מיסוד הגישור

Institutionalization of mediation

BY Forrest S. Mosten 1

https://did.li/y0DIw

מיסוד הגישור

מאת פורסט ס. מוסטן

ערך והביא לקריאה עו"ד גיורא אלוני, מגשר

(חלק ראשון)

גישור כמקצוע

בשנת 1979, מעטים מאיתנו קראו לעצמם מגשרים. היינו מטפלים שעסקו בגישור, עורכי דין שעסקו בגישור, ואנשים מרקעים שונים שעסקו בגישור. הזהות שלנו הייתה קשורה למקצועות המקור שלנו – גישור היה פעילות מקצועית שעשינו, אך לא המקצוע העיקרי שלנו.

בעבודה המנחה על התפתחות הגישור כמקצוע, שרל פיקארד (2000) מאוניברסיטת קרלטון באונטריו, קנדה, מתארת מאפיינים כלליים של מקצועות: תיאוריה שיטתית, סמכות מקצועית, תמיכת הקהילה, קודים אתיים מפוקחים, ותרבות מקצועית. למרות שרבים בתחום מאמינים שאנחנו כבר מקצוע, לפי הקריטריונים של פיקארד, הגישור עדיין נמצא בשלב התינוקי כמקצוע – אם כי מגמות המיסוד מראות שהתפתחות הגישור כמקצוע צוברת תאוצה.

בהתייחסות לדבורה קולב, פיקארד מציינת שהפיכת הגישור למקצוע חשובה למגשרים: עבודת המגשר אינה מבוססת רק על ידע מדעי או התמחות במיומנויות טכניות. הידע שלהם הוא בעיקר סמוי והמיומנויות שלהם זמינות למתגשרים.  חרף זאת, המציאות מוכיחה, שדרישת המגשרים לסמכות והכרה כמגשרים מקצוענים מאותגרת באופן קבוע.

לפיכך, המגשרים נאלצים לרכוש את מעמדם כאנשי מקצוע על ידי הפגנת מקצוענות. הם פועלים להטמיע את ההכרה שהם מומחים במה שהם עושים, ולצורך זה, בין היתר, הם מנהלים את הליכי הגישור באופן שבונה אמון עם הצדדים, בנוסף ללימוד יסודי של הנתונים הרלוונטיים. עדיין אין הסכמה רחבה לגבי ערכי ליבה או תחומי הידע הנדרשים מהמגשרים,  ועדיין לא גובשה מערכת שפה המובנת באופן כללי על ידי אלה הפועלים כמגשרים.

עד כה, עד כה, המחוקקים לא העניקו תשומת לב מספקת לגישות הגישור השונות המיושמות כיום למעשה בשטח. דבר זה, כבר כשלעצמו גורם לצמצום פרקטיקות הגישור השונות במקום להעשיר אותן . הרצון להשיג הכרה בגישור כמקצוע עצמאי, גרם למגשרים לטשטש  את המקצועי המקורי שלהם.

מחקרים בארה"ב מגלים שוני בגישות בין אלה המבוטאות בכנסי האגודות  השונות ליישוב סכסוכים (ACR- "Association for Conflict Resolution") , שמוקדשים בעיקרם לדיונים בפרקטיקות המיושמות ברגיל ליישוב סכסוכים. לבין כנסים של מגשרים שנערכים על ידי לשכת עורכי הדין או  על ידי גופי ממשל, שהם שונים באופיים. שם שימת הדגש הינה לא רק על תיאוריה ומיומנויות של יישוב סכסוכים, אלא גם על אימוץ גישות בין-תחומיות, על אוריינות מקצועית וטיפוח מוקפד של האינטרסים של הצדדים  בגישור, כל זאת בצד בניית קריירה בגישור. ההבדלים הללו כוללים גם פתיחות לשיתופי פעולה עם גופים שונים, מוסדיים ואחרים, קלות רבה יותר בכל הנוגע לקבלת מגשרים בתחילת דרכם המקצועית, ואוריינטציה של העצמת הצרכן והפרט בהליכי הגישור. מחקר נוסף נדרש בכדי לוודא שיש לגישות שונות אלה השפעה על טיב השירותים  שמספק המגשר ותרומתן לקידום הגישור כמקצוע נפרד בתפיסה של החברה הכללית.

הרגולציה והפיקוח על פעולת מגשרים

מתן אפשרות "לאלף פרחים לפרוח" היה ההיסטוריה של הגישור. התרבות של סגנונות שונים ורקעים מגוונים הינה, בה בעת ובאותה מידה, הן ברכה והן קללה עבור המגשרים ועבור צרכני השירות. המושגים השונים והמבלבלים  בין רגולציה, יצירתיות, אחריותיות ובקרת איכות יצרו אי בהירות סביב הליך הגישור עבור קהילת המגשרי ועבור קהל המגושרים.

בדרך כלל, לרוב המקצועות ישנן תקנות המסדירות את ההסמכה לכניסה למקצוע ומפקחות על הכשרתם ואיכותם של בעלי המקצוע. כפועל יוצא מכך, חברים שהוסמכו באותו מקצוע מקבלים מהמדינה מונופול וירטואלי לעסוק במקצוע, שעה שאלה מוסמכים או שלא הוכיחו מיומנות ברמה הנדרשת בהתאם לרגולציות  החלות, אף נאסר עליהם לעסוק  במקצוע והם חשופים לענישה בהליכים אזרחיים ופליליים.

מקצועות כמו משפטים, בריאות הנפש, אדריכלות, הוראה ונדל"ן בדרך כלל יש להם הליכי רישוי כדי להבטיח כישורים מינימליים לקבלה כחבר למקצוע.  קיומן של מערכות הכשרה מתמשכות ואכיפת משמעת כדי להבטיח איכות נועדו  בכדי להגן על הציבור מפני בעלי מקצוע בלתי כשירים או חסרי מצפון. למרות שקיימים של מקרים, לא רבים, של ביקורת של צרכנים על אנשי מקצוע מורשים, הרישיון לעסוק באותו מקצוע מיועד ליצור אמון ציבורי במקצוע ובעוסקים בו.

רישוי הוא המיסוד האולטימטיבי של מקצוע בחברה שלנו. מגשרים וכל מי שעוסק בהליכי יישוב סכסוכים, ניהול סכסוכים ומניעתם רוצים להאמין שהגישור נתפס כמקצוע על ידי  הציבור. המוסדות חברתיים ואיגודי הצרכנים, שמוקירים  את מוסדות  המקצוע בשל שמירה מתמשכת של רמתם המקצועית של העוסקים בו. עם זאת, למשל, בארצות הברית, לא קיימת דרישה לרישיון לעסוק בגישור. ונותרת השאלה מדוע מתקיים מצב שכזה?

ישנם מספר טיעונים נגד הגברת הרגולציה על מגשרים:

• גישור הוא מקצוע צעיר ואינו נפוץ כמו מקצועות מבוססים יותר כמו רפואת שיניים או תיקון מכוניות.  צמיחת הגישור הייתה בזכות ניסוי יצירתי שלא הוגבל על ידי רגולציה מדינתית – רישוי עלול לעכב את צמיחת הגישור או לגרום לו להילכד על ידי עורכי דין או אף, המחוקק עצמו, בתי המשפט או מוסדות אחרים עם משימות וערכים שאינם תואמים או אפילו עוינים כלפי גישור.
• הבסיס של הגישור מבוסס על העצמת משתתפים וחופש ממוסדות חברתיים שולטים ומקצועות מורשים אחרים.
• למרות שהתחיל על ידי אנשי מקצוע, לגישור יש תרבות עממית – המגשרים והצדדים אחראים על קביעת סדר היום הגישורי. רבים רואים ברישוי יצירת עילית מקצועית – ואליטיזם הוא ההפך מגישור. תחת רישוי, למי יותר לעסוק בגישור – מי יישאר בחוץ? מי מקבל החלטות אלה?

גישור קיים במגוון תפקידים משגשג במגוון הקשרים. האם בני 12 שמבצעים גישור עמיתים בסכסוכים בבית הספר זקוקים לרישיון מדינה? האם תוכניות גישור קהילתיות המסתמכות על אזרחים עם רקע חינוכי וניסיון חיים שונים צריכות להגביל את המתנדבים שלהן למגשרים מורשים בלבד? נציבי תלונות ומתווכים מוסדיים אחרים ותהליכי טיפול בתלונות ע"י ספקי שירותי יישוב סכסוכים יומיומיים – האם הם מנועי רישוי?

• אם יהיו מגשרים מורשים בלבד הם יהפכו להיות  בפועל לחלק מהמערכת – ועלולים להיתפס כסוכני המערכת המקריבים את עצמאות המגשר ואמינותו כמוצא עבור אזרחים שאינם מרוצים או רוצים לטפל בסכסוכים שלהם מחוץ למוסדות הקיימים.
• כיום יש מגשרים-עורכי דין, מגשרים-מטפלים, מגשרים מן השורה, ומגשרים מכמעט כל דיסציפלינה המשרתים בעבודה ממשלתית ובמגזר הפרטי. אם תתרחש רגולציה, האתגרים של פיקוח על כל הדיסציפלינות הנפרדות הם עצומים, ועלולים לכפות מערכת ערכים ממוסדת על מגשרים הבאים ממקצועות "מועדפים".

שביעות רצון הצרכנים גבוהה ביחס לגישור, והעובדה שתביעות רשלנות כנגד מגשרים כמעט ואינן קיימות., מעוררות את השאלה אם הגישור משרת את צרכי הציבור היטב גם ללא רישוי, מדוע לכפות רגולציה מיותרת ויקרה? אם זה לא מקולקל, למה לתקן?

בשל הבעיות והעלות של מיסוד, יש מגמה נגדית של אי-מיסוד. הרי עוזרים משפטיים, בין היתר, בשירותי תיעוד מבצעים עבודה מסורתית של עורכי דין מורשים, וחוקר צמחי מרפא עוזרים לצרכנים שבאופן מסורתי השתמשו ברוקחים מורשים. רישוי היה מגביל פעילות מועילה שכזו במקצועות אחרים, למה להשתמש בו בגישור?

הסמכה

מדינות רבות הנהיגו הסמכת מגשרים כפשרה בין היעדר רגולציה לבין רישוי. למשל, פלורידה ווירג'יניה הן המדינות המובילות עם תוכניות הסמכה מקיפות. הסמכה בדרך כלל אינה מונעת ממגשרים לא מוסמכים מלעסוק בשוק – במקום זאת, היא מדגישה את היכולת והאמינות של מגשרים מוסמכים ונותנת להם יתרון בשוק על ידי מתן אפשרות לקרוא לעצמם "מוסמכים".

היעדר הסמכה משמש כגורם מגביל בקביעת השתתפות בפאנלים של מגשרי בית המשפט וברשימות של מגשרים, ומאידך ההסמכה מזכה לעיתים אף במימון מדינתי. בפלורידה, גישורים ע"י מגשרים מוסמכים התמסדו ומהווים מרכיב בלתי נפרד מעבודת בתי המשפט. תוכנית ההסמכה המקיפה של פלורידה הובילה לעלייה בדרישות ההכשרה הראשונית וחינוך מתמשך למגשרים, מה שהוביל לשימוש מוגבר בגישור בתוך ומחוץ לבית המשפט (פולגר, 2001).

עם זאת, נשארות שאלות: איזה מחיר שילם הגישור (והציבור) עבור ההגבלות המוסדיות  שההסמכה סיפקה? וגם כיום הדעות חלוקות. התהיות נוגעות לשאלות כמו מי בוחר את מודל הגישור הנדרש להסמכה? והאם המודל שנבחר ישפר את התחום או יגביל את היכולת של אפשרויות שירותי הגישור לבחירת הצרכן?

כמו כן, גישור הוא תחום רחב ומגוון. אם מאומצת הסמכה בתחום  של גישורי בתי משפט,  האם סטנדרטי ההסמכה צריכים להיות זהים למגשרים קהילתיים וארגוניים, כפי שהם קיימים ביחס למגשרים מסחריים בהקשרים מוכווני התדיינות? האם ההסמכות צריכות להיות שונות בהתאם לתחום המהותי? האם מגשרי משפחה צריכים להידרש לידע בתחומים כמו מחקר גירושין, אלימות במשפחה, הנחיות תמיכה בילדים, גישור בין דורי וחקיקה ופסיקה בענייני משפחה?

מעוררות מחשבה באותה מידה הן שאלות סביב מי צריך לקבוע קריטריונים להערכת הסמכה ומי צריך לבחון את מי. למגשרים רבים יש פרקטיקות מוצלחות, אבל הם עשויים לא להתאים ל"מודל" שעליו עשויים להתבסס תקני ההסמכה. לדוגמה, למרות ההיכרות, הידע והמיומנות של עורכי דין רבים (הפעם במדינת במישיגן) ב"גישור הערכתי בשלב מאוחר", בית המשפט העליון של מישיגן אימץ כלל, שדורש כעת מהמגשרים בתחום,  הכשרה כמסייעים (facilitates) על מנת להיכלל בפאנלים של מגשרי בתי משפט (כלל בית משפט מישיגן §3.216).

שירות הדואר של ארצות הברית מחייב גישה טרנספורמטיבית של המגשרים בשירותו במטרה להכשיר מגשרים בתוכנית הגישור הארצית שלו. ככל שמגוון המודלים בגישור לצרכים השונים של מוסדות וארגונים שונים מתרחב ומאומץ על ידי מוסדות ברחבי העולם, כך גדל גם הקושי הכרוך בהכשרות הספציפיות הללו. יתכן שיש להמתין למחקרים נוספים באשר לדרישות הצרכנים בכדי להגיע להבנה טובה יותר של ההשפעה של מודלים שונים  על הגישור.

נשארות גם שאלות לגבי סוג בחינת ההסמכה הנדרשת. האם בחינה בכתב מספיקה לקביעת כשירות במקצוע הדורש מיומנות בהתמודדות עם אנשים? האם בחינות ביצוע יקרות מדי או סובייקטיביות מדי?  (וכאילו השאלות מכוונות ביחס להכשרת מגשרי מהו"ת אצלנו), האם דרישות נרחבות לגישור משותף (אולי הכוונה לגישור בקו – co-mediation – שנהוג אצלנו בגישור הקהילתי) (למשל, וירג'יניה) או שהן מיותרות עבור מגשרים מעריכים, או שמא ניסיון לפיקוח מוגבר מהווה מחסום כניסה מתקבל על הדעת להגברת האיכות והכשירות בשוק? או אולי מחסומי כניסה אלה הם רק צורה נוספת של אליטיזם ויתרון אנטי-תחרותי למגשרים הנוכחיים שמתגנב לשוק הגישור? האם זה באמת משפר את המקצוע ומגן על הציבור לדרוש ממגשרים עם שנות ניסיון רבות לקחת קורסי גישור בסיסיים ו/או להיות מוערכים על ידי מגשרים פחות מנוסים כדי להשיג הסמכה? מצד שני, האם זה יהיה הוגן "להעניק זכויות וותק" למגשרים וותיקים ולפטור אותם מחלק או מכל תקני ההסמכה החדשים שהוכרזו? שאלות אלה ואחרות נשארות על כנן ללא תשבות ברורת.

סטנדרטים וולונטריים

בארה"ב, לדוגמה, במדינת קולורדו ובמדינות נוספות, בחרו ברמה גבוהה של סטנדרטים וולונטריים להבטחת כשירות ולצורך ההגנה על הציבור. במקום לנהל תוכנית הסמכה מדינתית, המדינה חברה למגשרים וביחד שיתפו פעולה כדי לקדם סטנדרטים וולונטריים, הכשרה והסמכה לתוכניות אינדיבידואליות (פרטניות) למגשרים. למרות שגישה זו אינה בעלת יכולת אכיפה משמעתית מטעם מערכת הרישוי או מגבילה את הצרכנים ביחס לצורך שתהיה למגשר הסמכה נדרשת, גישה זו מאזנת את הצורך בהבטחת איכות עם החופש לקיים, באופן יחסי, את החופש מהתערבות ממשלתית.

ברמה הלאומית, ארגוני הגישור סיפקו תוכניות הסמכה לחבריהם המנסות לענות על רבות מאותן מטרות של רישוי והסמכה. ה (ACR- "Association for Conflict Resolution")  מקיים הכשרה מתקדמת למגשרי משפחה העומדים בסטנדרטים הגבוהים שלו להכשרה וחינוך מתמשך והדרכת עמיתים על פי דרישות ארגון המגשרים (ה- ACR), שהוא גם מפקח על המדריכים שלו העוסקים בהכשרת מגשרי המשפחה תוך קיום סינון כישורים קפדני.  כל מדריך של הכשרה כזו חייב לעבור בדיקת חומרים ותוכניות חדשות מאושרות לצורך המשך הדרכה בשיתוף עם ארגון במגשרים.

ארגון המגשרים מקיים פאנלים סגורים פרטיים של מגשרים לוודא שיש להם את הכישורים הנדרשים כשהם משווקים  את שירותיהם  (JAMS – שירותי בוררות וגישור משפטיים). האגודה האמריקאית לבוררות, מרכזי גישור לאומיים, וחברות גישור אזוריות ומקומיות יש להן דרישות כישורים ודרישות הכשרה מתמשכות למגשרים המעוניינים להפיק תועלת מההתקשרות איתם.

Forrest S. Mosten 1

Forrest S. Mosten is on the faculty of the UCIA School of Law and trains mediators and lawyers worldwide. A Certified Family Law Specialist and family mediator since 1979, he is the author of Complete Guide to Mediation, Unbundling Legal Services, and Mediation Career Guide and has published numerous articles on conflict resolution and legal access. He is a frequent contributor to Family Court Review , has been guest editor for special issues on training mediators (January 2000) and unbundling legal services (January 2002), and is a popular presenter at Association of Family and Conciliation Courts (AFCC) Conferences. He can be reached at http://www.MostenMediation.com

 .