1.4.2023
חיסיון עורך דין לקוח וחסיון בגישור – גילוי מסמכים החוסים תחת שני עקרונות חיסיון שונים
מאת עו"ד גיורא אלוני, מגשר
פתח דבר
כב' השופטת ורד שביט פינקלשטיין, בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו, דנה והכריעה, בתיק
תמ"ש 56209-11-21 א' ס' נ' ל' ס, בשאלה מה גורלה של בקשה לגילוי ועיון מסמכים, שהוגשה במסגרת תובענה לאכיפת הסכם/הסדר גישור, שהתגבש לטענת המבקשים בתום הליך גישור.
הבקשה, שהובאה בפני השופטת המלומדת, מתייחסת לתכתובות, מסרוני ווטסאפ ודוא"ל, כמו גם לכתבי בית דין שהוחלפו בין המשיבה ו/או בתה לעורך דינה לשעבר, בתביעה לתשלום שכר טרחה שהתנהלה ביניהם, מסמכים שהינם קודמים למועד תחילת הגישור ועד לכשבועיים לאחר מכן.
כל זאת על מנת ללמוד ממסמכים אלה על ידיעתה, הבנתה והסכמתה של המשיבה להסדר גישור, אשר את אכיפתו תובעים המבקשים.
העובדות שברקע הדיון
לבית המשפט הוגשה בקשה לעיון וגילוי מסמכים, שנוצרו באופנים שונים:
האחד, מסמכים הכוללים מסרוני ווטסאפ ודוא"ל, שנוצרו ממועד תחילת הליך הגישור (25.7.2021) ועד יום 11.8.2021 (מועד הכחשת הדברים), שמקורם בתכתובות בין המשיבה ו/או בתה לבין עורך הדין, שייצג אותן בעבר.
השני, כתבי בית דין בהליכים משפטיים המתנהלים בין המשיבה לעורך הדין שייצג אותן בעבר עד לפיטוריו (תביעה ותביעה שכנגד).
בקשת גילוי המסמכים הנ"ל הוגשה ע"י המבקשים במסגרת תביעתם לאכוף הסכם/הסדר גישור, שהתגבש לטענתם בהליך גישור, שהתנהל בינם לבין המשיבה, במטרה ליישב חילוקי דעות שביניהם, בתובענה שהגישו המבקשים לביטול צוואת המנוח בטענות שונות, שעה שמשיבה שהתנגדה לבקשה לביטול הצוואה.
במסגרת הגישור נערך ונחתם (לכאורה) בין הצדדים מסמך כלשהו בכתב-יד, שבו נרשמו ההסכמות שהושגו (לכאורה) בין הצדדים ועל פיהן הסכימה המשיבה לביטול צוואת בעלה המנוח ולשיעור חלוקת העיזבון בין הצדדים.
הסכמה זו הועברה לבאי הכח של הצדדים לשם גיבוש נוסח סופי ופורמלי של ההסכמות, שיובא בפני הצדדים לחתימת ולחתימת הקיום של המגשרת. בשלב זה הודיעה המשיבה, שהיא לא מסכימה לחתום על ההסכם שגובש ונוסח כאמור, וכי היא חוזרת בה מכל ההסכמות שהושגו לכאורה בגישור[1].
לנוכח הודעת המשיבה שהיא חולקת על אותו מסמך, שנערך בכתב יד במסגרת הליך הגישור, לטענתה היא לא חתמה עליו. וכי מדובר בטיוטה בלבד ולא בהסכם סופי ומחייב והיא כלל לא נתנה את הסכמתה לביטול הצוואה, כך שלא התגבש כלל הסכם שניתן לאוכפו בבית המשפט, המבקשים הגישו תביעה לאכיפת ההסכם שנחתם לטענתם במהלך הגישור.
טענות הצדדים
במסגרת תביעת המבקשים לאכיפת הסכם/הסדר הגישור, שהתגבש לכאורה בהליך גישור בין הצדדים, מתנהלת עתה הבקשה לגילוי המסמכים, שפורטו לעיל. המבקשים טוענים, שבגילוי המסמכים הללו יהיה כדי להוכיח, שהמבקשת ובתה , שנכחה במהלך ישיבת הגישור, היתה מודעת היטב לאמור בהסכם הסופי שגובש, בכפוף להסכמה על הטכניקה של ניהול העיזבון (ב"כ הצדדים או מנהל עיזבון חיצוני במינוי הצדדים), אבל בפועל ולמעשה הושגה הסכמה מלאה בכל הנוגע לביטול הצוואה ולחלוקת העזבון, שנוסחה בכתב עַל אֲתָר בהסכם בכתב יד שנחתם ע"י המשיבה.
המשיבה טוענת לעומתם בכתב התשובה שלה לבקשת גילוי המסמכים, שאסור למבקשים להציג בביהמ"ש את המסמך שנערך, בהיותו טיוטה בלבד, שנערכה במסגרת הליך גישור ולפיכך זהו מסמך חסוי. בהיותה אשה מבוגרת מאוד וכבדת שמיעה היא לא היתה מודעת לתוכנו של המסמך ולא נתנה כלל את הסכמתה לאמור בו. כל רצונה הוא לקיים את צוואת בעלה המנוח ולא לבטל אותה.
בתמיכה לטענתה שהיא לא היתה שותפה להסכמתו לכאורה של בא כוחה, שפוטר עקב כך על ידה, לבטל את הצוואה, צרפה המשיבה לכתב הגנתה צילום הודעות ווטסאפ מיום 25.7.2021 בו נרשם בין היתר "יהודה לא חותמים הרגע נכון. צריך לנסח הסכם כולל ביישוב הדעת".
על המהלך הזה של המשיבה, מגיבים המבקשים כמוצאי שלל רב ודורשים לגלות להם את כל הודעות הווטסאפ וכל יתר התכתובות בין המשיבה (ובתה) לבין עורך דינה שפוטר כאמור, ובאמצעותם יוכח, שהמשיבה ידעה והסכימה לפשרה שהתגבשה בהליך הגישור. לטענתם, מאחר שהמשיבה הציגה את הודעת הווטסאפ שצורף לכתב ההגנה שלה, היא ויתרה על החיסיון שחל בין לקוח ועורך דינו, בהיותו חיסיון של הלקוח. בנוסף לכך המבקשים עותרים לקבל לידם כתבי בי דין מההליכים המשפטיים המתנהלים בינה לבין בא כוחה, שפוטר כאמור, על מנת, שוב, להוכיח שהמשיבה ידעה והסכימה לפשרה שהתגבשה בהליך הגישור וכל שנותר היה להסדיר עניין טכני בנוגע למינוי מנהל עיזבון.
המשיבה מתנגדת למהלך הזה בטענה, שלא רק חיסיון עורך-דין לקוח חל על המסמכים הללו, אלא גם החיסיון החל על הליכי משא ומתן והליכי גישור, שעל פי החוק והפסיקה הינם חסויים ואינם יכולים לשמש כראייה בביהמ"ש. גם אם, כטענת המבקשים שהוכחשה ע"י המשיבה, היא חתמה על מסמך כלשהו במהלך הגישור, (הרי שהוא לא נחתם כדרישת החוק והתקנות) זכותה של המשיבה, בהתאם לחוק ותקנות בית המשפט (גישור) להפסיק בכל עת את הליך הגישור ולבקש את חידוש ההליכים בבית המשפט, כפי שאכן עשתה. ובכל אופן. אסור היה למבקשים להציג לבית המשפט כל מסמך מהליך הגישור לרבות המסמך שהם טוענים כי חתמה עליו.
הכרעת בית המשפט
ראשית, השופטת המלומדת מפרטת את הוראות החוק הקובעות את החיסיון ההחל על יחסי עורך דין ולקוחו:
בהתאם להוראות סעיף 48(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו או לבין אדם אחר מטעם הלקוח ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, אין עורך הדין חייב למסרם כראיה, אלא אם ויתר הלקוח על החיסיון".
סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א -1961 קובע: "דברים ומסמכים שהוחלפו בין לקוח לבין עורך דין ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, לא יגלה אותם עורך הדין בכל הליך משפטי, חקירה או חיפוש, מלבד אם ויתר הלקוח על חסינותם".
כלל 19 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986, קובע: "עורך דין ישמור בסוד כל דבר שיובא לידיעתו בידי לקוח או מטעמו, תוך כדי מילוי תפקידיו, זולת אם הסכים הלקוח במפורש אחרת".
תכתובות דואר אלקטרוני והודעות ווטסאפ בין עורך הדין לבין המשיבה נכנסים לגדר חיסיון עו"ד – לקוח ועל כן לא ניתן להציגם בהליך משפטי, אלא אם הלקוח ויתר על החיסיון. לקוח שחשף רק חלק מהמגעים והמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו, אינו יכול לומר שדי לו בכך, וכל השאר הוא חסוי. משגילתה המשיבה טפח – הרי רשאי הצד שכנגד לבוא ולגלות טפחיים, שהרי טענת החיסיון, שכל כולה ומהותה מטרתה לשמור על הסודיות, אין לה על מה שתסמוך מקום שהלקוח, מרצונו, ויתר על חלק מהסודיות, ולו גם כדי להוכיח את דעתו הוא. בית המשפט אינו נכון לקבל חשיפה סלקטיבית של המסמכים.
לפיכך, בנסיבות אלו, על המשיבה היה לכאורה להמציא את כל תכתובות הווטסאפ שלה עם בא כוחה הקודם ממועד תחילת הגישור ועד ליום 25.7.21 , שכן לכאורה ויתרה על החיסיון.
ומכאן להחלטת כב' השופטת לדחות את הבקשה לגילוי המסמכים שמקורם בהליך הגישור:
"אין חולק כי בענייננו מדובר בתכתובות בין המשיבה לבין בא כוחה, שהתנהלו במסגרת הליך גישור שהתנהל בין כל הצדדים דנן ובאותו עניין המתנהל כעת בבית המשפט.
להווי ידוע, כי לחיסיון במסגרת הליכי גישור יש מעמד מיוחד ועל כן נקבעו לגביו הוראות מיוחדות. כך, בסעיף 79ג(ד) לחוק בתי המשפט(נוסח משולב), תשמ"ד – 1984 נקבע, כי דברים שנמסרו בהליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי, ובכלל כך נכללים אף מסמכים שהוכנו במסגרת הליך הגישור וכן הצהרות הצדדים אשר נמסרו במהלכו, אלא אם כל הצדדים לגישור הסכימו להציגם. כמו כן, בהוראת סעיף 3 (ב) לתקנות בית המשפט (גישור), תשנ"ג – 1993 נקבע כי: "בית המשפט יסביר לבעלי הדין כי דברים שיימסרו במסגרת הליך הגישור לא ישמשו ראיה בהליך משפטי אזרחי, וכי אי הסכמתם להעברת העניין לגישור או הפסקת הגישור לא ישפיעו על תוצאות הדיון בבית המשפט".
הרציונל העומד ביסוד כלל זה הוא עידוד פשרות ומניעת התדיינויות ממושכות בין כתלי בית המשפט והרצון לעודד ולחזק קיומן של מסגרות חלופיות ליישוב סכסוכים בין בעלי דין (ראו: רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אלי שירי 27.6.2006)).
חשיפת תכתובות בין המשיבה לבין בא כוחה במלואן במסגרת הליך גישור חותרת תחת מהותו של הליך הגישור. מטרת הגישור היא לאפשר לצדדים להתנהל באופן חופשי בכדי לנסות להגיע להסכמות, מבלי לחשוש שמא דברים שייאמרו בהליך הגישור ישמשו כנגדם במסגרת הליכים משפטיים (כפי שעותרים המבקשים לעשות כאן) שאם לא כן, צדדים לא יסכימו לנהל הליך שכזה ולא תהא כל משמעות לחלופה דיונית זו של הליך הגישור.
בנסיבות אלו, לאור האמור, ככל שהצדדים להליך גישור מבקשים לוותר על חיסיון זה נדרשת הסכמתם המפורשת באופן חד משמעי וברור. (עדיין מתנהל ויכוח בעולם משפט הגישור, אם לא נדרשת גם השכמת המגשר לגילוי, לפחות למה שנאמר על ידו במהלך הגישור. ג.א.) על כן, (בשונה מהמקרה של חיסיון עו"ד לקוח) המסקנה היא שאין בעצם חשיפת הודעת ווטסאפ אחת בין המשיבה לבין ב"כ הקודם כדי לפתוח פתח לחשיפת כלל התכתובות שהוחלפו בין המשיבה לב"כ הקודם במסגרת הליך הגישור שיש בהן לחשוף תכנים מתוך הליך הגישור שהינו חסוי מפני ההליך המשפט ויש צורך בהסכמה מפורשת של המשיבה לעשות כן ביחס לכלל התכתובות, וזאת לא ניתנה".
בסיכום דברי כב' השופטת בפסה"ד כלשונם:
"סיכומם של דברים, לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי לא ניתן לחשוף את התכתובות הנוגעות להליך הגישור שהוחלפו בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם ועל כן הבקשה נדחית. מנגד, המשיבה עצמה לא תוכל לעשות שימוש בתכתובות חלקיות שהוגשו בינה לבין עו"ד הקודם בהליך זה, אלא אם כן תתקבל הסכמה מפורשת של כל הצדדים לחשיפת כלל תכני הגישור באופן גורף.
אשר לחשיפת התכתובות בין בתה של המשיבה לבין עו"ד של המשיבה ו/או עם המשיבה – דין הבקשה להידחות. אין חולק כי הן הבת והן עו"ד הקודם של המשיבה אינם צד להליך המשפטי דנן, לא צורפה עמדתם וכלל לא ברור מכוח מה מבוקש לגלות תכנים של הודעות ווטסאפ פרטיות של שני אנשים אשר אינם צד להליכים המשפטיים.
אשר לחשיפת כתבי בית הדין שהוגשו בהליך אזרחי אחר בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם – אף עתירה זו להידחות, ואפרט: ראשית, כאמור, עוה"ד הקודם של המשיבה אינו צד להליך דנן והצגת כתבי בית דין בעניינים אישיים שלו ושל המשיבה מהווים פגיעה בפרטיותו מבלי שניתנה לו הזדמנות להשמיע את עמדתו. שנית, לא ברור כיצד כתבי בית דין המתנהלים בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם יכולים לסייע בהכרעה בתיק זה ולא הוכחה הרלוונטיות של מסמכים אלו להליך דנן. גם אם היו חילוקי דעות בין המשיבה לבין עורך דינה הקודם, אזי בסופו של יום יש לבחון האם גובש הסכם סופי בין הצדדים שלא ניתן לחזור ממנו ולצורך כך אין רלוונטיות לכתבי בית דין שהוגשו בהליך אחר שהינם שנויים במחלוקת וטרם ניתן בעניינם פסק דין חלוט".
הערת סיכום
הדיון שאת תמציתו הבאנו לעיל, התנהל סביב שאלת חסיונם של המסמכים שגילויים התבקש. לגופו של עניין ברור לנו שהסדר גישור, שניתן לאוכפו לא קיים במקרה זה.
תקנות הגישור קבעו במפורש מהם התנאים שצריכים להתקיים בכדי שבפני ביהמ"ש ייתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שהוגש לו.
הסדר הגישור
- 9. (א) הגיעו בעלי הדין להסדר גישור, יערכו אותו בעלי הדין או המגשר בכתב, ויפרטו בו את כל התנאים לפיהם ייושב הסכסוך; בעלי הדין יחתמו על הסדר הגישור והמגשר יקיימו בחתימתו.
(ב) נחתם הסדר הגישור, יודיע על כך המגשר לבית המשפט בהקדם האפשרי; ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור יצרף המגשר להודעתו עותק ממנו.
כלומר, גם אם נחתם הסדר הגישור ע"י כל הצדדים, כטענת המבקשים, אין בידם הסדר גישור בר תוקף. המסמך חסר את חתימת הקיום של המגשרת. כמו כן על הצדדים כולם לפנת לביהמ"ש, כנאמר בתקנה 9 (ב) "ביקשו בעלי הדין לתת תוקף של פסק דין להסדר הגישור".
ראה החלטה כבוד השופט א' רובינשטיין בתיק בע"מ 8769/08 פלוני נ' פלונית בבית המשפט העליון:
"גם אם חתמו הצדדים על "הסדר גישור" כדת וכדין, בקשה למתן תוקף של פסק דין צריכה להיות על דעת שניהם וההסכם צריך להיות מוגש על ידי המגשר. ואגב, מדובר בהסכמה נפרדת ועצמאית – שאינה תלויה מיניה וביה בהסכמה לחתימה על "הסדר הגישור". במובן המשפטי, מכל מקום, נראית בעיני פסיקת בית הדין לעבודה:
היה ונלך צעד נוסף קדימה ונניח כי המגשר חתם על הסכם הגישור ובין מועד החתימה ועד מועד הגשת ההסכם לבית הדין נמלך אחד הצדדים בדעתו ואותו צד מבקש מהמגשר ומהצד שכנגד שלא להגיש את ההסכם לבית הדין, האם עצם העובדה שהצדדים והמגשר חתמו על ההסכם מהווה סוף פסוק והצד שנמלך בדעתו לא יהא זכאי לבקש שלא להגיש את ההסכם לבית הדין על מנת שינתן לו תוקף של פסק דין? האם רשאי בעל הדין המעוניין בקיום ההסכם להגישו לבית הדין חרף התנגדות בעל הדין שכנגד?
נראה כי יש להשיב על שאלות אלו בשלילה. תקנה 9(ב) לתקנות נוקטת במילים 'ביקשו הצדדים' ולא בכדי. אין די שצד אחד מבקש ליתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה (גם לאחר שבעלי הדין והמגשר חתמו על ההסכם). מהמלים 'ביקשו הצדדים' למדים אנו כי יש צורך ששני הצדדים יבקשו מבית הדין ליתן להסכם תוקף של פסק דין. מקום בו אחד הצדדים נמלך בדעתו בין לבין, הרי שבפנינו חוזה בלבד והצד החש שהצד שכנגד הפר חוזה כלפיו רשאי לפעול בהליכים משפטיים מכח חוק .
קרי, הסכמה חוזית להסדר גישור אינה כוללת הסכמה למתן תוקף של פסק דין – אלא אם כן נכתב בהסדר הגישור במפורש אחרת."
ראו גם מאמר שכותרתו "התנאים לאישור הסכם גישור על ידי בית המשפט"
https://www.giora-aloni.co.il/?p=397
הבהרה – פסה"ד הובא לעיל בתמצית ובקיצורים, שנועדו לשמש סקירה של פסה"ד. כל מי שמעוניין להרחיב ולקרוא את הפסיקה וציטוטים ממנה, שעליהם הסתמכה השופטת ורד שביט פינקלשטיין, מוזמן לקרוא את פסה"ד במקורו:
[1] . לעניין נסיגה מהסדר גישור ראה מאמר (מ 25.4.2021) תחת הכותרת " לא ניתן לסגת מהסכמות, שהושגו במסגרת הסדר גישור, שקיבל תוקף של פס"ד, אלא בהתאם לחוקי החוזים", שבפתיח שלו נכתב:
" ההנחה היא, שבשלב זה של חיינו המקצועיים, כל מגשר מודע לכך, שעד למועד שבו הסדר גישור קיבל תוקף של פס"ד, כל צד יכול לסגת ממנו, בכפוף לתוצאות המשפטיות של הפרת הסכם. לאחר שהסדר גישור קיבל תוקף של פס"ד, אז כל מה שבידי הצד המתחרט לעשות הוא לערער על פסה"ד בתוך פרק הזמן הקבוע בתקנות או לנסות לערער את תקפות פסה"ד באחת העילות שבחוק".
https://www.giora-aloni.co.il/?p=1964