרטיות חסויות שהיו בין התובע למגשר – הנתבע. חשיפה, שהיה בה לגבי דידו של התובע, להציג את התנהלות והתנהגות התובע באופן "בעייתי" – בלשון המעטה והכל תוך חשיפת התובע בחולשותיו.
אמנם, התצהיר הפוגעני בחתימת הנתבע, ניפסל כראיה על ידי ביהמ"ש לענייני משפחה , אך עדיין הפר בכך הנתבע את חובת הסודיות, כמו גם את חובת החיסיון החלה על הליכי הגישור, שניהל הנתבע בעבור התובע וזוגתו דאז. חובת סודיות המחייבת אותו כמגשר, לצד הפרת חובת הנאמנות שלו כלפי המתגשרים בפניו, שאותה הוא הפר בעת שמסר תצהיר וחומרים אחרים לבית משפט לענייני משפחה, שם היו בני הזוג המתגשרים מעורבים בתביעת הנזיקין, שהגישה האישה כנגד התובע.
בין יתר מרכיבי הפיצוי, שהתובע דורש עתה, לבד מסכום המקדמה בסך 4,000 ₪ ששילמו עבור שכ"ט המגשר, גם סך 10,000 ₪, שנפסקו לטובת הנתבע/המגשר בתביעה שהגיש בתיק אחר נגד התובע, כתשלום עבור שכר טרחתו. לכך מוסיף התובע לתביעתו סכומים עבור הוצאות משפט ששילם ונזק לא ממוני אחר ובסה"כ עומדת תביעתו ע"ס 140,000 ₪.
טענות הנתבע
עיקר הגנת הנתבע, כי בסכסוך בין בני הזוג לפני כעשור שנים, הוא לא שימש כ"מגשר", וכי הוא לא ניהל הליך גישור עבור התובע וזוגתו לעת ההיא, ומשכך לא חלות עליו חובות מגשר, לא כל שכן שלא חלה עליו חובת סודיות בהתייחס לתכתובות שהיו בינו לבין התובע דנן בקשר עם יחסיו עם בת זוגו דאז וכי הסכם גישור לא נחתם.
לטענת הנתבע בסיכומיו, כל מטרתו בהתנהלותו הייתה "לעזור ללקוחה לשמור על חייה מפני בעלה" ובמציאות של צווי הרחקה ואלימות ניסה לשכך את להבות הסכסוך.
הנתבע טוען, כי הוא הצהיר והבהיר, שהוא מיודד עם האישה ואינו יכול להיות מגשר נטרלי הוגן בהיותו מקורב משמעית לאישה. התובע הוא זה שהתחנן בפני הנתבע שייחלץ לעזרתו על מנת שיסייע לו להחזיר את בת זוגו אל חיקו, והוא, מצדו, "רק" נענה לתחינות התובע להחזיר את האישה לביתם המשותף, בבחינת "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא". כל אשר עשה היה "לעזור ללקוחה ולנסות לשכך את הסכסוך, והשכר שדרש לא היה אלא "שכר טרחה ראוי" בגין "עבודה קשה" באשר "אינו מגשר".
הכרעת ביהמ"ש
בית המשפט דוחה מכל וכול את טענות ההגנה של הנתבע, שהרי בתביעה שהגיש בזמנו נגד הנתבע לתשלום שכר טרחתו, הוא טען במספר הזדמנויות, שפעל בזמנו כמגשר בין בני הזוג, וכן כי ניהל הליכי גישור בין התובע וזוגתו לעת ההיא, ומגיע לו שכר עבור "ניהול הליך הגישור …ומינויו של התובע כמגשר.." בהיותו עוסק, בין היתר, בגישור בין בני זוג בתחום המעמד האישי".
באותה תביעה עתר הנתבע דנן כי ביהמ"ש – שם – יפסוק את שכרו, בהתאם לתק' 7ג. לתקנות ביהמ"ש גישור. ושם הצהיר, כי יש לו הסמכה של קורס גישור "הן בתחום העסקי והן בתחום האישי".
גם אם, לגרסת הנתבע, הוא בפירוש הבהיר שאינו נטרלי, שכן הוא מצדד באישה, הרי גם לעניין זה, קובע ביהמ"ש, כי ההיכרות המוקדמת בין הנתבע לאישה, שהייתה ידועה גם לתובע, אין בה להעניק כל חירות לנתבע – המגשר – להפר את חובות הסודיות החלות עליו כמגשר.
הנתבע, כמי שעבר קורס גישור, ידע או היה אמור לדעת את תוכן תקנות בתי משפט גישור וחובותיו על פיהן, שהרי נכון לאותו מועד כבר הוסמך כ"מגשר" – גם אם לא מגשר לענייני משפחה. חרף זאת חתם על תצהיר עדות ראשית שחשף את הליכי הגישור בין התובע לזוגתו דאז והפנה אותו לביהמ"ש לענייני משפחה.
לאור ההנמקות והראיות שנסקרו לעיל ביהמ"ש, השופטת המלומדת דוחה את גרסת הנתבע, כי לא היה "מגשר" כלל , כי לא גישר בין הצדדים – בין התובע לזוגתו דאז וקובעת, כי גרסתו זו של הנתבע הינה גרסה שקרית! השופטת מקבלת, אפוא, את טענת התובע וקובעת, כי הנתבע , היה ופעל כ"מגשר" וגישר בין התובע לזוגתו דאז ואף קיבל תמורה – תמורת שירותי גישור אלה.
עוד נפסק, כי על הליך גישור זה חלות תקנות בתי המשפט (גישור ) התשנ"ג-1993, לרבות תקנה 5ד לתקנות אלה, המחייבת את המגשר בחובת סודיות חד משמעית !- חובה זו הופרה באופן בוטה על ידי הנתבע במסגרת התצהיר, שנחתם על ידו לתמיכה בתביעת הנזיקין שהגישה האישה כנגד התובע.
מאחר והסכם גישור לא נחתם בין הצדדים, הרי שעל הליך הגישור נשוא פסק דין זה, יחול הסכם הגישור המצוי המצורף לתקנות בתי המשפט (גישור) התשנ"ג-1993, ולכל הפחות יחולו הוראות תקנות בתי המשפט (גישור) הקובעות את חובת הסודיות כאמור!
המצב הנורמטיבי באשר לפיצוי הנדרש
נוכח חשיבותו הציבורית של פסק דין זה ובשים לב לכך, שחלק מהמגשרים הפועלים בתפקידם זה, חסרי הכשרה משפטית מלאה, מובא המידע שלהלן:
חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א-1970 מורה , כי "הפרה" של חוזה הינה "מעשה או מחדל שהם בניגוד לחוזה". שמירת סודיות שחלה על המגשר היא מאמות הסיפים של הסכם הגישור גם אם עסקינן בהסכם בעל פה שאינו חתום. אין מחלוקת כי לתובע עומדת הזכות לסודיות מלאה על כל מסר והודעה שמסר למגשר- הנתבע אותה הפר המגשר באופן בוטה!
העולה מכאן, שבהתאם לחוק החוזים הנ"ל "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה", בנוסף ל"פיצויים ללא הוכחת נזק ", בגין נזק לא ממוני, . בעניין זה מותיר המחוקק ,לבית המשפט שיקול דעת רחב.
המצב הנורמטיבי באשר לחובת סודיות בהליך הגישור
המחוקק אימץ את הליך הגישור כאחד האמצעים, שיש בו להביא צדדים לניצים לכלל ישוב סכסוכים עוד בשנת 1992. בהתאמה תוקן חוק בתי המשפט נוסח משולב וחוקק סעיף 79ד לחוק זה לאמור: "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי ".
סעיף 5 לתקנות בתי המשפט (גישור ) התשנ"ג-1993 מפרט את חובות המגשר ומורה בין היתר בזו הלשון :
"5. (א) במילוי תפקידו ינהג המגשר בהגינות, בתום לב וללא משוא פנים.
………………..
(ד) מגשר לא ישתמש בכל מידע שנמסר לו במהלך הגישור, שלא יכול היה לקבלו בדרך אחרת
במאמץ סביר, לכל מטרה זולת הגישור.
(ה) המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור."
הפסיקה הכירה בחיסיון מסמכים שהוכנו לקראת הליך חלופי ליישוב סכסוך מחוץ לכתלי בית המשפט, כמו הליכי פשרה, גישור, פישור או בוררות (ע"א 2335/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שירי). האם הליכי הגישור נהנים מחסיון? על כך השיבה הפסיקה בחיוב:
רע"א 4781/12 י.מ. עיני קונדיטוריה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ:
"תקנות הגישור קובעות כי "המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור". לפנינו הוראת סודיות, אשר ניתן לפרשה כיוצרת גם חיסיון יחסי על הליכי הגישור להסקת חיסיון מתוך הוראת סודיות.
ניצבים ארבעה רציונלים, אשר כל אחד עשוי לבסס את ההצדקה ליצירת חיסיון, והם: הבטחת יחסי האמון בין המגשר לצדדים (ראו תקנה 5(ו) הקובעת כי על המגשר לשמור על סודיות המידע שנמסר לו על ידי בעל דין תוך דרישה לשומרו בסוד), הגנה על פרטיות הצדדים; עידוד הליכים חלופיים ליישוב סכסוך; והבטחת הניטרליות של המגשר.
קיים אינטרס חזק להכיר בחיסיון יחסי של הליך גישור בתובענה שהועברה על ידי בית המשפט לפי סעיף 79ג(ב) לחוק בתי המשפט. אף דומה כי הפסיקה סברה, כדבר מובן מאליו, כי יש להכיר בחיסיון של הליכי הגישור".
אין מחלוקת, כי התובע לא וויתר על סודיות הליך הגישור ועל סודיות המסרונים, שבינו לבין הנתבע, שהוחלפו במסגרת הליך הגישור, ואותם טרח הנתבע לחשוף במצורף לתצהיר שנתן לבקשת גרושתו של התובע לבית משפט לענייני משפחה!
שמירה על הסודיות ודיסקרטיות – אינטרס הצדדים לגישור ואינטרס הציבור הנזקק לשירותי מערכת המשפט –
השמירה על סודיות המידע, שמוסר צד לגישור למגשר – אינה אינטרס של הצד לגישור מוסר המידע למגשר בלבד. שמירה על סודיות הליך הגישור היא גם אינטרס של כלל ציבור המגשרים, והצדדים לגישור, ובוודאי בהליכים של סכסוך בתוך המשפחה. בסכסוכי משפחה נטוות מערכות יחסים המושתתות על אימון ודיסקרטיות, ומעודדת את הצדדים לגישור בחשיפת צפונות ליבם חייהם חולשותיהם, תוך הסתמכות שחשיפה זו תיוותר בדל"ת אמות הטיפול ולא תיחשף – כך גם על פי החוק והתקנות שצוטטו מעלה .
ולא זאת אף זאת – שמירה על סודיות המידע, שמוסר צד לגישור למגשר, היא אינטרס ציבורי, שכן רק הבטחה לסודיות ואכיפת הסודיות תעודד ותקדם הליכי גישור ותגרום בכך לרווחת הציבור ככלל ולחיזוק מעמד המגשרים, כך שהצדדים לגישור יתנו בהם אמון מלא, ובוודאי תוך הסתמכות על חובת הסודיות החלה על מגשר בהליך הגישור!
במקרה דנן ,אכן , כפי שטען בא כח התובע בסיכומיו, עסקינן לא רק בעניינו של התובע כנפגע מהפרת חובת סודיות על דרך חשיפת תכתובות, שהוחלפו במסגרת הליך גישור, אלא של כלל ציבור המתדיינים הנעזרים בשירותי מגשר .
ברי, כי ככל שייפסק סכום זעום לחובת הנתבע בגין הפרת חובותיו כמגשר, יהיה בכך משום כריתת הענף עליו יושב עולם המשפט, שכן צדדים ימנעו מהליך הגישור בכל מקרה בו הסנקציה בגין הפרת הסודיות שבגישור – תהיה קלושה.
באשר לחשיבות הפרטיות/הסודיות לחברה עצמה –
הצדקות אחרות לזכות לפרטיות אינן מתמקדות בפרט לבדו אלא בפרט הנתון בקשר עם אנשים אחרים. כלומר במערכת חברתית. הטענה כאן פשוטה ואינטואיטיבית: מערכות יחסים מסוימות זקוקות לתנאי רקע של פרטיות שיאפשרו את מימושן המיטבי… הקשרים המצריכים פרטיות הם בראש וראשונה יחסי זוגיות וחברויות אישיות, אבל גם קשרים רפואיים שונים (רופא – מטופל, פסיכולוג – מטופל) או קשרים המושתתים על יחסי אמון (עורכת דין – לקוח, עיתונאי – מקור). במקרים אלה המשפט מאפשר גם לצדדים זרים ליצור אמון באמצעות הסכם, שתוכנו חובת סודיות וזו מגובה בכלל המשפטי הקובע כי הפרת ההסכם היא פגיעה בפרטיות. ועל דרך ההיקש והגזירה השווה דברים אלה כוחם יפה בעוצמה שאינה פחותה גם בהתייחס להליך הגישור!
באשר לחשיבות שמירת הסודיות מצטטת השופטת כוכבה לוי מדברי כב' השופט יצחק עמית, בשבתו בבית המשפט המחוזי: "הדיסקרטיות והסודיות היא אבן הבסיס של הקשר הטיפולי, מעין אקסיומה ביחסי מטופל-מטפל, אמון שהוא הכרחי כדי שהמטופל יסכים להיחשף בפני המטפל, והחשיפה בתורה, הכרחית לשם אבחון והתערבות טיפולית". ולענייננו מקל וחומר יחול כלל זה גם על הליך גישור ומגשר, שהרי מגשר הוא בין בני זוג מסוכסכים בבחינת סכסוך בתוך המשפחה. ממילא בין הצדדים לגישור יש ניגוד ואף התנגשות של אינטרסים. חשיפת דברי האחד שנאמרו במסגרת הגישור לצד השני לגישור היא לא רק הפרת סודיות, אלא שבאופן בוטה מעידה על כך, שהמגשר מפר חובת הסודיות בהפרה כאמור, הוא משרת באופן מובהק וחד צדדי את האינטרסים של הצד לגישור לו נמסר המידע המעוול! ובענייננו את עניינה של גרושתו של התובע.
ובהמשך נפסק שם – "יש הגורסים כי האמון שנוצר אצל המטופל בשל הבנתו כי "הסודיות מובטחת" היא קריטית כדי כך, שבלעדיה אין תקומה לקשר העדין והמורכב ביחסי מטפל-מטופל". ועל דרך ההיקש אדגיש אני כי מקל וחומר היא מתייחסת גם לחשיבות האמון שאמור לרחוש צד לגישור כלפי המגשר.
השיקולים ביסוד פסיקת הפיצויים
נסיבות הפגיעה בתובע, אשר ביקש את שירות המגשר, נחשף בפניו לרבות בחולשותיו ונאלץ להתמודד עם פגיעה בפרטיותו, בעודו בסכסוך מול אשתו לתקופת הגישור – גרושתו למועד החשיפה, והפרת חובת הסודיות על ידי המגשר נוכח התנהלותו כפי שתואר מעלה.
בקביעת הפיצוי, קובע ביהמ"ש, כי יש להתייחס לאופי פרסום הדברים על דרך הפרת הסודיות והאמצעי ששימש את מפר הסודיות , ודרך פרסום התוכן הסודי. אין מדובר באמרת אגב ,או שמא בדברים שנאמרו בהיסח הדעת מצד המגשר, אלא בתצהיר מכוון ,שיועד להליך שהתנהל בבית המשפט בין הצדדים לגישור, ונחתם על ידי המגשר, מספר שנים לאחר שהסתיים הגישור. התנהלות המעידה על הפעלת שיקול דעת מצד המגשר – לענייננו שגוי ביותר – בחתימה עליו , תוך צירוף "אסמכתאות" לתמיכה ולביסוס גרסתו המעוולת של המגשר, בבחינת התנהלות מכוונת ובמזיד על מנת לפגוע ולהזיק לתובע! פסיקת פיצויים כאמור אמורה ליתן ביטוי גם לנסיבות חשיפת המידע המעידות כאמור על העדר תום הלב מצד המגשר.
העובדה שהנתבע פעל ביודעין ובמכוון עת חתם על תצהיר וצירף אליו מסרונים שקיבל מהתובע במסגרת הליך הגישור מעידה על התנהלות שלא בתום לב, מביאה למסקנה על פיה יש לחייבו בפיצוי מוגבר. חשיפת הסודיות בה נוכחתי, בוצעה כאמור באופן מכוון. הנסיבות בהחלט מצביעות לטעמי על מעין "יסוד נפשי" של מבצע העוולה.
בנסיבות אלה, ובהפעלת מכלול שיקולים אלה השופטת המלומדת מוצאת לנכון להעמיד את הפיצוי הכספי לו זכאי התובע על סך 60,000 ₪ בצירוף אגרת הגשת התביעה – שתי אלה בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד לתשלום ובצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 12000 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מהיום ועד התשלום בפועל.