20.1.17
בית המשפט בפסק דין אמיץ מספק מזור לקושי ביישום החוק להסדר התדיינויות במשפחה / כתב: עו"ד גיורא אלוני, מגשר
הרקע החוקי
כמעט שאין מפגש של עורכי דין העוסקים בתחום דיני המשפחה, שבו לא חוזרת ועולה הטענה בקשר למה שנראית, בשלב זה, כתקלה המרכזית ביישומו של החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014. המדובר הוא במשך הזמן הרב שחולף מעת הגשת הבקשה ליישוב סכסוך לערכאה השיפוטית (סע' 3(א) לחוק), ועד להזמנת הצדדים לפגישה עם יחידת הסיוע שליד הערכאה השיפוטית לארבע פגישות מידע, היכרות ותיאום (להלן – פגישת מהו"ת), או מספר קטן של פגישות, לפי החלטת יחידת הסיוע.
בחוק נקבע כי הזימון ליחידת הסיוע יעשה בתוך 45 ימים מיום הגשת הבקשה (סע' 3(ב)(3), ואולם יחידת הסיוע רשאית להאריך את התקופה, פעם אחת, ב-15 ימים בהודעה לערכאה השיפוטית ולצדדים;
בתום פגישת המהו"ת האחרונה עומדים לכל אחד מהצדדים עשרה ימים מיום פגישת המהו"ת האחרונה, להודיע ליחידת הסיוע אם הם מעוניינים להמשיך בהליך חלופי ליישוב הסכסוך (סע' 3 (ד)).
שמע מינה, שבתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או 60 ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), וכן ב-15 הימים שלאחר מכן, זמן, שנועד לצדדים לשקול את המשך צעדיהם (סע' 4) – לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תדון ערכאה שיפוטית בתובענה בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית (סע' 3 (ה)).
רק כאשר חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין (סע' 4).
הקושי המעשי שנוצר
קצפם של עורכי הדין יוצא על כך, שבפועל חולפים 90 ימים ואף יותר, מאז הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ועד לפגישת המהות הראשונה, דבר שגורם נזקים ועינויי דין ללקוחותיהם, שחייהם נעצרו ותלויים על בלימה.
בשל המצוקה שנגרמה ללקוחה של עוה"ד קרן גת, אליה היא נקלעה עקב פרק הזמן הרב שחל בעיקוב בהליכים עד לזימון לישיבת המהו"ת, פנתה עו"ד גת לביהמ"ש בתיק – בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו בתיק י"ס ,27821-11-16 , בבקשה להורות על סיום הליכי יישוב סכסוך מכוח תקנה 16 לתקנות אשר הותקנו עפ"י החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה "הוראת שעה", תשע"ה-2014 (להלן: "החוק" ו"התקנות" בהתאמה) וזאת מהטעם שנקבע למבקשת מועד לפגישת מהו"ת ראשונה, 100 ימים לאחר הגשת התובענה, הרבה מעבר למועד שנקבע בחוק.
ולטובת הקורא נזכיר, שתקנה 16 (ג) לתקנות הנ"ל קובעת, שכאשר "הוגשה בקשה לקיצור או להארכה של תקופת עיכוב ההליכים, תעביר יחידת הסיוע את עמדתה לערכאה השיפוטית שאליה הוגשה הבקשה; בהחלטה תשקול הערכאה השיפוטית, בין השאר, את המלצת יחידת הסיוע; עמדת יחידת הסיוע תינתן ככל האפשר לאחר קיומה של פגישת מהו"ת אחת לפחות עם הצדדים, ומי שלא התייצב לפגישה לא יהיה רשאי להגיש בקשה לקיצור תקופת ההליכים, אלא באישור בית המשפט מטעמים מיוחדים שירשמו".
הכרעת ביהמ"ש בבקשה
הבקשה להורות כי תמה תקופת עיכוב ההליכים, ולמעשה, להורות על סיום הליכי יישוב סכסוך מכוח תקנה 16 לתקנות הנזכרות, דבר שיביא לסגירת התיק, כך שיתאפשר למבקשת לפעול על-פי ההוראות שבחוק, הנוהגות למצב שלאחר הליך המהו"ת הונחה למפתנו של כב' השופט ארז שני.
במקרה שלנו המזכירות קבעה את פגישת המהות הראשונה 100 ימים לאחר הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך והשופט המלומד בוחן את המצב שנוצר מהפרספקטיבה של זכות היסוד לפניה לערכאות העומדת לכל אזרח ולכל מי שנמצא בגבולות ישראל. ברור שלמזכירות ביהמ"ש ואף לביהמ"ש עצמו אין שום שליטה על קצב עבודת יחידת הסיוע. המועדים לפגישות המהו"ת נקבעים לפי עומס העבודה ואין פעולתה משום זדון כלשהו. מובן הדבר, שיחידת הסיוע עושה כמיטב יכולתה, בתום לב ובמקצועיות, אלא שכל האמור לעיל עדיין אינו מתיר לאיש להפר, על דעת עצמו וכעניין שבשיטה, את הוראות המחוקק.
המחוקק אמנם מצא לנכון, במסגרת החוק דידן, לפגוע או לצמצם את זכות היסוד האמורה, אולם החוק קבע את משכה של פגיעה זו באופן שתהא מידתית ותשקף במאוזן את תכלית החוק, ולאיש אין הסמכות להאריך את התקופה שבה נמנעת מהאזרח הפניה לערכאות, לבד מהמחוקק עצמו. הארכת התקופה ב- 15 יום ע"י יחידת הסיוע, המתאפשרת עפ"י החוק, לא נועדה, לתפיסתו של השופט, לטפל בעומסים, אלא לענות על צרכים כגון שאחד הצדדים אינו בארץ או שמא חלה. שימוש יתר ביכולת הארכת הזמן הזו בגין עומסי העבודה, אך תביא לזילות בחוק ובמועדים שנקבעו בו.
המעיין בתקנה 17 לתקנות שהוסדרו בשנת 2016, יגלה כי ביהמ"ש רשאי לקצר את תקופת עיכוב ההליכים במקרים המנויים בתקנות וסעיף 17א10 מדבר על מקרה חריג בו המליצה יחידת הסיוע, מן הטעם שההמתנה תגרום נזק, לסיים את עיכוב ההליכים.
וכך פוסק השופט המלומד לענייננו ברוב אומץ שיפוטי:
"צריך להבין, כל עוד קיים עיכוב ההליכים, מוגבלת מאוד גישתו של בעל דין לערכאות. מדובר בבקשות מקוצרות, שתוקפן, בדרך כלל, רק עד תום עיכוב ההליכים. בעל דין כזה, גם אם יגיש בקשה, יסתכלו בבקשות במשקפי החוק, תוך שיקול של אי שינוי המצב, כך שיתאפשר ניהול שיח, הבקשות תוגשנה ותיענינה בצורה תמציתית ומקוצרת וסעדים רחבי היקף שאינם מידיים נמצאים, למעשה, מחוץ להישג ידו של בעל הדין…
המחוקק קבע 45 יום ובשום מקום לא נאמר כי יחידת הסיוע תהא רשאית להכפיל או לשלש את המועד, בשל שיקולים טכניים של עומס….
למעשה, מציב המצב את בתי-המשפט בפני בעיה נתונה ותפקידם של בתי-המשפט לספק פתרונות לבעיות ופתרונות אלה צריכים, בראש ובראשונה לציית לחוק אשר קבע המחוקק.
בנסיבות אלה, אם יחידת הסיוע איננה פנויה והסכסוך נותר בעינו, 100 ימים או יותר, אין מנוס אלא להבין כי מן הראוי לסיים את תקופת עיכוב ההליכים, כל אימת שנקבע מועד העולה על 45 הימים ולראות את הודעת יחידת הסיוע בדבר המועד, כהסכמה אוטומטית לעיכוב ההליכים.
כך כתבתי בפסק-דיני הקודם….
הואיל וכך, תם עיכוב ההליכים".
הערה לסיום
כותב שורות אלה מפנה את תשומת ליבו של הקורא לכך שאת הקושי הטכני הנוגע לעומס יתר בעבודת יחידות הסיוע וכתוצאה מכך, כאמור, בקביעת מועדי פגישות המהות, רואה השופט ארז שני בעיניים שחושפות את השאלה האמתית, המהותית, שביסוד החוק נשוא הדיון כאן. תפיסת העולם שביסוד החוק היא שלמען המטרה החשובה, שהיא להביא בני זוג ליישב את הסכסוך שביניהם בדרכי שלום ככל האפשר, בעיקר למען ילדיהם ולמענם הם, על מנת שההון המשפחתי יישמר לצורך הבטחת העתיד הכלכלי ורווחתם של הצדדים ולא יישחק עד כלות בניהול התדיינויות משפטיות – תוגבל זכות היסוד של האזרח לפנות לערכאות. אלא שבמגבלה על זכות זו חייבת להיות מידתית ומוגבלת בדיוק למסגרות הזמן שנקבעו בחוק, וביהמ"ש לא יכול לתת יד לפרקטיקה של הארכת משך הפגיעה הנ"ל בשל עומסי עבודה.