10.10.2019

אסטרטגיות וטקטיקות בגישור

 

מאמר זה מבוסס על שני מאמרים שהתפרסמו בגיליון 791 מ 14.8.2019 של ה Mediate.com. האחד מאת Michael P. Carbone[1] תחת הכותרת Mediation Strategies: A Lawyer’s Guide to Successful Negotiation, שממנו בחרנו לברור את התובנות המתייחסות להליך הגישור ולמגשר שמנהל אותו, תוך סינון ההמלצות המופנות לעורכי דין המייצגים צדדים לגישור, שכן אלה אינן מענייננו כאן. המאמר נכתב מתוך כוונה לשרת את ציבור המגשרים בתחומי הגישור השונים.

במאמר השני הינו פרי העט של המגשרת Leah Hadley[2] שכותרתו  Mediation Strategies for a Successful Divorce Agreement, שבו התמקדנו ברעיונות המתייחסים להליך הגישור בכלל ולאו דווקא, לאלה שעניינן הגישור לגירושין, וזאת במטרה, שהמאמר יפנה כאמור לכלל קהילת המגשרים, ולא רק לאלה המתמחים בסוג זה הליכי הגישור.

מוכנות והיערכות

שאלה שמלווה כמעט  כל גישור היא באיזו מידה המגשר צריך להיות בקיא בנושא הסכסוך. לא מקובלת עלינו הגישה, שנשמעת מפי אי אילו מגשרים, לפיה הם מעדיפים להגיע לגישור כשהם בבחינת "לוח חלק", וילמדו את עובדות הסכסוך מתוך סיפור המעשה שיובא מפי הצדדים. לא רק שיש בגישה זו פן של עצלנות גרידא, אבל היינו מצפים ממגשר, שיבוא מוכן ככל האפשר לגישור, כשמירב העובדות, כפי שנמסרו לו במהלך האינטייק או מתוך כתבי הטענות, כבר ידועות לו ועל בסיסן יוכל לשמוע את העובדות מפי הצדדים, ולא יבזבז את זמנו וזמנם של כל המעורבים בהליך בלימוד עובדות המקרה במהלך הישיבה. כפי שאנו מצפים משופטים להתכונן להליך וללמוד את התיק קודם היכנסו לאולם ביהמ"ש, כך הדבר לגבי מגשרים.

שליטה מיטבית בפרטי הסכסוך מהווה, לדעתנו, מפתח להצלחת בהליך, כשהצדדים חשים בטוחים, שעמדתם נהירה למגשר כמו גם לצד השני, ובאופן שהיא תזכה לבחינה המדוקדקת והנכונה ביותר בהגיע המועד לשקול את האופציות לפתרון הסכסוך. מתוך שליטה מוקדמת, ככל הניתן, של המגשר בעובדות המקרה, יקל עליו לגבש מתוך הצגת עמדות הצדדים על ידם, תמונה של האינטרסים שלהם ומה הם חותרים להשיג באמת במסגרת ההליך וידע כיצד להנחותם לשם.

הכנה טובה של המגשר בלימוד מקורות  חילוקי הדעות שבין הצדדים, תאפשר לו גם הבנה אובייקטיבית של בחינת עמדות הצדדים אל מול הנורמות המקובלות, דהיינו, ההיבטים המשפטיים החלים על הסיטואציה. לימוד מוקדם שכזה, יאפשר למגשר עריכת בוחני מציאות, מול כל אחד מהצדדים (בנפרד), באשר לחולשות ולחוזקות של עמדותיו, על פי אמות המידה, שיש להניח, ינחו שופט, אם זה יידרש לאותה בחינה, בעיני החוק. בוחן המציאות נועד, בין היתר, לאפשר לצד המעורב להשתחרר מהאמוציות שכרוכות בסכסוך, ולהתרכז באפשרויות הריאליות לשם השגת היעדים החשובים לו ביותר במסגרת הסדרה כלשהי, שלה עשויה להיות השפעה רבה כל חייו בעתיד.

ולסיכום עניין זה – נכון שהמגשרים חוזרים ומדגישים, שהם מתמחים בניהול ההליך, ואינם מומחים בנושאי הסכסוך. אפשר בהחלט לערער על התפיסה הזאת. ראשית, משום שצדדים ועורכי דינם יעדיפו מגשר שהינו בקיא בנושאי הסכסוך , שנית, מתוך העדר שליטה בנושאי ההתדיינות, ייקשה על המגשר, לערוך בוחני מציאות או להעלות הצעות ענייניות ליישוב המחלוקת. המגשר ייזקק ליותר השקעה של זמן בלימוד הנושא שבמחלוקת. העדר הבנה בנושא הנדון וחוסר מוכנות של המגשר להתמודד עם שאלות של תוכן לא יוכלו לשרת את המטרה של השגת הסדר. יתרונו של המגשר על פני השופט, שנמצא במצב דומה הוא, שבהסכמת הצדדים הוא יוכל לצרף מגשר נוסף, שבקיא בנושא או לנהוג כמו שלעיתים שופטים נוהגים ולמנות -בהסכמת הצדדים כשמדובר בהליך גישור- מומחה מטעמו. עם זאת יש לזכור, שאין די בבקיאות בנושא הסכסוך, וללא כישורים ראויים כמגשר וניהול הליך גישור ההליך יקרוס. בעוד שאת היעדר בקיאותו של המגשר בנושאי הגישור ניתן לתקן באופנים שונים, הרי ניהול כושל של הגישור –  מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת (קהלת, א', טו').

פתיחות וכנות

צדדים נוטים להגיע להסדר, כאשר הם חשים, שיש להם די מידע על הסיכויים והסיכונים, שעומדים להם בניהול ריבם בביהמ"ש. הליך הגישור מאפשר להם לצאת מתחושת אי הודאות הזו, אם באמצעות עורכי דינם, אם באמצעות יעוץ חיצוני כלשהו, אם באמצעות המגשר עצמו או באמצעות הליך של הערכה המקדמית ניטראלית (Early Neutral Evaluation – ENE)[3].

על המגשר להקפיד, שכל הידע על הרקע המשפטי הדרוש יהיה מצוי בידי הצדדים, אך לא רק. ככל שהדבר לאל ידו של המגשר עליו לדאוג, שכל העובדות הנוגעות לסכסוך תהיינה גלויות לשני הצדדים. הסתרת עובדות או נתונים ע"י צד אחד, מוכחת לעיתים כבלתי מועילה. בכל שלב שבו אלה יתגלו הדבר יהווה עילה לביטול ההסדר או אף פסה"ד שאישר אותו.

נזכיר שמקור הצורך לכך, שכל העובדות הנוגעות לסכסוך תהיינה גלויות לשני הצדדים, נעוץ בדרישה האתית, שככל שהצדדים יגיעו לידי הסכמות, הרי אלה צריכות להיות "הסכמה מדעת" באשר לעובדות הסכסוך[4].

קירוב המרחק בעמדות הצדדים

אחד המצבים שמגשרים נרתעים ממנו הוא, שלאחר תהליך האינטייק או לאחר לימוד כתבי הטענות, הם מגלים שעמדות הצדדים מנוגדות לחלוטין ומרוחקות זו מזו באופן קיצוני, או שהצדדים כבר נתונים בהליכי התדיינות ארוכים וכי כבר נעשו ונכשלו ניסיונות גישור בעבר, באופן, שגם הצדדים עצמם חשים, שיהיה זה בזבוז להידרש להליך נוסף.

באשר למקרים שכאלה, על המגשר לזכור, שזו בדיוק ההזדמנות להליך של גישור. אם הצדדים להליך הגישור היו קרובים בעמדותיהם, אז קרוב לוודאי, שהם היו מיישבים את הסכסוך ביניהם. ניגוד העמדות שביניהם, הוא הרי הסיבה להצדקה לקיום הליך הגישור.

יש לזכור, שברוב המקרים המגשר פוגש את הצדדים, כאשר עמדותיהם נמצאות הכי רחוק זו מזו. מתחילות לעלות על השולחן הצעות להסדר, שאמנם מלכתחילה הן נשמעות כאילו כלל לא לעניין. הטקטיקה, שהמגשר מפעיל במקרים אלה, מתמקדת בלגרום לצדדים להמשיך לדבר, וככל שתארכנה השיחות ביניהם, הם ייטו יותר לקבל איזה מההצעות שהועלו.

המגשרים היותר מנוסים בינינו יודעים, שהם אינם קוסמים ואינם מחוללי פלאים, אולם הם גם די בקיאים לדעת, שצדדים לעולם אינם רחוקים מכדי לבדוק הצעות רציניות ליישוב הסכסוך. הם מודעים לכך, שרבים מהסכסוכים סבים על רגשות ולאו דווקא היגיון, ובכל מה שכרוך ברגשות, חייבים לתת לזמן לעשות את שלו ע"מ שיהיה ניתן להביט מעבר להן. לכן המגשר קודם כל יחתור לעצם קיומו והימשכותו של הליך הגישור רק בכדי לתת הזדמנות לדברים להתרחש.

שאלות של תזמון הגישור

בעולם מושלם צדדים לסכסוך היו מסכימים לקיים ביניהם הליך גישור בסמוך לאחר פרוץ הסכסוך. בפועל, במרבית המקרים צדדים לסכסוך נוטים להמתין עד לפתיחת משפטם. וויתורים כלשהם, אם הם מושגים בכלל, יושגו רגע לפני הדיון בביהמ"ש, בד"כ מתוך הרצון להימנע מהסיכונים ומחוסר הוודאות, שכרוך בתוצאה המשפטית. ואמנם רק בשלב זה מתגבש הרצון להסכמות שמחוץ לכותלי ביהמ"ש.

הגם שזה המצב בפועל גישה זו שגויה. הליך גישור בשלבים מוקדמים של ניהול הסכסוך, יאפשר לתובע לשקול שוב את עמדתו, לאור שמיעת עמדתו של הצד השני, חידוד מטרותיו שלו, שביסוד הסכסוך, התייחסות ושיקלול עובדות שלא היו ידועות לו  קודם לכן. בנוסף לכך, התובע יוכל ללמוד על מידת המוצקות של מצבו המשפטי נוכח עצות עורכי דינו, ואם בחינת כל אלה תבהיר לו, שגבולות הגזרה של התביעה שלו צרים משחשב מלכתחילה, הוא, מן הסתם, יעדיף ליישב את הסכסוך בפשרה, נוכח העלויות הכרוכות בהמשך ניהול הסכסוך.

תובע שנחבל יכול שיעדיף יישוב מהיר בהליך גישור של תביעתו, ובכך למנוע מצב של שקיעה בחובות בגין ההוצאות בטיפול בו ולהתרכז בהחלמה ולא במלחמה. החתירה לכך איננה מובנת כלל לנוכח דרישת הצד השני לברר באופן מעמיק את נסיבות המקרה, בכדי לאפשר להם הערכה שקולה של היקף הנזק שנגרם. מאידך, כאשר ביהמ"ש הוא שמפנה את הצדדים לגישור לפני ההכרעה, ניתנת למגשר ולצדדים, ששומעים את טענות הצד השני ונחשפים לחומרים שמוצגים במהלך הישיבות, הזדמנות ללימוד מעמיק יותר של העובדות שביסוד הסכסוך. בסיטואציה זו המשא והמתן מתנהל על בסיס מידע רב יותר, דבר שייתכן ויועיל לסלול את הדרך להשגת הסדר.

הכנה יסודית של ישיבות הגישור ובקיאותו של המגשר בחומר, הם המפתח להשגת ההסדר בגישור. אחד הכלים העומדים  למגשר לשם כך היא גם הישיבות בנפרד, שהוא יכול לקיים הן עם הצדדים והן עם עורכי דינם.

מניסיונם של מגשרים

מלמדים אותנו, שככלל ישנם שני סוגים של מגשרים – המעריך והמאפשר. המגשר המאפשר יקדם שיח בין הצדדים, ובכך לעזור להם להגיע לפתרון, שישרת את שני הצדדים באופן הדדי, תוך שהמגשר עצמו יימנע מלחוות דעה על נושאי הליבה של הסכסוך. המגשר המעריך, ירשה לעצמו להמליץ לצדדים ולחוות דעה, שעל פני הדברים, באשר לנושאי הסכסוך. נראה לנו, שמגשר הטוב לא יכבול את עצמו בגישה כזו או אחרת וינהג בכל אחת מהגישות, כפי שיכתיב המקרה עצמו. עם זאת, גם המגשר המעריך לעולם יימנע מלצפות את התוצאה של ההתדיינות המשפטית.

בין המוסכמות, שאנו נתקלים בהן, שאסור שלמגשר תהיה היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים או עורכי דינם. אין חולק על כך, שאם קיימת היכרות מוקדמת שכזו, המגשר חייב להציף אותה ולגלות אותה בפני הצדדים. עם זאת  לא קיימת הוראה אתית המונעת ממגשר לנהל הליך, כאשר יש לו היכרות מוקדמת עם אחד הצדדים, או שהיה לו קשר עמו בעבר, כל עוד הוא פעל לידע את הצדדים על כך מראש ולקבל את הסכמתם המפורשת, שאין מבחינתם מניעה שימשיך לגשר בסכסוך שביניהם. לא רק זאת, אלא שישנם לא מעט מגשרים הגורסים, שיש בכך כדי לתרום לאווירת הקרבה והאמון בין כל המשתתפים.

המגשר צריך להיות נעול על המטרה להביא את הצדדים להסכמות וליישוב הסכסוך. סבלנות ואורך רוח של המגשר, הינם, במידה רבה, שם המשחק. שהרי כבר צוין, שככל שההליך נמשך זמן רב יותר, גדל הסיכוי, שיעלו יותר רעיונות יצירתיים, שעשויים להתקבל על דעת הצדדים. לכן אסור, שהמגשר ידחק באופן כלשהו בצדדים. להיפך. הוא צריך לתת להם את הזמן להבשיל ולהסתגל לפתרון, ואם הדבר יצריך יותר מישיבת גישור אחת, אז לו יהי כן.

האינטייק

הליך הגישור נפתח בשלב האינטייק, בין שהוא נערך מול הצדדים עצמם ובין אם מול עורכי דינם. בשונה מבוררות, אין מניעה לכך, שהמגשר ישוחח ויבוא בדברים עם כל צד ו/או נציגו בנפרד מהצד האחר, בהיות תוכנם של המגעים סודי. העניינים העיקריים, שעל המגשר לוודא במסגרת האינטייק, הם קודם כל להבטיח שלבעל  הסמכות המלאה לקבל או לדחות כל הסכמה יהיה נוכח בגישור. עניין זה מקבל חשיבות משנה, כאשר הצד לגישור הינו מוסד או אישיות משפטית. כמו כן יש לוודא שהצדדים המעורבים בדיון אינם נתונים בלחצי זמן, וכי להליך יינתן כל הזמן הדרוש בכדי למצותו.

לא אחת ישמע המגשר מאחד הצדדים אמירה כמו "הישיבה לא צריכה להתארך, שהרי יש לנו רצון אמיתי ליישב את העניין". מאידך, מעורך הדין האחר יישמע "זהו מקרה פשוט וניתן ליישבו בתוך שעתיים". כלומר, תוך זמן קצר יראה המגשר את צדקת עמדתנו ויביא את הצד השני לידי הסכמה. ובמרומז, אם זה לא יהיה המצב נפרוש מההליך. מצופה מהמגשר להעמיד את הצדדים על הצורך להגיע לגישור עם ראש פתוח ונפש חפצה, ללא תנאים מוקדמים והרצון לתת לכך את כל הזמן הנדרש. מה שנראה "מקרה פשוט" עבור עורך הדין, אין כן הדבר בהכרח כך לגבי לקוחו. המגשר, בשונה מעורך הדין, יצטרך לרדת , ביחד עם הצדדים לרבדים העמוקים יותר של המקרה, תחושות האנשים ככאלה, והאינטרסים הפחות גלויים, ולא להישאר ברמה לגלית של המקרה. ככל שיידרש להליך גישור שכזה זמן –  כך יהיה. למגשר עומדת הסבלנות ואורך הרוח, דבר שלא יקרה בהליך המשפטי.

כפי שכבר נאמר, מוכנותו של המגשר לקראת ההליך הינה תנאי הכרחי, לפיכך במסגרת האינטייק, לבד מהכנת הצדדים, הכרות עם ההליך והקניית יסודותיו, יתרונותיו וההתנהגות במהלכו (ככל שאין המדובר בהתנהלות מול עורכי דינם של הצדדים). ייקבע המועד לקיום ישיבת הגישור, אבל בעיקר על המגשר לנצל את הזמן ללמוד עד כמה שניתן את עובדות המקרה ובמגעים עם נציגי הצדדים לקבלת כל חומר אפשרי מעבר לכתבי הטענות, אם אלה הוגשו כבר לביהמ"ש. כשאין כתבי טענות, בידי המגשר לדרוש מהצדדים לקבל ניירות עמדה לפני תחילת הגישור. ככל שהמגשר ידע מראש את העובדות שביסוד הסכסוך כן ייטב. יתרחב בפניו אופק ההבנה של עמדות הצדדים וכיצד עדיף יהיה לנהל את הליך הגישור.

כשהאינטייק מתקיים מול הצדדים, מצופה מהמגשר להסביר את עקרונות הגישור, בשונה מאלה המתקיימים בביהמ"ש או מול עורכי דין.  אחד העקרונות, שיש לחזור ולהזכיר הוא, העדר השיפוטיות של המגשר, העדר יכולתו להכריע בסכסוך וכי העדר כוונה מצדו להחליט איזה צד הוא הצודק. לפיכך הדיבור איננו כלפי המגשר, אלא כלפי הצד השני. המגשר איננו צד לסכסוך ובהכרח בקיא בו פחות מהצדדים עצמם והם אלה שצריכים להגיע להבנות. אם כל צד יגלה הגינות, היגיון כבוד ופתיחות הוא ימצא,  שלאנשים יש נכונות רבה יותר ללכת לקראת מי שנוהגים כך. לכן טוב יעשו אם יימנעו מהגזמות והצהרות כוזבות. לאיש לא יזיק אם יעלה הצעות רציניות שהצד האחר יוכל ברצינות לשקול.

המגשר ימנע ככל הניתן, את הפיכת הסכסוך לאישי. עליו לחתור להפריד את הבעיה מהאנשים עצמם. אל לו לחשוש מלהביע הסכמה עם צד, שמבטא דבר אמיתי.  אין להיכנס לשאלות כספיות, מספרים ו"שורה תחתונה" לפני שיברר מה באמת רוצה הצד להשיג בגישור.

מהלך ישיבת הגישור

ברגיל ישיבת הגישור תחל בישיבה משותפת של כל הצדדים לגישור, שבה הצדדים המסוכסכים מספרים את העובדות שביסוד הסכסוך, כפי שנתפסות בעיניהם ומגלים את עמדותיהם ביחס לסכסוך. המגשר ימתן את השיח, יבהיר את הנאמר וידאג שלכל צד, עורכי דין ולקוחותיהם, תהיה ההזדמנות לומר את שעל ליבם  ללא הפרעה. המגשר גם יקצה זמן להשיב לטענות ולשאלות שיופנו ישירות ע"י כל צד לצד האחר.

מומלץ שהמגשר יפתח את הישיבה בסיכום קצר של עקרונות הגישור וציפיות ההתנהגות מהמגושרים וחתימה על ההסכם לקיום  הגישור. מכאן הוא יערוך סבב היכרות, ככל שזה נחוץ, שיגרום לצדדים להבחין באנשים שמהצד השני ולא רק שמות  בעלמא. בשלב זה יש מקום אף לשיחת חולין קצרה שמכוונת להפגת המתח. אחת ממטרות הישיבה המשותפת הוא לאפשר לצדדים "לשחרר קיטור" , להביע רגשות לחוות אמפתיה ולבניית האמון בין הצדדים לבין המגשר, שזו אחת מלבנות היסוד להצלחת הגישור.

לעיתים המגשר ייתקל בבקשה לדלג על שלב הישיבה המשותפת ולפתוח מיד בסבב השיחות בנפרד. ברגיל ההסבר לכך יהיה, שהצדדים כבר מכירים היטב את עובדות המקרה וערים לעמדותיו של הצד השני. לנקיטה בצעד זה ניתן לצפות במצב שבו קיימת מידה רבה של עויינות בין הצדדים, שלא מאפשרת להם לשהות באותו חדר. אנו גם יודעים, שזו פרקטיקה מקובלת אצל מגשרים לגירושין. למרות שאין לפסול לחלוטין גישה שכזו, הרי שיש להפעילה בזהירות ללא קלות ראש.

הישיבה המשותפת מספקת אולי את ההזדמנות הראשונה לכל הצדדים לשבת יחדיו באותו חדר. שהרי אם היו פגישות קודמות ביניהם הן התקיימו, קרוב לוודאי, באווירה של ניגודיות ועוינות, בד"כ ולמצער, מפגשים שהתקיימו בשלב הישיבות המוקדמות בביהמ"ש. אלא, שבמפגשים אלה, הצדדים הוגבלו בתשובותיהם לשאלותיו של הצד השני ונדרשו להשיב בקצרה או ב"כן" ו"לא" בלבד. הישיבה המשותפת במסגרת הליך הגישור מספקת לצדדים את ההזדמנות הייחודית להיפתח, ולתת הצהרות אמת ולהעביר מסר לכל הנוכחים. למגושרים רבים, זה יהיה הדבר הקרוב ביותר ל"יומם בביהמ"ש", ואפשרות להציג אל נכון את עמדותיו. גם לעורכי הדין זו הזדמנות לשמוע ולהבין את הצד השני ולהעביר את העמדות של הצד שלו. בכך גם יחסך מהמגשר הצורך להתרוצץ בין האחד לשני בישיבות בנפרד ולהסביר את עמדתו של הצד האחר.

המגשר ידריך את הצדדים לדבר ישירות לצד השני ולעורך דינו לא להפנות את דבריו למגשר ולהימנע ככל הניתן מטעונים משפטיים, מהעלאת איומים והערות פוגעניות. הדובר יודרך להפגין בטחון ובהירות להבדיל מצדקנות או התחסדות. עליו להיצמד לעובדות ולהיות מציאותי. רק לאחר הצגת העובדות לתפיסתו, יהיה מקום להשמיע את טענותיו. הצגה כזו של עמדותיו של צד בגישור, יש בה כדי להכתיב את הכיוון של הדיון, שלא יהיה סביב מתקפה ומגננה, אלא יקדם מציאת פתרון לסכסוך. מתפקיד המגשר לחזור ולהדגיש בפני הצדדים את היתרונות העומדים להם בהשגת הדרך ליישוב הסכסוך נוכח החיסרון ביציאה מההליך ללא הסדר.

הישיבות בנפרד

אחד הכלים  היותר ייחודיים, שעומדים למגשר הינו הישיבות בנפרד, שאסור מכל וכל על שופטים ובוררים. זה גם השלב בגישור, שבו המגשר יערוך את בוחן המציאות, שנועד להבהיר את היתרון במניעת הסיכון המשפטי וההוצאות הכרוכות בהתדיינות. הבהרת האינטרסים האמיתיים של אותו צד וחתירה לגיבוש הצעה ריאלית, ככל הניתן, שתונח בפני הצד השני. תגובות הדוחות מכל וכל הצעה שהונחה בפניהם מוכרות לכל מגשר. לכך יש להגיב, שרק טבעי הוא שיש בהצעה מידה של הגזמה,  וכי זה הזמן לקיום משא ומתן.

יש לצפות לכך שהצעת הפתיחה של הצד השני תהיה גבוהה או נמוכה מזו שהצד יוכל לקבל. המגשר ימצא עצמו לא אחת במצב שבו עליו להעביר הצעה שתקומם או תרתיע את הצד הניצע. הסיכון במקרים אלה ליצירת עויינות ואובדן אמון. כאן על המגשר להסביר שזו עמדת פתיחה בלבד וכי יש להבין שזה טיבו של משא ומתן, ואין לצפות שההצעה תפתח בשורה התחתונה של דרישות הצד השני. יש לחתור לשכנע את המגושר להשתחרר עד כמה שאפשר מהרגשות והתחושות שליוו אותו במהלך הסכסוך ולנסות לגבש הצעה נגדית סבירה, שתעביר מסר לצד השני של רצינות ורצון טוב להגיע לידי הסדר, ציפייה מהצד השני שינהג לפי אותו היגיון ולא סימן לחולשה. בדרך זו תיסלל הדרך להסכמה.

לקראת סיום הליך הגישור, על מגשר להיות ער לכך, שהליך הגישור, בחלקו לפחות, יתמצה במשא ומתן, שבמהלכו יוחלף מידע במסגרת טיעוני הצדדים, ולפיכך, חלק זה של הגישור, מהווה גם הליך של למידה, גם עבור הצדדים וגם עבור המגשר. תובנה זו מלמדת שעל המגשר להמשך להיות עירני ומחויב לצורך לשקלל בהתמדה את המידע הנחשף. שימוש מושכל במיידעים החדשים שיחשפו, יאפשר למגשר לכוון את הצדדים לקלוט ולהפנים את המידע הזה ולקחת אותו בחשבון בחתירה להסכם מאוזן והוגן עבור שניהם.

המגשר חייב להימנע מלהיעתר לבקשתו של צד כלשהו להעריך את התביעה.  אין כלל אצבע באשר לערכה של תביעה. הערך האמיתי היחיד הוא מה שהצד האחר הסכים לקבל ומה שהאחר הסכים לשלם.

לסיכום

אין בכוונתו של מאמר זה להוות מדריך דידקטי באשר למהלכי הגישור והשלבים שלו. כל המטרה היא לעמוד על מספר עקרונות, שאמורים לשרת את המגשר ולהאיר מספר אסטרטגיות וטקטיקות, שראוי  שישמשו אותו במצבים שונים במהלך הגישור. עיקרון מרכזי, שחוזר על עצמו הוא, שככל שהמגשר יתכונן טוב יותר לקראת ישיבת הגישור, יאמץ ראש פתוח וגישה הוגנת ללא השפעה זרה כלשהי, כולל של אישיותו וערכיו האישיים, יגלה סבלנות ואורך רוח ויפנים את העקרונות לעיל, וככל שיעשה כן יגדל הסיכוי לגישור מוצלח, יישוב הסכסוך והשגת הסדר גישור הוגן לכל הצדדים להליך.

 

[1] MICHAEL P. CARBONE is a senior mediator who has also served as an arbitrator and court-appointed referee. His dispute resolution practice has been built over a period of more than 25 years and covers a wide range of fields.   His exceptional combination of transnational and litigation experience enables him to handle complex litigation and other challenging cases.

Michael resolves business and commercial cases, real estate disputes, employment claims, construction claims and defect cases, estate and trust matters, insurance issues, legal malpractice, corporate and partnership disputes, and personal injury cases.  In his capacity as a court-appointed referee he has undertaken a wide variety of responsibilities, including sales and appraisals of real property, and the adjudication of trust accounting and administration matters.  https://www.mediate.com/articles/carbone7.cfm

[2] Leah Hadley is an experienced mediator, Accredited Financial Counsellor, Certified Divorce Financial Analyst, and a Master Analyst in Financial Forensics. After going through her own divorce after ten years of marriage, her goal is to ease the stress of divorce by making the process as painless as possible for couples and individuals alike. When she’s not working, Leah loves spending time with her family, taking her kids on road trips, and volunteering with various organizations like the PTA, NAWBO and Girl Scouts.  https://www.mediate.com/articles/hadley-5-mediation-strategies.cfm

[3] . הערכה המקדמית ניטראלית (Early Neutral Evaluation – ENE) הינו אחד ההליכים החשובים במסגרת ההליכים לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט, אף כי הוא פחות ידוע מהליכי הבוררות והגישור. הבנת ההליך ושימוש מושכל בו  יכולה להביא לתרומה משמעותית בפתרון סכסוכים.

במסגרת הערכה מקדמית ניטראלית, מכין יועץ, עבור הצדדים, הערכה אובייקטיבית של מצבם בסכסוך. ההערכה כוללת בין היתר בחינת העמדות השונות, סיכויים וקשיים העומדים בפניהם. בדרך כלל נבחר מעריך בעל רקע המקצועי ומומחיות בתחומי הסכסוך או אדם בעל ניסיון בתחום ניהול קונפליקטים ובפיתוח חשיבה משפטית משולבת ביכולת ניתוח מידע וקבלת החלטות בתנאי אי וודאות, המסתייע במומחה בתחום הרלוונטי. הערכה זו עשויה לחסוך לצדדים הליכים ועלויות כבדות בעתידך.

[4] על "הסכמה מדעת" בהליך גישור, ראה את מאמרה של ד"ר אורנה דויטש        [4]