מקום שבו גם הליך הגישור נסוג – עניינו של הקטין

10.5.2020

מקום שבו גם הליך הגישור נסוג – עניינו של הקטין

תקנה 5 (ג) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993, קובעת:

"(ג) המגשר יעמיד את בעלי הדין על הצורך להתחשב בעניינו של קטין או פסול דין הקשור לסכסוך".

דוגמה ליישומה של תקנה זו יכולה להוות החלטתה של כבוד השופטת ליאת דהן חיון מבית המשפט לענייני משפחה בקריות בתיק תמ"ש   XXX 10917-12-15 נגד  XXX  ואח'.

 

בפסק הדין הזה מצאנו דוגמה למצב בו גם הליך הגישור נסוג ומתבטל נוכח החשש מפגיעה "בעניינו של הקטין". נניח, לרגע, שהשופטת הנכבדה, הייתה משכנעת את הצדדים להשתתף בהליך גישור, שעה שהמציאות הייתה, באותן נסיבות, שלפחות צד אחד התנגד נחרצות לקיומו של הליך כזה. אף אם השופטת שקלה לרגע את כפייתו של הליך כזה (למרות, שהיא ערה לכך, שהדבר נוגד, עיקרון יסוד בגישור), היא ראתה לנכון להימנע מלהורות על קיומו של הליך גישור, במאמץ ליישב סכסוך משפחתי קשה ורב שנים,  מתוך ההכרה שעצם קיומו  של הגישור, עלול לגרום נזק לקטינים שמעורבים בו!

ובהקשר זה ראו נא את הצדדים באותו תיק:

תובעים:

xxx.1

xxx.2

באמצעות ב״כ סיגל בלינסון שפר

נגד

נתבעים:

xxx .1

xxx .2

3. 3. xxx (קטין) ת.ז. מספר זיהוי צד ב'
4. 4. xxx (קטין) ת.ז. מספר זיהוי צד ב'

באמצעות ב״כ עו״ד טל איטקין

ולסיפור עובדות המקרה

התובעים, הוריו של הנתבע 1 , וסבים של הקטינים הנתבעים 3 ו 4- ; הנתבעת 2, הינה כיום אשתו של הנתבע 1, אמם של הקטינים. לאחר הגשת התובענה נולד לנתבעים 1 ו- 2 קטין נוסף בן שלוש לערך.

בין הצדדים לא מתקיים כל קשר, והתובעים (להלן: "התובעים או הסבים") לא פגשו בקטינים מזה שנים, ומעוניינים לקיים עמם זמני שהות חרף התנגדות הוריהם, הנתבעים 1 ו 2- (להלן: הנתבעים"). במרוצת השנים מונו מספר רב של גורמי טיפול הכוללים עו"ס לס"ד, יח"ס (עובד/ת סוציאלית לסדרי דין, יחידת סיוע), פסיכולוג קליני (ד"ר קרסנטי), מטפל משפחתי (מר איתי מגד), טיפול במסגרת מיתר, טיפול במסגרת התחנה לטיפול משפחתי וכן ניתנה חוות דעת מטעם ד"ר ענבל קבינסון; למרבה הצער תהליכי הטיפול לא נחלו הצלחה, והנתבעים -1 ו-2 המשיכו לעמוד על התנגדותם לקיום זמני שהות בין התובעים לבין הקטינים, תוך שהם גם סירבו ומסרבים בתוקף לשתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים. במרוצת השנים הקשר בין הצדדים התרופף עד שנותק לחלוטין. הנתבעים, מצדם, טוענים שמוצו כל ההליכים ועצם ניהול ההליך מחריף את הקונפליקט ופוגע באוטונומיות הטבועה ובזכותם, להחליט על קיום זמני שהות בינם לבין התובעים בהיותם הורי הקטינים.

בדיון האחרון, שהתקיים בתיק, שבמהלכו התנהל שיח בלתי פורמאלי, שהביא בעקבותיו למינויה של ד"ר קבינסון, כמומחית מטעם בית המשפט, ע"מ שתחווה דעתה בשאלת היתכנות חידוש הקשר בין התובעים לבין הקטינים. ד"ר קבינסון הגישה חוות הדעת, ולאחריה, הודיעו התובעים, כי בכל מקרה, הם עומדים על המשך ניהול ההליך ועותרים  בהליך זה למתן החלטה המורה על חידוש המפגשים לאלתר;

עיון בתסקירים ובחוות הדעת השונות, מלמד שהנתבעים לא התמידו בטיפול, נמנעו מלשתף פעולה עם העו"ס לס.ד ולקיים החלטות בית המשפט. המשיבים לא הביאו את הקטינים למרכז הקשר ועל אף שמונה מתאם הורי, הנתבעים נמנעו מלהביא את הילדים למפגש עם הסבים, אף שהומלץ, על הטלת סנקציות כספיות עקב העדר שיתוף פעולה ארוך ומלא מצד הנתבעים.

חרף החלטות שיפוטיות והטלת סנקציות כספיות על הנתבעים, הקונפליקט לא שכך, והנתבעים שבו ועמדו על זכותם לאוטונומיות בעניין חינוך ילדיהם והבחירה למי ייחשפו. לאור זאת, אף שונתה ההמלצה הטיפולית, שכן לנוכח הקונפליקט אליו נחשפו הקטינים ועירובם בו, ולאור הקושי במציאת מתווה טיפולי, אשר ירתום את הצדדים לקיים מפגשים, העלו גורמי טיפול שונים את החשש מפני פגיעה בקטינים בשל חשיפתם לקונפליקט הקשה בין הוריהם לבין הסבים.

גדר הדילמה

לפנינו מצב, שהינו סבוך יותר ממצב של ניכור הורי, שכן, בנוסף להורים וילדיהם מעורבים גם הסבים. דילמה מורכבת זו, מציבה שאלה בדבר זכויות הצדדים, ואיזו זכות גוברת על האחרת. מחד עומדת הזכות של אנשים בוגרים לאוטונומיה, שבמסגרתה עומדת  להם האפשרות להחליט למי יחשפו ילדיהם ודרכי חינוכם; בתוך כך, גם זכותם לבחור, שלא לקיים קשר עם בני משפחתם, כולל הוריהם הביולוגים. מנגד, עומדת זכותם הטבעית של הסבא והסבתא להכיר את נכדיהם, על אף הניתוק הרצוני של ילדיהם מהם. ויש הסבורים שעל בית המשפט להכריע בזכות ראשונית של הורה ביולוגי העדיפה על פני הזכות המשנית של סבים.

מובן, שהחשוב ביותר הוא טובת הילדים. ילדים צעירים כרוכים אחר הוריהם, וחווים פעמים רבות את העולם באמצעות התיווך שלהם. במקרה כגון זה, ההורים לא יכולים לתווך את קיום הקשר עם הסבים לאור העובדה כי הם חווים קונפליקט ממשי ועז מולם. במצב זה, ילדים צעירים עלולים להיקלע למצב פסיכולוגי קשה לפיו הם מזהים דיסוננס אצל הוריהם שאינו פתיר – זוהי חוויה רגשית מסוכנת לילדים.

הליך הגישור נסוג מפני חשש הפגיעה בקטינים

המומחית מטעם בית המשפט קבעה, כי ברמת עוררות כה גבוהה כלפיי הסבים וחוסר אמון חריף של ההורים ביכולת לקיים מפגש מוגן עם הסבים, יש להניח אפשרות, כי חרדה זו תועבר לילדים, ותגובתיות שכזו עלולה ליצור בלבול וקושי אצל הילדים. אף אם ההורים יהיו בתהליך גישורי (או טיפולי) עם הסבים, אין הדבר מבטיח הצלחה של הגישור, לאור היחסים הקודמים בין הצדדים, משכך, אין המומחית רואה כל דרך לקיום הליך שכזה.

ההורים מסרבים בכל תוקף לכל הליך גישורי, שכן, לטענתם, יש להם חופש בחירה להתנתק מהורי האב, שבעבר היו פוגעניים עבורם, ומתוך הצורך להגן על ילדיהם ועל התא המשפחתי שלהם. במצב זה ותחת אקלים כה טעון אין זה לטובתם של הילדים להיות במתח ובאווירה עוינת סמויה או עקיפה, או במצב של קונפליקט מול הוריהם. מבחינה פסיכולוגית לא קיימים תנאים לחידוש הקשר, תוך אכיפת הליך גישור.

הכרעת בית המשפט

קובעת כב' השופטת:

"אין חולק, כי טובת הקטינים, במצב אופטימלי, הינה קשר טוב ומיטיב עם המשפחה המורחבת, ובפרט עם הסבא והסבתא. ואולם; נוכח חוות הדעת שהוגשו לתיק, ובפרט חוות דעתה של המומחית ד"ר קיבינסון, הקובעת, שאינה רואה כל דרך לפתח או לשמר כעת את הקשר בין הנכדים לסבים כל עוד קיימת מערכת יחסים קונפליקטואלית כה עזה, ששוללת, מבחינה פסיכולוגית, תנאים לחידוש הקשר. לאור זאת אין כל תועלת בקיומו של הליך גישור מתוך מחשבה שמא, "המחיר" אותו משלמים הקטינים כיום, יצמיח תועלת, אשר יהיה בה בכדי "לכסות" על הנזק שנגרם, שכן הסבירות לחידוש הקשר במצב הדברים כיום, קלושה.

הטלת סנקציות נוספות כמו גם, המשך ניהול הליך גישור בכפייה כנגד הנתבעים, תגדיל את הנזק, שכבר

נגרם לקטינים. לאור החובה החלה על בית המשפט להגן על הקטינים, ולמנוע את חשיפתם לקונפליקט, מצאתי שיש בהליך גישור, בכדי להסב להם נזק בלתי מידתי, נזק לו כבר הם חשופים, ולפיכך יש לסיים את ההליך.

זכותם של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם כראות עיניהם היא זכות חוקתית יסודית, זכות טבעית הטבועה ועולה מן הקשר בין הורים לצאצאיהם. המסגרת המשפחתית אינה עומדת בצד המערכת החוקתית, אלא היא חלק אינטגרלי ממנה. במסגרת היחידה המשפחתית נתונות להורים זכויות המוכרות על-ידי המשפט החוקתי והמוגנות על-ידיו. זכותם של הורים להחזיק בילדיהם ולגדלם, על כל הכרוך בכך, היא זכות חוקתית טבעית וראשונית, בבחינת ביטוי לקשר הטבעי שבין הורים לילדיהם, אוטונומיה בקבלת החלטות בכל הנוגע לילדיהם חינוך,דרך חיים, מקום מגורים וכדומה".

עוד קובעת השופטת בהקשר של הליך גישור אף ברמה העקרונית: "מבלי לפגוע באמור לעיל אציין, שאיני רואה לכפות הליך טיפולי-גישורי על צדדים מבוגרים, שאינם מעוניינים בקיומו של הקשר וזאת במסגרת זכויותיהם הטבעיות של ההורים, שגוברות על, זכותם של התובעים/הסבים להיות בקשר עם נכדיהם הקטינים. אלו הן זכויות אוטונומית של הנתבעים, בהיותם הורי הקטינים, לקבוע את טובתם, לרבות בחירתם לאי קיום קשר עם סביהם".

סיכומו של דבר תביעת הסבים נדחית, ואנו למדים שקיימים מצבים, בהם, ולו גם באופן תיאורטי, היה בידנו לכפות על הצדדים את הליך הגישור, היינו נמנעים מכך בשל הנזק האפשרי לילדים כצדדים מעורבים. הליך הגישור עם כל היתרונות שבצידו לא תמיד הוא בבחינת win-win, ועליו לסגת מפני סיטואציות שהחיים מזמנים לנו.