תקיפת הסדר גישור שנגוע באי חוקיות

25.9.2014

תקיפת הסדר גישור שנגוע באי חוקיות

קוראי הוותיקים והנאמנים עשויים לזכור מאמר שלי מתאריך 13.05.2009 שפורסם תחת הכותרת "ביטול הסדר גישור". המאמר דן באפשרויות השונות לביטול או תקיפה של הסדר גישור, בכפוף להבחנה שבין הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין לבין הסדר גישור שלא הוגש לבית המשפט.

ולמי מבין עמיתי המגשרים שלא הזדמן לו לקרוא את המאמר הזה, להלן הקישור אליו, שכן לדעתי כל מגשר צריך וחייב להכיר את הדרכים המשפטיות העומדות בפני מגושר שמנסה להשתחרר או לבטל הסדר גישור שלו הוא הסכים ועליו הוא חתם.

http://www.articles.co.il/article/40811/%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C%20%D7%94%D7%A1%D7%93%D7%A8%20%D7%92%D7%99%D7%A9%D7%95%D7%A8

בתאריך 18 יוני 2014 התפרסם פסק דין חדש מפי כב' השופט יהושוע גייפמן, מבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ת"א 39701-05-10 אריה הרשטיק (להלן "הרשטיק" או "התובע") נגד עמית רפי, אליהו מאיר ואח' ובו נדונה דרישתו של התובע לבטל הסדר גישור, שש שנים לאחר שההסדר נחתם על ידי הצדדים לו  ושעל פיו הם פעלו וביצעו אותו כמעט במלואו.

תמצית עיקרי עובדות המקרה בקצרה

בתביעה שהגיש הרשטיק נגד הנתבעים הוא טוען, שבהסכם בע"פ שנערך בינו לבין אחד מבעליה של חברת רמא בע"מ, שאף אותה הוא תובע, רכש 20% ממניות חב' רמא כנגד תשלום בסך 30,000 דולר. עוד טען, שעם העברת הפעילות העסקית של חב' רמא לחב' רמא טכנולוגיה, הוחל ההסכם גם על מניות חב' רמא טכנולוגיה, והמניות הוחזקו  ע"י עמית ואליהו, בנאמנות עבורו.

כנגדו טענו עמית ואליהו, שהרשטיק אמנם העביר להם 30,000 דולר, אלא שזו היתה הלוואה, ושעם מתן ההלוואה הוסכם שהרשטיק יבחר אם ברצונו להיכנס כשותף בחב' רמא או לקבל בחזרה את הכספים. הרשטיק בחר לקבל את הכספים בחזרה, ויתר על זכותו להיכנס כשותף בחב' רמא, והמניות מעולם לא הוחזקו עבורו בנאמנות.

  מחלוקת זו נדונה בהליכי גישור בין הצדדים. בסיום הליך הגישור נחתם,  ביום-5.2.04,  הסדר גישור בין הצדדים –אליהו, עמית ורמא טכנולוגיה לבין הרשטיק.

בהסכם  הגישור  נכללו הסדרים כספיים שבוצעו, ונקבע בסעיף 14 להסכם, שעם קיום כל ההתחייבויות לעיל, לא תהיינה לצדדים טענות אחד כלפי השני בכל הנוגע לחב' רמא וחברות הקשורות אליהן, לא לגבי זכויות ולא לגבי חובות.

עיקר טענתו של הרשטיק בתביעה בה עסקינן, שהסכם הגישור בטל, באשר הוא נחתם בכפיה, היה נגוע בעושק ובאי חוקיות, ויש להורות על העברת 20% מהמניות בחב' רמא ובחב' רמא טכנולוגיה – לבעלותו.

במצב דברים זה, בו הסכם הגישור נחתם בפברואר 2004, ההסדרים הכספיים שנקבעו בהסכם בוצעו, נשלחת הודעת ביטול ע"י הרשטיק באפריל 2010, כלומר, בחלוף 6 שנים מחתימת הסדר הגישור ולאחר ביצועו. חודש לאחר הודעת הביטול הנ"ל הגיש הרשטיק את התביעה דידן.

בתביעתו, טוען הרשטיק שיש להורות על ביטול הסדר הגישור, למרות האמור בסעיף 14 הנ"ל בדבר העדר טענות נוספות אחד כנגד השני, מעבר להתחייבויות שנקבעו בהסכם.

לטענתו של הרשטיק, ההסדר נחתם תחת כפייה, עושק ואיומים [להלן: "פגמים בכריתת ההסכם"] . בכתב התביעה נטען שההסדר נכפה עליו תוך איומים, וכי הנתבעים ניצלו את העובדה שהוא היה באותה עת לאחר משבר גירושין קשה ועשקו אותו תוך שהוא מצוי במצוקה אישית וכלכלית ובטיפול נפשי ופסיכיאטרי.

הרי לפנינו מקרה בו אחד הצדדים להסדר גישור, שאמנם לא קיבל תוקף של פסק דין, ולפיכך, כפי שכבר אנו אמורים לדעת, הדרך היחידה שפתוחה בפני מי שתובע לבטל או רוצה לתקוף את הסדר הגישור, היא עפ"י דיני החוזים, וליתר דיוק חוק החוזים (חלק כללי),

התשל"ג-1973 (להלן – "חוק החוזים"), שקובע בסעיפים 17 ו- 18 הימנו:

".17      (א)        מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

            (ב)        אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה.

18.       מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

פסק דינו של כב' השופט גייפמן

לענייננו פוסק השופט כי "רק לחצים כבדים אשר פוגעים בצורה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר ייחשבו כפגמים ברצון" וכי עפ"י חומר הראיות שהונח בפני ביהמ"ש, ניתן לקבוע שהטענות בדבר פגמים בכריתת הסכם/הסדר הגישור משוללות יסוד ודינן להידחות, ועפ"י סעיף 14 להסכם הגישור מנוע הרשטיק מלתבוע תביעות נוספות מעבר לנכסים ולכספים שהועברו אליו במסגרת הסכם הגישור.

ראשית, הסכם/הסדר הגישור לא נחתם בהינף קולמוס. התקיימו הליכי גישור במשך חצי שנה, ורק בסיומם נחתם הסכם הגישור.  הרשטיק יזם את הגישור, בחר את המגשר, הגיש הערכת שווי של החברות לצד שכנגד, ובמידת הצורך התייעץ עם עוה"ד דודי לוי שייצג אותו בעניינים אחרים . היוזמה וההתנהלות שאפיינו את הרשטיק בהליכי הגישור אינם מתיישבים עם טענה בדבר פגמים בכריתת הסכם הגישור.

 שנית, במו"מ שהתנהל לפני חתימת ההסכם הוחלפו טיוטות, הוצגו הערות, ובוצעו תיקונים. ניתנה לצדדים שהות מספקת לבחון ביסודיות את ההסכם ולהעיר את הערותיהם בטרם חתמו על ההסכם, וגם עובדה זו אינה מתיישבת עם טענות בדבר פגמים בכריתת ההסכם.

שלישית, גם הטענה שהיה מאוים ושעקב כך חתם על הסכם הגישור – לא הוכחה. הוכח שהרשטיק הפעיל לחץ ואיומים על השותפים כדי שיגיעו עמו להסכם, והתנהלות זו לא מתיישבת עם טענה בדבר חתימה על הסכם עקב היותו מאוים ע"י מי שנטען שהיו שותפיו.

הרשטיק הודה בחקירתו שהחזיק בידו במחצית 03' חומר חשבונאי של החברה, מנע מהשותפים האחרים לעיין ולקבל את החומר החשבונאי לצורך עריכת דו"חות ומאזנים של החברה, והתנה את מתן החומר החשבונאי בכך שהשותפים יגיעו עמו להסדר המסיים את המחלוקת בעניין החברות.

רביעית, לא הוכח שההסכם נחתם כשהרשטיק היה במצוקה עקב מצבו המשפחתי. הוא לא הציג חוות דעת רפואיות, ולא הוכיח שהיה במצוקה נפשית או רפואית עובר לחתימת הסכם הגישור, ולא הונחה תשתית ראייתית המאפשרת קביעה שהתובע היה במצוקה נפשית או רפואית במועד חתימת הסכם הגישור.

 לבסוף, לעניין טענת העושק – לא הוכח שתנאי ההסכם היו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.

ולסיכום פרק זה של הכרעת פסק הדין קובע השופט המלומד, כי הסכם הגישור נחתם ב-2004 ואילו הודעת הביטול לא ניתנה תוך פרק זמן סביר כנדרש בדיני החוזים. הודעת הביטול ניתנה ב-2010, בחלוף כ-6 שנים מחתימת ההסכם ולאחר שההתחייבויות הכספיות בהסכם בוצעו. הוא עצמו הורה לשותפים להיכן להעביר את הכספים המגיעים לו עפ"י הסכם הגישור. הרשטיק לא הודיע שההסכם נגוע בפגמים ושהוא מבטלו, ופעל במשך כל התקופה להשלמת ביצוע ההסכם.

הערה בסוגריים

בפסה"ד אין התייחסות כלל ועיקר לשאלת חיסיון הליך הגישור. ביהמ"ש מתייחס כמובן מאליו לעדותו של המגשר במקרה שלפניו.

נמצא בפסה"ד אמירות כגון:

"המגשר, יועץ המס מנחם זילברמן, שסייע לגיבוש הסכם הגישור הצהיר בתצהיר עדותו הראשית שלא נסתר"

או

" עדותו של המגשר, יועץ המס מנחם זילברמן, מהימנה על בית המשפט, וסותרת את גרסת הרשטיק".

וכן

"המגשר מנחם זילבמן העיד בחקירתו הנגדית"

כאמור שאלת סודיות הליך הגישור לא מתעוררת בפסה"ד. גם לא ברור אם הצדדים להסדר הגישור במקרה הזה חתמו על הסכם לקיום הליך גישור הכולל התחייבות שלהם שלא להזמין את המגשר להעיד, סעיף שקיים כבשגרה במקומותינו:

" הצדדים מתחייבים לא להזמין את המגשר למסור עדות, בין בכתב בין בעל-פה, או להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור. הצדדים מתחייבים לא למסור לבית המשפט דברים שנאמרו בהליך הגישור ולא להציג מסמכים בכל עניין שהועלה, במישרין או בעקיפין, בהליך הגישור".

סעיף זה מבוסס כידוע על הוראת חוק מפורשת:

סעיף 79 ג (ד) ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, קובע:

" (ד)     דברים שנמסרו במסגרת הליך גישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי".

ובתקנה 5 (ה) לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג – 1993 נקבע:

"(ה)  המגשר לא יגלה כל מידע שנמסר לו במהלך הגישור למי שאינו צד לגישור".

אני משוכנע שכב' השופט גייפמן מכיר ויודע היטב את הוראות החוק והתקנות הנ"ל, לפיכך נראה לי שהיה מקום לפחות להתייחסות כלשהי כיצד קורה שבאולם שלו מובא המגשר לעדות, בניגוד לאמור לעיל.

התמודדותו של בית המשפט עם אי חוקיותו של הסדר הגישור

עולה בברור ממהלך ההתנהלות של הצדדים, שהועברו ביניהם סכומי כסף גדולים מאוד, הועבר מיד ליד ציוד יקר ערך בשווי של מאות אלפי דולרים, הכל בהתאם להסדר הגישור שעליו חתמו, מבלי שישולם על ידי מי מהם שקל אחד של מס.

לעניין זה פוסק השופט המלומד:

" באשר לטענת אי החוקיות של הסכם הגישור, בהיבט של עבירה על חוקי המס – אין להורות ביחסים הפנימיים בין הצדדים על ביטול הסכם הגישור לאחר שההסכם בוצע  במלואו…….

גם אם דבק בהסכם הגישור היבט של אי חוקיות –אי תשלום מס – יש לתת משקל לשיקולים ולנתונים הבאים: [א] שני הצדדים היו שותפים להסכם והאשם רובץ באותה מידה לפתחם [ב] ההסכם כולו בוצע וההתחייבויות הכספיות קוימו [ג] אין המדובר בחוזה שמטרתו העיקרית היא אי חוקיות אלא באי חוקיות שהיא אגבית לחוזה. הפעולה הבלתי חוקית לא היוותה את עיקר ההתקשרות אלא נגעה לחלק הביצועי שלו [ד] אי החוקיות לא חלשה על כל החוזה [ה] הרשטיק, הטוען לבטלות החוזה, התמצא בהיבט החשבונאי וניהל את חשבונות החברה ואין המדובר בצד תמים שאינו מתמצה בנושא              [ו] השנים שחלפו מאז חתימת ההסכם ב-04' וקיומו.

            בנסיבות אלה השארת החוזה על כנו ואי ביטולו יעשו צדק בין הצדדים. ניתן כהוראה משלימה לאמץ את דברי כב' השופט עמית בע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי  [פורסם בנבו] תקדין-עליון 2012(3)  11582 בסעיף 32 לפסק הדין :

" מבלי להפחית מחומרתה של הונאת רשויות המס ומהמסר המרתיע שצריך לצאת מבית משפט זה, הרי שהמעוות יוכל לתיקון בכך שהעסקה האמיתית תגיע לידיעת רשויות המס וישולם מס כדין ".

אחרית דבר

עמיתי המגשרים, נמצאנו למדים מפסה"ד שהובא לעיל, שהסדר גישור, שלא קיבל תוקף של פסק דין, הינו חוזה ככל חוזה אחר, וככזה הוא כפוף לחוק ולדיני החוזים. ניסיון לביטולו יעשה אך ורק בהתאם לחוק החוזים, שבו המחוקק קבע הוראות ברורות באיזה מקרים ניתן לבטל חוזה.

כמו כן למדנו, שלא כל הסדר גישור הנגוע באי חוקיות יבוטל אוטומטית והתייחסותו של בית המשפט תיקבע בהתאם לפרמטרים שכב' השופט גייפמן פרט בפסק דינו.

אין הסבר בגוף פסה"ד כיצד ובאילו נסיבות מעידים בו את המגשר, שמוסר בעדותו פרטים על מה שנאמר ונעשה תוך כדי הליך הגישור שאותו הוא ניהל.