14.2.2023
לא בהכרח ולא בכל מקרה הסדר הגישור עצמו יהיה גלוי לצדדים שלישיים
מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר
להלן סקירה קצרה של פסה"ד–
ת"א 2212-01-21 ציפי נבון נ' 1. מאקו – קבוצת שידורי קשת בע"מ 2.אביטל למברסקי 3.דן מרגלית, מפי כבוד השופט רון גולדשטיין בבית משפט השלום בתל אביב – יפו, שנועדה לאזן את הנחת היסוד בגישור, שהסדר הגישור הינו אותו חלק מהליך הגישור שגלוי בפני כולי עלמא. הנחת יסוד זו אמנם נכונה, אבל לא תמיד ולא בכל מקרה.
במקרה זה דן ביהמ"ש בבקשה להורות לתובעת לחשוף לעיונו של המבקש את הסדר הגישור אשר נחתם בין התובעת לנתבעת 1, אשר הוביל לדחיית התביעה נגד הנתבעת 1, ללא צו להוצאות.
תמצית עובדות המקרה
בתביעה שהגישה התובעת, ששימשה כמנהלת לשכתה של אשת ראש הממשלה, גב' שרה נתניהו, במשרד ראש הממשלה. לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, בגין פרסומים שונים ונפרדים של "דברי בלע" שביצע כל אחד מהנתבעים, ולפיהם התובעת שימשה בעבר כ"מטפלת" של ילדי ראש הממשלה ועוד קודם לכן עבדה עם אביו של ראש הממשלה.
לטענת התובעת, יש בפרסומים אלה שאינם אמת כדי "לגמד" את התובעת שכאילו קיבלה את תפקידה לא בזכות עצמה אלא בשל היותה מקורבת למשפחת נתניהו.
בעקבות הליך גישור שהתקיים בין התובעת לבין הנתבעת 1, הודיעו הצדדים הללו לביהמ"ש, כי הושג ביניהם הסדר גישור, שבמסגרתו הוסכם על "סיום סופי מחוץ לכתלי בית-המשפט", לסילוק כל המחלוקות שביניהם, ולפיכך התבקש בית המשפט להורות על דחיית התביעה נגד הנתבעת 1, ללא צו להוצאות. בית המשפט סמך את ידו על הסדר גישור זה ופסק, שהתביעה נגד הנתבעת 1 נדחית ללא צו להוצאות.
חשוב לציין, כבר עתה, שהסדר הגישור עצמו לא הוגש לבית המשפט, ותחת זאת הגישו בעלות-דין אלה הודעה בדבר סיום ההליך בהסכמה ועתרו לדחיית התביעה ללא צו להוצאות, בקשה שכאמור התקבלה.
תביעת לשון הרע, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 2 ו-3 נמשכה, ועוד בטרם ישיבת קדם המשפט הגישה הנתבע 2 בקשה לביהמ"ש להורות על מחיקת כתב התביעה בשל הימנעותה של התובעת "מביצוע גילוי ועיון במסמך – הסדר הגישור שנחתם בינה ובין הנתבעת 1היות וכל פניותיו לתובעת במסגרת ההליכים המקדמיים לקבלת הסדר הגישור, לא נענו כלל.
עיקרי טענות הצדדים
הנתבע 2 טען, כי הדין אינו מטיל חסיון על תוצר הליך הגישור – הוא הסדר הגישור, ומכאן שהתובעת לא יכולה להסתמך על הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), לפיה "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי". משאין מוטל חסיון על הסדר הגישור יש להורות לתובעת להעבירו לעיונו.
לטענתו, חשיפת הסדר הגישור תגלה כי עסקינן ב"תביעת השתקה", משום שהתובעת ויתרה על מול "גוף תקשורת רב עוצמה וממון" תמורת פיצוי "נמוך באופן יחסי" ובחרה "לנהל את מלחמת החורמה שלה כנגד נתבעים פרטיים".
עוד טען, כי מהסדר הגישור יתגלה, שהתובעת כבר פוצתה בגין הפרסו והפרסום שנעשה על ידו רק הדהד את הפרסום שבוצע ע"י הנתבעת 1, וכמו כן יתברר, שהמדובר הוא שהפיצוי שהתובעת הסתפקה בו הינו "אפסי", ואין הצדקה שלא להעביר לעיונו את הסדר הגישור.
לעומת זאת טוענת התובעת כי יש לכבד את רצונם של הצדדים להסדר הגישור שאחרת עשויות אבני היסוד שעליהן מושתת הליך הגישור ומוסד הסדרי הפשרה – להיפגע. התביעה מבוססת על עילות נפרדות ופרסומים שונים כנגד מעוולים שונים לחוד וכי אין כל נפקות להסדר הגישור שגיבשה עם הנתבעת 1, הן לעניין ניהול הגנת הנתבע 2, הן לעניין הסעד שייפסק לחובתו (ככל שייפסק).
החלטת ביהמ"ש בבקשה
כבוד השופט גולדשטיין קבע בפתח דבריו כי בעלי דין שגיבשו הסדר גישור אינם נדרשים בהכרח להגישו לבית המשפט (אלא אם מבוקש על ידם לתת תוקף של פסק-דין להסדר הגישור עצמו; וראו לעניין זה תקנה 9(ב) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993).
מכל מקום, בין אם הסדר הגישור מוגש לבית המשפט על מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין, ובין אם לאו, לא ניתן לקבוע כי הסדר הגישור עצמו חוסה תחת הוראת סעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט. הוראה זו, שלפיה "דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור, לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי" – חלה על דברים שהוחלפו במסגרת הליכי גישור. ברם, היא אינה חלה על התוצר הסופי של הליך הגישור – הוא הסדר הגישור עצמו.
הסדר הגישור, כתוצר הסופי של הליך הגישור, יש לראותו כמסמך אשר צד שלא היה חלק להליך הגישור רשאי, במישור העקרוני, לבקש ולעיין בו במסגרת הליכי הגילוי והעיון המקדמיים, בכפוף לכללים הדיוניים החלים במסגרת הליכי הגילוי והעיון.
ברם, תנאי בסיסי לקיומה של חובת גילוי מסמכים הינו "תנאי הרלוונטיות". תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שעניינה בחובת גילוי "כל המסמכים הנוגעים לעניינים השנויים במחלוקת", כלומר, מדובר במסמכים שהם רלוונטיים לניהול הגנתו של נתבע 2 במידה המצדיקה את חשיפת ההסדר בפניו.
לפיכך, צודקת התובעת בטענתה, שהנתבעים נתבעו "ביחד ולחוד". ודרישתה הינה לסעדים שנתבעו ביחד ולחוד, ולא יהיה זה מוצדק לאפשר לנתבע 2 לדעת את פרטי הפשרה שגובשה בין התובעת לנתבעת 1, שכן הדבר לגמרי אינו משליך במישרין על ניהול הגנתו.
בהקשר זה אף יש ליתן משקל לעובדה שהתובעת והנתבעת 1 בחרו, מיוזמתן וכפי זכותן על-פי דין, שלא להגיש את הסדר הגישור לעיון בית המשפט על-מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין. לבחירה מודעת זו של בעלות הדין יש ליתן את המשקל הראוי, מתוך מטרה ושאיפה לעודד בעלי דין להגיע להסדרי פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט.
אשר על כן ה בנסיבות העניין, הבקשה נדחתה. והנתבע 2 חויב לשאת בהוצאות התובעת.