התרופות להפרת הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין

1.5.2018

התרופות להפרת הסדר גישור שקיבל תוקף של פסק דין / מאת גיורא אלוני, עו"ד

 נחתם הסדר גישור שקיבל וביהמ"ש נתן לו תוקף של פסק דין. כיצד יפעל צד להסדר גישור זה, כאשר  לטענתו הצד השני היפר אותו? השאלה הונחה לפתחו של שופט ביהמ"ש העליון נעם סולברג, בתיק  רע"א  1932/18 מוגדאם מוסא נמבר נ' ג'ק רושל ואח' , כאשר היה צריך להכריע בבקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי מרכז, לסלק על הסף בקשה לביזיון בימ"ש לפי פקודת ביזיון בית משפט, שהגיש המבקש (להלן: "נמבר") נגד המשיבים.

עובדות המקרה בתמצית

המשיבים בתיק, שהם אנשי עסקים בארה"ב, והמבקש נמבר, הם אחים, שבבעלותם המלאה חברה בע"מ, שאף היא אחת מהמשיבים (להלן: חברת נאמ). המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי תובענה כספית נגד נמבר, וחברת נאמ. תובענה זו הופנתה להליך גישור. הליך הגישור צלח והצדדים הגיעו להבנות ביניהם. בין הצדדים נערך הסדר גישור, שגם ניתן לו בבית המשפט המחוזי תוקף של פסק דין.

כחמש שנים מאוחר יותר, הגיש נמבר לבית המשפט המחוזי, בקשה למתן צו אכיפה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט (להלן: הפקודה), שבגדרה הוא טען, כי במסגרת הסכם הגישור הסכימו הצדדים לסיים את כלל המחלוקות המשפטיות ביניהם, בישראל ובעולם; הן בקשר לעסקי הצדדים שמנוהלים ישירות בידי הצדדים עצמם, הן אלה שמנוהלים באמצעות תאגידים שבבעלותם או בשליטתם. אף על-פי כן, ממאן אחד מהמשיבים למחוק הליך משפטי שתלוי ועומד בבית משפט בפלורידה ארה"ב, אותו הגישה חברת KISS, שבבעלות אותו משיב  נגד נמבר ושותפו העסקי.

המשיבים הגישו לביהמ"ש המחוזי בקשה לסלק את בקשת הביזיון על הסף, בטענה שהליך של ביזיון אינו מתאים לנסיבותיו של העניין דנן, מפני שקיימת מחלוקת כנה ואמתית בין הצדדים בנוגע לפרשנות הסכם הגישור ותחולתו על ההליך בפלורידה.

עוד טענו המשיבים, שחברת KISS כבר ביקשה מביהמ"ש בפלורידה למחוק אותה מההליך שם, בטענה שאת זכויותיה המחתה לחברה אחרת, אך ביהמ"ש בפלורידה דחה את הבקשה הזאת, כך שגם אם תתקבלנה טענותיו של נמבר בנוגע לתחולת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, הרי שיהא זה בלתי אפשרי לאכוף את הסכם הגישור מכוח הפקודה.

ביהמ"ש המחוזי נעתר, כאמור, לבקשת המשיבים ומחק על הסף את בקשת הביזיון, תוך שהוא קובע שבין הצדדים ישנה מחלוקת כנה ומהותית, שאינה מבוססת על עמדה חסרת תום לב של מי מהם, או על רצון להתחמק מביצוע הסדר הגישור. ומכאן הבקשה לקבלת רשות ערעור על החלטה זו.

הכרעת בית המשפט

כב' השופט סולברג פוסק כי "הליך אכיפת פסק דין מכוח הפקודה הוא הליך ייחודי, שבמסגרתו ניתן להטיל על המפר סנקציות, בכללן מאסר. בשל ייחודיות ההליך והתוצאה המעיין-פלילית הנובעת ממנו, נקבע לא אחת בפסיקה, כי "אין זה ראוי להיזקק להליך על-פי הפקודה כאשר קיימת בין הצדדים מחלוקת פרשנית בתום לב.

כלל זה נכון עוד יותר כאשר עניין לנו באכיפה של פסקי דין שבהם ניתן תוקף להסדר או להסכם שערכו הצדדים. במקרה שכזה, כאשר ישנה מחלוקת לגיטימית לגבי ביצועו של הסכם אליו הגיעו הצדדים (גם אם ניתן לו תוקף של פסק דין) יש, ככלל, לבררה תחילה בגדר תובענה אזרחית ולא להכריע בה לראשונה בהליך של בזיון בית משפט. יש לפנות להליך של אכיפה מכוח הפקודה רק כאשר "מדובר במחלוקת 'מדומה', מעושה, או במחלוקת המבוססת על עמדה מחוסרת תום לב של אחד הצדדים. כאשר עסקינן במחלוקת של ממש, "גם אם ההכרעה בה אינה מסובכת, ראוי לה להתברר ב'דרך המלך'"

בדין קבע, איפוא, בית המשפט המחוזי, כי יריעת המחלוקת רחבה מכפי שטוען נמבר, וכי מדובר במחלוקת 'כנה ומהותית'. הווה אומר, גם אם נניח לרגע בצד את המחלוקת הפרשנית בנוגע לתחולת הסכם הגישור על ההליך בפלורידה, ונקבל את טענתו של נמבר בעניין, הרי שעדיין קיימות בין הצדדים 'מחלוקות של ממש', ונדרשת הכרעה במספר סוגיות משפטיות מהותיות, כגון המחאת הזכויות ע"י חברת KISS והעובדה שביהמ"ש בפלורידה דחה את בקשתה להימחק מכתב התביעה.

"במצב דברים זה, ובשים לב לאופיו 'המעיין-הפלילי' של הליך הביזיון, מוטב לברר את המחלוקות שבין הצדדים במסגרתו של הליך אזרחי ולא במסגרת הליך של אכיפה מכוח הפקודה. אדגיש, אינני נוקט עמדה כלשהי בנוגע למחלוקות האמורות לגופן, ולגבי צדקת טענותיהם של מי מן הצדדים".

 

מאידך, טוען המבקש, אמנם כבר נקבע בפסיקה כי בסעד של סילוק על הסף יש להשתמש במשורה ובמקרים חריגים בלבד, מפני שיש בו כדי לחסום מבחינה מהותית את הזכויות המשפטיות של יוזם ההליך. כב' השופט סולברג דוחה את הטענה וקובע, שבעניין שלפניו המצב שונה, משום שההחלטה לסלק על הסף את בקשת הביזיון אינה חוסמת מבחינה מהותית את זכויותיו של נמבר, ואינה מונעת ממנו לעתור במסגרת הליך אזרחי 'רגיל' לאכיפת הסכם הגישור.

לפיכך, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, לדחות את בקשת המשיבים למחוק על הסף את הבקשה שהגיש נמבר למתן צו אכיפה לפי פקודת בזיון ביהמ"ש – נדחית.

לסיכום

הן לציבור המגשרים והן לקהל המתגשרים, ניתנת בפס"ד זה ההזדמנות ללמוד, על גישת בתי המשפט, כאשר אחד הצדדים טוען שהסדר הגישור שהינו צד לו הופר ע"י הצד האחר.

כאשר הסדר הגישור, טרם קיבל תוקף של פס"ד, הרי לצד המקיים פתוחה הדרך לתבוע את מפר ההסדר בגין הפרת הסכם כבכל מקרה של הפרת הסכם כלשהו.

כאשר  הסדר הגישור כבר קיבל תוקף של פסק דין ואחד הצדדים היפר אותו, אין הדבר אומר, שבידי הצד המקיים להפעיל מיד את "נשק יום הדין", דהיינו, פקודת ביזיון ביהמ"ש. עליו לפעול במו כל צד להתדיינות משפטית שהוכרעה בפס"ד לטובתו ופסה"ד לא קוים. ברגיל הוא יפנה להוצל"פ בתביעה לפיצויים בגין נזקיו עקב הפרת הוראת פסה"ד.

אומר על כך עו"ד רונן פרידמן באתר של משרדו :

 http://www.lawyer-lawyer.co.il/lawyers103398.html

אכיפת פסק דין"

קיימות מספר דרכים לאכוף פסקי דין וצווים של בית המשפט ואת אלו ניתן לחלק לשתי קבוצות עיקריות:

1.      דרכי אכיפה ישירות, כאשר השכיחה מביניהן היא ביצוע פסק-הדין לפי חוק ההוצאה           לפועל, תשכ"ז-1967, וזאת באמצעות המוציא לפועל;
2.      דרכי אכיפה עקיפות, על דרך של נקיטת פעולות המיועדות לאלץ את החייב בדין לכבד את פסק-הדין.

דרך אכיפה עקיפה אחת היא הגשת תביעה שעילתה הפרת הסכם פשרה ותביעה לפיצויים.

הדרך השנייה העקיפה היא הטלת סנקציה דיונית לפי התקנות כאשר בעל-דין מפר הוראה דיונית במהלך המשפט.

הדרך השלישית היא הגשת בקשה על-פי סעיף 6 לפקודת הביזיון לכוף את הצד השני להסכם לציית לפסק דין שנתן תוקף להסדר הפשרה שהושג בין הצדדים.

לצד אלה קיימת דרך נוספת, רביעית, והיא העמדתו לדין של המפר על-פי סעיף 287 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

לסיכום, אמצעי האכיפה הם קטלוג סגור של אמצעים, כלים לביצוע פסקי-דין והחלטות של בית המשפט. הגם שהביקוש להם הולך וגובר, השימוש בהם על-ידי בית המשפט מאופיין בשמרנות וזהירות".